מצפה אריה תנינא חלק ב רפח

על כרחו הוא מקנה ליה בשעת חזרה דאי לא מקנה ליה נתבטלה המתנה למפרע ויותר מזה כתב הישי"ע שם דלפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דאפילו היכי דהתנאי אינו מועיל כגון באומר חלוץ ע"מ שתתן לך מאתיים זוז דבחליצ' לא מהני תנאי משום שא"א לקיים ע"י שליח מ"מ מחוייבת ליתן לו מאתיים זוז כמו שכר פעולה שמתחייב בדיבור בעלמא ואדרבה היכי שמתנה תנאי שחל מדיני תנאי כשאינו מקיים התנאי המעשה בטלה וא"א לכופו לקיים מה שהתחייב עצמו באמירת התנאי כו' משא"כ היכי שהמעש' כבר מקויים מחויב שכר פעולה ע"ש וכיון דבגדול כופין אותו להחזיר לא איכפת לן מה שהוא קטן ומהני החזרתו אפילו מה"ת לכן שפיר כתב הר"ן ז"ל דדוקא בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות דאין מעשה שלו כלום מחמת שאינו יודע מענין מקח וממכר כלל והוי כקוף בעלמא אבל כשהגיע לעונת הפעוטות ומבין דרכי מסחר וקנין רק דלא מהני מחמת שאין לו רצון גמור בכה"ג שבגדול כופין אותו להחזיר מהני גם בקטן מה"ת ודוק: והנה ביבמות דף קי"ג ע"ב אמר ר' יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפיקחת בע"כ ומה טעם אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ופריך הגמרא היכי דמי וכו' אלא דאין יודעת לשמור את גיטה ולא את עצמה. דבר תורה שוטה מתגרשת והא אמר דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצאתה זו שאין לה יד לגרש את עצמה ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת ומשני לא צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור את גיטה ואמרו רבנן לא ליפק' שלא ינהגו בה מנהג הפקר אמר אביי דיקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית מ"ש הכא דקתני עולמית ומ"ש התם דלא קתני עולמית אלא ש"מ הא דאורייתא והא דרבנן ע"ש מבואר בגמרא דאיכא תרי גווני שוטה, חדא שוטה שאינו יודע כלל מאומה מה זה ענין גט כריתות דבכה"ג לא חשיב שילוח כלל דאם הבעל שוטה אינה משלחה כלל ואם האשה שוטה הוא משלחה והיא חוזרת ובכה"ג אין חילוק בין הבעל שמגרש אלא לרצונו ובין האשה שמתגרשת בעל כרחה אחרי שאין כאן שילוח כלל ואופן הב' שוטה שמבין ענין הגט כריתות ויודע בטיב ענין שילוח האשה שמתירה לעלמא בזה יש חילוק דבאשה בכה"ג מה"ת מתגרשת כמו דאמר רב יצחק דהא יודעת לשמור את גיטה ואע"ג דאין לה רצון לא גרע מפקחת בעל כרחה אבל באיש קתני לא יוציא עולמית דאפילו בכה"ג שיודע ענין הגט וחזינא ליה דחריף מ"מ כיון שהוא שוטה עפ"י סימני שוטה שמנו חז"ל לשיטת רבינו שמחה או להרמב"ם ז"ל אפילו בשאר הדברים כמו שהבאתי למעל' אינו יכול להוציא מחמת שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו וכל שהוא שוטה אין לו רצון גמור וכן כתב רש"י ז"ל בגיטין דף ע"א ע"ב כדר' יצחק וסיפא דאורייתא דגבי מגרש בעינן דעתו שהאיש אינו מוציא אלא ברצונו ע"ש: מעתה לפי מה שחדשתי למעל' דכל שכופין אותו לא איכפת לן אם הוא איש שאין לו רצון גמור. יש להמציא חדשות דבגווני שהדין הוא שכופין את הבעל להוציא כמו בכל הני שמבואר באה"ע סי' קנ"ד שיש לו ריח הפה או ריח החוטם כו' גם אם הוא שוטה עפ"י סימני שוטה ורק שהוא חריף ויודע ענין הגט שהוא פוטרה ומתירה