מצפה אריה תנינא חלק ב רפד

מסתמא כל הטהרות בספק מגע בגדיהם הוי וטמאים מספק וע"ז כתב כ"ת כיון שהבגדים היו על גוף האדם הוי רה"י אני אומר אפילו אם יהיבנא לי' דבר זה הא קיימ"ל כל דבר שאין בו דעת לשאול אפילו ספק טומא' ברה"י טהור ופשיטא דנכרי חשוב כמו אין בו דעת לשאול דאטו נכרי יודע הלכות טומא' וטהר' ויודע להזהר בהם ולא עדיף מתינוק דמיחשב אין בו דעת לשאול רק שעשאוהו כיש בו דעת לשאול עיין בפרק ג' דטהרות ובתויו"ט שם ואנכי לא אדע להבין קושיתו היכן ראה או מצא דע"י נכרים חשוב רה"ר ואצלי הוא דבר חדש וכ"ת כתב כאלו הדבר הוא משנה מפורשת אתמהה ובפרט לפי מה שהעלתי בהגהותי הנ"ל דטעם דרשות הרבים טהור ספק טומא' משום שהוא מקום שיש רוא' ואפשר לברר הדבר א"כ לא שייך אם הרבים המה נכרים דלאו בני עדות נינהו: עוד כתב שם להשיג על מה שכתבתי בהגהותי הנ"ל בסי' נ"ט לפרש הש"ס דכריתות הנ"ל די"ל דר"מ סבירא לי' כר"ע דמקיש שלשה לשנים דכשאומר אחד מהם איני יודע בטל כל העדות וע"ז כתב כ"ת דאין שמועתי מכוונת דגם לר"ע דוקא כשאומר העד איני יודע כששואלים אותו בחקירות אבל כשעדיין לא העיד כלל ואומר איני יודע בעדות כלום לא יעלה על הדעת לומר דהוה כאלו נמצא קרוב או פסול. אנכי לא אדע לחלק בזה ואפילו אי יהיבנא לי' הא פשיטא דכל שאינו יודע להעיד עדות המועיל בב"ד הוא בכלל איני יודע דכל שאינו מועיל עדותו חשוב פטפוטי דברים בעלמא ואינו מחויב להגיד בב"ד א"כ שפיר יש לפרש דבריו מה דאמר לא ידעתי הכונה לא ידעתי להעיד עדות המועיל חקירות ובדיקות דעל כרחך הני שנים דאמרו לו יודע אתה בעדות פלוני הוה פירושו שהוא יודע עדות המועיל בב"ד בחקירות ודרישות והוא אומר לא ידעתי סגי שיאמר לא ידעתי חקירות ודרישות ואפילו אם אינו יודע איזו מהם ואומר השאר חשוב רק פטפוטי דברים ולא עדות וז"פ: בסי' ל"ו בסדרי משנה אות ג' כתב להשיג על מה שהבאתי בספרי מצפה ארי' סימן כ"ו ראי' נגד מ"ש הגאון מליסא ז"ל בספרו מק"ח דעל המשלח בעצמו לחתום את השטר אבל חתימת יד השליח לא מהני מהא דאיתא בחו"מ סי' קפ"ב סעיף י"א אמר לי' מכור שדה ולא פירש אפילו מכר למאה ממכרו קיים בד"א כשמכרם בשטר אחד או בב' שטרות והחתימה השליח ע"ש הרי מבואר שהשליח יכול לחתום השטר וע"ז כתב כת"ה דאין זו השגה דהרי דברי המחבר שם הוא דברי ר"ת בתוס' כתובות דף צ"ט וברא"ש פ"ק ומיירי בשטר שחתמו העדים ופי' והחתימם השליח הוה שנתן השליח להעדים לחתום דליכא קפידא לאפושי שטרי אבל אין הכונה שהחתים השליח את השטרות בעצמו. גם אם יהיבנא לו דבר זה מ"מ על כרחך נכתב בשטר שנעשה המכיר' ע"י השליח ולא כל ידי המוכר בעצמו אחרי שהמוכר לא צוה כלל להעדים לחתום אין רשות להעדים לחתום בשמו א"כ מה לי שהשליח חתם בעצמו את השטר ומה לי שהעדים חתמו את השטר בשמו של השליח שהוא מכר בתורת שליחות ואינם צריכים לידע בירור הדבר שהי' כח להשליח עפ"י ד"ת למכור ואם מהני מעשיו דאין המה דיינים לפסוק אלא לחתום על מה שראו בעיניהם שוב ראיתי שכן מפורש בהגה"ה בסי' רל"ח סעיף א' מי שבא לעדים ואמר בית יש לי במקום פלוני אני נותנו לפלוני אע"פ שאין העדים יודעים אם יש לו בית במקום פלוני יכולים לכתוב דהרי אינן מעידין רק על המתנה ואם אין לו ממילא המתנה בטלה מרדכי סוף פרק