מצפה אריה תנינא חלק ב רפב

האחרונים השעה"מ בפ"ו מהל' יבום וחליצה והובא דבריו בספר אבני מלואים סי' קע"ד וכתב ולא זכיתי להבין דבריו דנודרת הנאה דבעי חליצ' לאו משום דדבר אחר גרם לה לאסור אלא משום דריבה הכתוב יבמתו לחייבי ל"ת ועשה כו' והרי אלמנה לכ"ג מן הנשואין דאיסורא מחמת עצמה ולא דחיא ליבום ד"ת ואפ"ה בעי חליצ' כו' משא"כ באומר מ"מ שלא תנשאי כיון דלא חזיא ליבום כלל ולא תפסי בה קידושין דקאי עלה באיסור ערוה איכא למימר דה"ל כחייבי כריתות ממש וצ"ע: והאבני מלואים כתב שם בישוב הקושיא דאפשר לומר דהא דאלמנה לכהן גדול בעי חליצה לא הוי רק מדרבנן והביא סמך לדבריו ממ"ש הרשב"א בחי' על הא דפריך הש"ס ביבמות דף כ' בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה דלמה לא תהא פטורה ג"כ מחליצ' כמו חייבי כריתות ותירץ דצריכה חליצ' מדרבנן עיי"ש ותמי' לי הא הרשב"א כתב רק לפי הס"ד דלא ידע אכתי מהך דרשא דיבמתו דיש לך אחרת שעולה לחליצ' ואינה עולה ליבום לכן כתב הרשב"א ז"ל שהי' אפשר לומר דחליצת אלמנה לכ"ג הוי מדרבנן ומה"ת פטורה מחליצה אבל להמסקנא דריבה רחמנא יבמתו דכל דתפסי בה קידושין עולה לחליצ' גם אלמנה לכ"ג צריכה חליצה מה"ת. תדע דהא הש"ס מביא שם דף כ' ע"ב הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה בא עלי' או חלץ לה נפטרה צרתה ומשני לצדדין קתני בא עלי' אאיסור מצוה חלץ לה אאיסור קדושה והנה בכלל איסור קדושה קחשיב במתניתין אלמנה לכ"ג והש"ס קאמר קא פסיק ותני ל"ש מן הנשואין ל"ש מן האירוסין ומשמע דאפילו אי חלץ לאלמנה מן הנשואין נפטרה צרתה ואי נימא דאלמנה מן הנשואין מה"ת פטורה מחליצה איך פוטרת צרתה שהיא צריכה חליצה מדאורייתא וזה תמי' גדולה הא הש"ס קאמר ביאת כה"ג באלמנה כו"ע לא פליגי דלא פטרה משמע דלא פטרה מה"ת וחייבת בחליצה מדאורייתא: ואשר אנכי אחזה לפרש דברי הרשב"א ז"ל דכך הוא כונתו דהוא ז"ל מפרש פשט המשנה הנודר הנאה מיבמה דלא הוה פירושו שהיתה מפרש בשמו של אחי בעלה שתהא הנאתו נאסרה עליו תיכף אלא שאמרה בלשון הזה שהיא נודרת הנאה מיבמה היינו כשיהי' יבם שלה ולא הזכירה כלל שום שם כלל ולפ"ז הנדר חל כשימות בעלה ונעשה זה היבם שלה נאסר עליה אבל אם לא יהי' יבם שלה אינו נאסר עליה כלל ובזה מדוקדק לשון דמתניתין הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ולא נקט מאחי בעלה דמיירי דתלי' הנדר בענין היבום ומזה הביא הרשב"א ראייתו דמוכח דאע"ג דאינה עולה ליבום מחמת נדרה מ"מ חשיב יבם שלה דמה שאינו עולה ליבום דבר אחר גרם לה דאי נימא דגם בכה"ג לאו בת יבום היא הא לא מקרי הוא יבמה כלל ולמה נאסר עליה הא זה בזה תליא דרק כשהיא עולה ליבום הוא מקרי יבמה אבל אם לא חשובה עולה ליבום לא חשיב יבמה וכיון דקתני במתניתין דהנדר חל בכה"ג מוכח מזה דאע"פ שהנדר חל ואינו רשאי ליבמה מ"מ מקרי עולה ליבום ואסור ליבמה והיא צריכה חליצה כי דבר אחר גרם לה וה"ה כשלא אפשר ליבמה מחמת התנאי חשיב עולה ליבום וצריכה חליצה כן נראה לפע"ד נכון ודו"ק: והנה מה דקשה לי בעמדי בהאי ענינא בהא דאמרינן התם ביבמות דף כ' בשלמא אלמנה מן הנשואין אין עשה דוחה ל"ת ועשה משמע דמשום זה פשיטא מצד הסברא דלא דחי דמאי פשיטותא היא הא לעיל בסוגיא דעליה איצטרך קרא בחייבי כריתות דאינן מתיבמות ופריך הש"ס הא לאו הכי הו"א דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ושם דף ז' ע"ב משני הש"ס מהו דתימא הואיל ואישתרי אישתרי