לעלמא שפיר יכול לגרש דמה לנו שהוא שוטה ואין לו רצון כיון שגם אם הוא פיקח היינו כופין אותו לגרש והנה אף שלדעתי הוא דבר נכון ויקר מאוד מ"מ אין אני אומר דבר זה להלכה כי מי אני שאכניס עצמי לחדש חדשות באיסור חמור דא"א ולא באתי אלא לעורר את המעיין כתלמיד הדן לפני רבותיו: ובענין האיש שלפנינו אם יעמוד כת"ה על המחקר במקומו ואתריה אצל השכנים שאינו עושה עוד מעשה שטותים מה שהי' עושה מקודם. וגם כל תהלוכותיו אינם מביאים לידי שחוק והיתול ושואל ומשיב כהוגן אע"פ שהוא תשוש עדיין קצת לדעתי יש לסמוך על הרשב"א ז"ל להקל. ואם יסכים לזה מעכ"ת גם אנכי הנני מצטרף לזה לאמטויי שיבא מכשורא ויוכל מעכת"ה לסדר גט פיטורין כד"ת ומד' אבקש עוזר לבל אכשל בדבר הלכה ויורני דרך האמת שלו ככה: סימן ל כבוד הרב הגדול המפורסם חריף ובקי בכל חדרי תורה מושלם ומפואר כש"ת מו"ה פנחס שפירא בק' פאלטישען יע"א: בדבר המעשה שהי' באחד ששידך את בתו לבחור מופלג ושוקד על דלתי התורה ואח"כ נטה דעתו מדבר הנכבדות ורצה לשדך את בתו לאיש אחר ולא עלתה בידו כי הכלה לא רצתה לבגוד בהחתן שלה אשר כבר נתקשרה עמו בעבותות אהבה ושלחה עוד מתנות להחתן אבל לא יחרוך רמי' צידו ואביו לא נח מזה עד לבסוף פעל אצל בתו הכלה שתמאן בהחתן ועתה אומר אבי הכלה שימתין הוא מלבוא בקושרים עבור בתו עד שישדך החתן מקודם ואז יהי' הוא מותר לעשות שידוך עם בתו כמבואר ביו"ד סי' רל"ו וכת"ה הביא מ"ש באה"ע סי' נ' דאם הכלה אינה רוצית חשוב אבי' כאונס והיא בשם הרשב"א וגם העיר מהרמ"א ביו"ד סי' רל"ב דאם הי' זמן לקיים שבועתו ואח"כ נאנס דדעת האגודה דבכה"ג לא חשוב אונס ויש חולקין דבכה"ג חשוב אונס וה"נ תליא בזה כיון שמקודם היתה בתו מרוצה בשעה שהגיע זמן החתונה ואך הוא הי' המעכב א"כ אפילו אם נאנס אח"כ תליא בשני הדיעות הנ"ל תו הביא כ"ת מ"ש הנתיבות המשפט סי' נ"ה דהאגודה לא כתב הכי אלא בנדרים ובבתי ערי חומה אבל בשאר ענינים כמו בגיטין ודיני ממונות מודה האגודה דכל שנאנס אפילו ביום אחרון חשוב אונס כ"ז הביא כת"ה בעצמו ומ"מ דעתו דבנ"ד גם אחרי שיעשה החתן שדוך אחר אסור להאב להשתדל בשדוך של בתו וכ"ש שאסור ליתן לה נדוניא עד שיפייס את החתן כמ"ש הח"ס דבכה"ג שהבת ממאנת אסור האב בכל זה שאין לך מסייע יותר מזה זהו תוכן דברי כת"ה: ועתה נחזור נא על ראשון ראשון מ"ש הרשב"א ז"ל דמה שהבת אינה רוצית חשוב האב כאונס עיין בב"ש ובד"מ שם שכתב דממרדכי פ"ק דב"מ לא משמע הכי ואנכי עיינתי במרדכי ולא מצאתי שום ראי' דפליג בזה ארשב"א דהתם הי' המעש' דשמעון התחייב א"ע ליתן עשרים זקוקין אם לא תנשא בתו לבנו של ראובן כשיגדילו ואח"כ מת שמעון והלכה בתו ונשאית לאחר ומפלפל שם המרדכי לפטור יורשי שמעון מהסך הנ"ל מחמת טעמים אחרים ולא הזכיר האי טעמא דכיון שהבת מיאנה חשוב כאונס ש"מ דהמרדכי לא ס"ל כהרשב"א אבל באמת ז"א דהמעיין במרדכי שם יראה מבואר שבהשטר שנתן שמעון הי' כתוב אפילו אם תסרב בתו א"כ פשיטא דליכא למיפטרי' בכה"ג דהתנה בהדיא דישלם קנס אפילו אם תסרב בתו ואדרבה משמע דהמרדכי ס"ל כהרשב"א מדהביא לשון השטר כזה ש"מ דאילו לא הי' כתוב בשטר הכי בהדיא הוי מצינן למיפטרי' מחמת מה שהכלה אינה רוצית חשוב כאונס אך כיון דכתב בהדיא שגם אם תסרב בתו