המוכר פירות עכ"ל א"כ ה"ה פשיטא שכן הוא הדין בשליח שהוא חותם את השטר בעצמו או שעדים חותמין על ידו וז"ב: ומדי עמדי בספרו ועברתי בו ראיתי דבר אחד ומחמת חשיבות' אמרתי להציג כאן והוא בחלק שו"ת סי' ט"ז אות ח' נתקשה כת"ה בהבנת דברי הנימוק"י יבמות סוף פרק ט"ו שהביא מ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו ח"ל הרשב"א הא דבעי רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו לא איפשיטא וחולצת ולא מתייבמת ומסתברא דדוקא גבי יבם הוא דאיבעי' לן אבל בבעל אפילו אשת מוכה שחין או שהיתה קטטה בינו לבינה ותובעת להתגרש אין חוששין כלל אלא חולצת או מתיבמת מדאיבעי' לי' גבי יבם ולא בעי' לה גבי א"א דעלמא בריש פ"ק דגיטין כו' עכ"ל וע"ז כתב כ"ת והדברים נפלאים שהרי בעי' היא בש"ס שם המזכה גט לאשתו במקום קטטה ע"כ נכנס בדחוקים והנה גם אנכי בחורף העבר כאשר ראיתי דברי הרשב"א הי' תמוה בעיני אכן כאשר נתישבתי התבוננתי דכונת הרשב"א ז"ל פשוט דאיהו ז"ל מפרש דהאיבעי' המזכה גט לאשתו במקום קטטה קאי נמי במקום יבם ותרווייהו איתנייהו במקום יבם ובמקום קטטה ומספקא לי' דאולי כה"ג יותר יש לומר דזכות הוא לה ופטורה אפילו מחליצ' וע"ז כתב דגבי בעל היינו כשמזכה גט ובשעת הזיכוי לא הי' במקום יבם אפילו אם הוא מוכה שחין ויש קטטה ביניהם ואפילו תובעת להתגרש לא עלה כלל על הדעת להסתפק בזה ופשיטא דאין כאן גט כלל ואם אח"כ נעשה מקום יבם היא חולצת או מתייבמת וע"ז מביא ראייתו מנדבעי' לי' הכא ביבמות ולא בעי' לה בריש פ"ק דגיטין דף י"ב בפלוגתא דר"מ ורבנן אי גט הוה חוב או זכות כו' וז"ב: סימן כט ידידי הרב הגאון החוב"ק המפורסם כש"ת מו"ה יואל משה הלוי לאנדא אבד"ק יאברוב יע"א: בשבוע העבר בא אלי האיש אשר בידו מכתב כת"ה אשר בו יבקשני לעיין ולהגיד חוות דעתי אודות חתנו של האיש הנ"ל אשר זה כבר יצא מדעת ר"ל וזה איזה זמן שנתרפא מחליו ושוב אינו משוגע או מטורף אך עכ"ז עדיין אינו שפוי לגמרי כשאר כל אדם ודעתו אינו צלולה ובריא לגמרי וע"כ שלח אותו כת"ה שאבחין אותו אם רשאי לפטור את אשתו בגט פטורין. והנני לספר לכת"ה אשר זכור אזכור כי זה כשתי שנים הביאו אותו אלי ולא סיפרו לי מאומה מחלי' רק באו שאסדר להם ג"פ ואנכי כאשר חלפתי איזה דברים ושאלתי לו איזה שאלות בעניני הגט הכרתי בו תיכף מתוך תשובותיו כי הוא מטורף הדעת וגערתי עליהם על אשר לא הגידו לי מאומה מכל זה אולם עתה ראיתי כי הוא מדבר ומשיב כהוגן ואין בו הכרה מטירוף הדעת אך הולך נמוך ועצב ועיניו למטה כמתנמנם וקל מאוד לפתותו והנני להציע בזה לפני כת"ה את חוות דעתי את אשר יורונו מן השמים: הנה זה לשון הב"י בסי' קכ"א נשאל הרשב"א הא דאמר רבא עתים חלים ועתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו וקי"ל כותיה ואם גירש בשעה שהוא חלים גיטו גט או לא קי"ל כותיה כו' דמשמע בירושלמי דר' יוחנן דאמר גבי אחזו קורדייקיס לכשישתפה פליג עליה דרבא. תשובה מסתברא דעתים חלים ועתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו ודר"י לא פליגא כו' ומסתברא שאפילו חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי הרי היא כפקח לא בבדיקה כשנשתטה אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בבה"ק