ומנא תימרא דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי דתניא מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי בו ביום כו' אמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס כו' ואמר עולא מה טעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו כו' ע"ש א"כ אלמנה לכ"ג הא נמי י"ל הואיל ואשתרי אשתרי אך זה לא קשה כלל דהא הש"ס אמר התם תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי דמיגו דאישתרי איסור אשת אח אישתרי נמי איסור אחות אשה אלא נשא חי ואח"כ נשא מת איסור אחות אשה קדים ואפילו נשא מת נמי תינח היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דחזיא לי' דביני ביני ע"ש א"כ באלמנה לכ"ג דתיכף בשעת מיתת הבעל אתי איסור אלמנה לכ"ג ולא חזיא דביני ביני לא אמרינן הואיל ואשתרי איסור אשת אח אישתרי נמי אלמנה לכ"ג שהרי שניהם באין כאחד ונרויח בזה ליישב קושי' התוס' שם ד"ה מי לא מודה עולא ומנא לי' דמודה עולא כו' ומאי ראי' יש לו מהברייתא ולפי הנ"ל ניחא דמוכח מאלמנה לכ"ג דאינה מתיבמת ולא אמרינן כיון דאישתרי אישתרי וע"כ משום דשניהם באין כאחד איסור אשת אח ואיסור אלמנה לכ"ג דלא חזיא ביני וביני וה"ה במצורע שראה קרי בלילה ובעת למודי הארכתי בזה אולם אח"כ מצאתי שכבר העיר בזה בשו"ת הרי"ם חלק אה"ע סי' מ"א שקדמני בזה ע"כ אקצר: והנה ראיתי בשו"ת רע"א סי' ק"ג בשולי המכתב שכתב להקשות בסוגיא דגיטין דפריך הש"ס אלא מעתה בת אחיו לא ישא וכ' איני יודע מה זה הדמיון דבת אחיו אינה נופלת לפניו ליבום וליכא עקירה מה"ת משא"כ הכא בע"מ דנופלת לפניו ליבום דהא אינה ערוה לו אלא דא"י לקיים מצות יבום ובמחכת"ה אשתמיטתי' לי' דברי הרשב"א הנ"ל ומה שהביא בשם הרמב"ן ז"ל הרמב"ן אינה נופלת לפניו כלל שהרי פוטרת את צרתה ולדעת הרשב"א ז"ל הרי בעצמו העיר בזה מש"ס הנ"ל שוב ראיתי בדפוס ווארשא בהוספות חדשות שכתב נ"ב מדברי הגאון נ"י משמע דפשיטא לי' דנופלת לפניו ליבום וא"כ אינה פוטרת צרתה ובירושלמי פרק המגרש מבואר בהיפך מתוך דברי ר"ת בשם ר"פ וליתני ט"ז נשים אך בתוס' יבמות דף י' ד"ה לעולם מספקא להו עיי"ש ומ"ש מהירושלמי אין ראי' דהירושלמי סבר דגם בחוץ אם הלכה ונשאת לאחר לא מותרת לזה שנאסרה עליו וא"כ פריך ליתני ט"ו נשים בחוץ אבל בש"ס דילן קאמר בהדיא דהפרכא הוא בע"מ: אמנם קשה לי על הרשב"א שכתב לחלק בין איסור ערוה לאיסור דבר אחר גרם לה הא בפסחים דף מ"ח ע"א פריך הש"ס מברייתא דקתני יכול לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד דבר שאיסור גופו גרם לי' אף כל דבר שאיסור גופו גרם לי' יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לי' אלא איסור דבר אחר גרם לי' וא' אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר עיי"ש הרי בהדיא דבאיסור תורה אין חילוק בין איסור גופו לבין איסור דבר אחר ואולי יש לומר דטבל נמי לא מיחשב לאיסור גופו גמור שכל עיקר האיסור הוא רק משום דפתיכי בי' חלק תרומה כמ"ש הר"ן בנדרים דף פ"ד ע"ב ובתוס' ביצה דף ל"ד ע"ב ד"ה הא וכשמפריש הימנו נעשה היתר וכיון דעיקר האיסור הוא רק משום תערובות תרומה חשיב נמי כמו דבר אחר גרם לי' וזהו דפריך הש"ס ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר היינו איסור גופו כמו טבל דנמי אינו אסור רק משום חלק תרומה שבו ודבר אחר גרם לי' אבל איסור גופו ממש בודאי גרע טפי מהיכי שאיסור דבר אחר גרם לי' ודו"ק: