מצפה אריה תנינא חלק ב רפה

ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שנותנים לו והם סימני שוטה כדאיתא בירושלמי דגיטין ודתרומות אע"פ שהוא חלוש עדיין וסימני חליו ניכרים בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מאליו כו' הרי הוא כפקח לגמרי עכ"ל כ"ז הביא הרב"י בשם הרשב"א וכן פסק במחבר שם מבואר בהדיא דכגון עובדא דידן יכול לגרש את אשתו לפי שיטת הרשב"א ז"ל אולם ראיתי בתשו' חת"ס חלק אה"ע סי' ד' דשדא בה נרגא שהביא בשם ספר חמדת שלמה שהב"י לא פסק כן אלא משום דאזיל לשיטתי' שפסק בסי' ב' מה' שחיטה כדעת רבינו שמחה דלא חשיב שוטה אלא דוקא ע"י חד מהנך ד' סימנים שמנו חז"ל בש"ס חגיג' דף ד' ובירושלמי שהביא הרשב"א ז"ל אבל ע"י מעשה שטותים אחרים שעושה אם לא נמצאו בו חד מהד' סימנים הנ"ל לא חשוב שוטה ומשו"ה גם כשנעשה שוטה מחמת חד מהנך סימנים ואח"כ חזר מזה אע"פ שעדיין לא נעשה שפוי לגמרי וסימני חליו נכרים בגופו חשיב חלים אבל לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' ט' מה' עדות ה' ט' דכל שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שמדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב ע"ש א"כ פשיטא שאין מחזיקין אותו בחלומו עד אחר בדיקה מרובה וכל שאינו שפוי לגמרי ועדיין דעתו קלושה אין להחזיק אותו לחלים ונהי דבמוחזק בחזקת בר דיעה ובריא מקילין ולא מחזיקינן בשוטה עד שיהי' שוטה גמור ועדיף חזקת גופו מחזקת א"א שלה מ"מ אחר שכבר הוחזק בשוטה אין להחזיקו בבריא עד שיהיה בריא אולם וחזקת א"א עדיף ע"כ דבריו והגאון חת"ס סיים ע"ז ראויין הדברים למי שאמרן אלא שכתב שם להחזיק דברי הנו"ב בספר אור הישר דגם הרמב"ם ז"ל לא כתב הכי רק גבי עדות אבל לגבי שאר מילי מודה הרמב"ם ז"ל ולא יחלוק על גמרא מפורשת בבלי וירושלמי דרק ע"י הנך ד' סימנים שנזכרו בגמרא חשיב שוטה ע"ש טעמו ונימוקו: ולכאורה עלה על לבי להביא ראי' לדברי הגאון מווארשא בעל ח"ש ז"ל דהנה לכאורה לשיטת רבינו שמחה הנ"ל דהא דמנו חז"ל בש"ס חגיגה ובירושלמי דגיטין ודתרומות הנך ד' סימני שוטה הוא להורות דדוקא ע"י הנך סימנים חשוב שוטה אבל ע"י שטותים אחרים שעושה לא נחשב לשוטה יש להקשות לרב הונא דקאמר בירושלמי אברייתא דקתני איזה שוטה הלן בבה"ק והיוצא יחידי בלילה והמקרע כסותו ומאבד כל מה שנותנים לו עד דעביד לכלהון אבל בחד מהנך ד' לא חשיב שוטה איך נפרנס לדידיה משנה מפורשת בפ' ב' דגיטין דף כ"ג הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן דאיך משכחת לה כלל הא כיון שהביא את הגט ושמרו כראוי ולא אבדו חזינן דאינו מאבד כל מה שנותנים לו וכ"ש לפי מה דמוקי התם הש"ס למתניתין דמיירי שהביא הגט מחו"ל לארץ הא הביא את הגט ממקום רחוק והבין לשומרו שלא לאבד ושלא יתקלקל איך יעלה למיחשב גברא כזה בכלל מאבד כל מה שנותנים לו ולא מיבעיא להמפרשים דהא דקתני מאבד הוי פירושו שמאבד בידים ממש בודאי קשה הא חזינן שלא אבד ולא קלקל כלל אלא אפילו לפמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' י' דמשמע מהט"ז דמפרש דכל שלא שומר כראוי ומחמת כן הוא מאבד ג"כ קשה הא הכא חזינן ששמר את הגט כראוי והביא בידו לעשות שליחותו הא לא הוי בכלל מאבד מה שנותנים לו וא"כ אפילו אי עביד לשלשה שטותים אחרים דהיינו שלן בבה"ק ויוצא יחידי ומקרע כסותו ג"כ לא חשיב שוטה בכך דהא לא עביד לכולהון אלא מוכח כדעת הח"ש דשאני בין עיולי לכלל שוטה לבין אפוקי מחזקת שוטה באיש שכבר הוחזק מכבר לשוטה דבאיש כזה כו"ע מודים דאינו יוצא מחזקתו עד שיהיה בריא בכל הדברים וכל שניכר בו סימני שוטה קצת אפילו משטותים שלא נזכר בגמרא אכתי נידון כשוטה שפיר ניחא די"ל דמתניתין בהוחזק מכבר לשוטה: אמנם עדיין יש לפקפק בזה דהא איתא במתניתין דהתם שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר וא"כ בזה הקושיא במקומה עומדת דהאיך משכחת לה הא כיון שהיה שפוי בדעתו בשעה שנמסר לו שליחות על הגט ומאז ואילך הגט היה בידו והוא שמרו כל אותו זמן כראוי ולא אבדו וא"כ איך אפשר שיהי' שוטה. אך בזה אפשר לומר דמשכחת לה דמתרמי שלא הי' הגט בידו בזמן שטותו אלא הי' בפקדון ביד אחרים ומש"ה לא אבדו ואח"כ כשנשתפה לקח את הגט למסרו ליד האשה אבל רישא דמתניתין דהי' שוטה בשעת מסירת הגט לידו וא"כ היה יכול לקרעו או לאבדו וכן בשעה שהביא את הגט ליתן להאשה ג"כ על כרחך הגט בידו ואינו מאבדו ועכ"ז חשבינין ליה לשוטה א"כ קשה כנ"ל אלא ע"כ כמ"ש להוכיח מזה דמיירי שהי' שוטה מכבר וכדעת הגאון מווארשא ודו"ק: שוב התבוננתי דיש מקום בראש לומר דדבר זה תליא במחלוקת של ר' יוחנן ורב הונא דרב הונא דסבר עד דעביד לכולהו יש חילוק בין לכתחל' להחזיקו לשוטה ובין היכי שכבר הוחזק לשוטה אבל לר"י דקי"ל כוותיה דבחד מהנך ד' סימנין חשיב שוטה אין חילוק בין לכתחל' להיכי שכבר הוחזק לשוטה והטעם בזה נ"ל די"ל דהא הגמרא בחגיגה שם פריך אדרב הונא היכי דמי אי דעביד דרך שטות אפילו בחדא נמי אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כלהו נמי לא ומשני לעולם דעביד להו דרך שטות והלן בבה"ק אימר כדי שתשרה עליו רוח טומא' הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימר גנדריפס אוחזתו והמקרע כסותו אימר בעל מחשבות הוא ע"ש מבואר א"כ דאי לאו דאנן תלינן לי' בהני הוי מודה ר"ה דסגי בחדא א"כ מסתברא שפיר למימר דרק במי שלא הוחזק מעולם לשוטה סובר ר"ה דבחד זימנא לא סגי מחמת דאנן תלינן ליה בכל הני אבל במי שהוחזק כבר בשוטה מחמת דעביד לכלהו אע"פ שחזר ושוב אינו עושה כל הני דברים ונשאר רק בחד מנהון ג"כ נחשב אכתי לשוטה דלמה לן לתלות באיש כזה כיון שעדיין נשתייר לו מקצת סימנים מאותן שנעשה שוטה על ידם הלא מסתברא יותר להעמידו על חזקתו שהוא שוטה אבל אין ראי' מזה לפי מה דקי"ל כר' יוחנן דבחד מהנך ד' סימנים חשוב ג"כ שוטה ולשיטת רבינו שמחה דבשאר שטותים לא חשיב שוטה שנעשה חילוק בין לכתחל' להחזיקו לשוטה דאז סובר ר"ש דבעינן דוקא חד מהנך ד' דברים אבל כשכבר הוחזק לשוטה והיה סגי אפילו מחמת שטות משאר שטותים שהם ענינים אחרים דאין להם שייכות לסימני שוטה דבר זה אינו מוכח כלל והבן: והנה בש"ס דבבלי שם בחגיגה לא סבירא להו כשיטת הש"ס ירושלמי דרב הונא ס"ל עד דעביד כל הד' סימני שוטה דהא אמר רב פפא אי שמיע ליה לר"ה הא דתניא איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו הוי הדר ביה ובעי הגמרא ממקרע כסותו לחודי' הוי הדר ביה דדמי לי' או דילמא מכלהו הוי הדר ביה ע"ש מבואר בהדיא דפשיטא דרב הונא לא סבירא ליה דבעינן כל הד' סימנים וא"כ לפי שיטת ש"ס דילן ליכא הוכחה הנ"ל גם אליבא דרב הונא לחלק בין להחזיקו מתחלה לשוטה לבין היכי שכבר הוחזק לשוטה כמו שכתבנו למעלה אך עכ"ז הסברא בעצמה נותנת לחלק בהכי וכן ראיתי שסברא זו שהביא החת"ס בשם הגאון מווארשא לא חדשה היא שכבר קדמוהו הגאון בעל קרבן עדה בתשובתו בספר אור הישר שכתב להשוות דברי הרמב"ם ז"ל עם שיטת רבינו שמחה ז"ל דהרמב"ם ז"ל נמי ס"ל כר"א דלהחזיקו בשוטה בעינן חד מהנך ד' סימנים שמנו חז"ל דוקא אלא שהרמב"ם ז"ל