מצפה אריה תנינא חלק ב רעט

לאו מילתא היא וכ"ש הכא דליכא גילוי לבטולי אלא לאהדורי בתר גירושין כל הקודם קודם ואנן סהדי דניחא לי' כל היכא שתתגרש שהרי כמה ימים חזרה אחר גירושין ועוד דתנן בפסחים חבורה שאבדה פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ישחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון אע"פ שקדמו לקיחתן לשחיטתו קתני התם הם אוכלים עמו ושלהם יצא לבית השריפה אלמא אע"פ שמחזירין לעשות שליחותו ע"י עצמן לא בטלה שליחותו מן השליח ושלום שלמה ב"ר יצחק עכ"ל. ומעתה בנ"ד יש חילוק גדול דאיהו לא הי' מהדר אחר גירושין אולם מ"מ נראה מתוך דברי רש"י ז"ל אלא לאהדורי אחרי גירושין הוא רק מתורת כ"ש אבל מדינא סבר רש"י דגם בלא זה לא בטל השליחות אבל לפענ"ד נראה דבמעשה דרש"י עדיין לא מסר השליח השני את הגט הפסול ליד האשה אבל אם כבר מסר השליח השני את הגט הפסול ליד האשה אפשר דסובר רש"י ז"ל דנתבטל השליחות מהראשון והגט נפסל ולמדתי דבר זה ממתניתין דפסחים גופא דקתני ואם אינו יודע איזו מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ע"ש ולכאורה בכה"ג ששחטו שניהם כאחד דשלהם פסול אמאי לא יאכלו עמו אלא מוכח דאע"ג דבלקיחה לחוד' לא מיקרי המשכה מהראשון מ"מ ע"י השחיט' גרע טפי כיון דחשבו שכבר יצאו ידי פסח חשיב המשכה א"כ ה"ה אם כבר ניתן הגט להאש' ואח"כ נמצא בו פסול חשוב ביטול הגט ע"י הנתינ' ליד האשה וצ"ע: ולפענ"ד יש לדמות למה דמצינו בכתובות מ"ד ע"א ובדף פ"ט דאמר רב נחמן שני שטרות היוצאין בזה אח"ז ביטל שני את הראשון והיינו טעמא דאחלי' הלוקח וביטל השטר הראשון וכ"ש מסתברא דע"י הקידושין של האב בטל השליחות וצ"ע. אמנם בנ"ד יש לומר דממ"נ דאם ניחוש שהגט בבראד נעשה ע"י כפי' ולא הי' ברצונו לכתוב גט שני ממילא לא חשיב ביטול לגט ולשליחות שהי' מקודם זה וזה פשוט: ובעמדי בהאי ענינא עלה על לבי שיש לעורר באשה שעשתה שליח לקבל קידושין ואח"כ פשטה ידה וקיבלה קידושין ונתארמלה או נתגרש' אם השליח יכול לקבל קידושיה ומסתברא דע"י הקידושין שקיבלה נחשב ביטול השליחות חדא דכיון שהיא נעשית אשת איש ותו לא שייך בה ענין קידושין משום אדם ותו אין בידה להתקדש לאחר ממילא נתבטל השליחות שנית דיש לומר דעפ"י פעולתה בקבלת הקידושין חשיב חזרה של השליחות והנה יש לומר לכאור' דתליא בפלוגתא שהובא בהג"ה אבן העזר סי' מ' סעיף ב' גבי המקדש את האשה לאחר ל' יום ובא שני וקידשה בתוך ל' יום דהיא מקודשת לשני וע"ז כתב הרמ"א בהג"ה אבל אם מת השני או גירש תוך ל' חזרו קידושי ראשון (טור בשם י"א) ולכן צריכה גט מן הראשון ויש חולקין (טור בשם הרא"ש) וכתב הח"מ ס"ק ז' דכיון דקיבלה קידושין מהשני פקעי הקידושין מן הראשון ושוב לא חלין והב"ש ס"ק ה' כתב אע"ג בחזרה בטלו הקידושין לגמרי דשם חזרה בפירוש וכאן מה שקבלה קידושין מאחר יש לומר שאין דעתה לחזור מקידושין הראשון לגמרי אלא דעתה עדיין אם יהי' באפשר יחולו קידושי הראשון ע"ש ולפי"ז נראה אם גילתה דעתה בפירוש דלא חזרה מקידושי הראשון אלא מתלי תלי וקאי לדעת הי"א חלין בפשיטות קידושי הראשון כשבא יום השלשים ואם בא איש אחר אחר ל' וקידשה אינה צריכה הימנו גט כלל ולדעת החולקין פקעי קידושי הראשון וחלין קידושי שני מעתה לפי"ז גם בכה"ג שעשתה שליח לקדש דלדעת הי"א בכה"ג לא נתבטל השליחות אלא אם נתארמלה או נתגרשה יש ביד השליח לקבל עבורה קידושין ולדעת החולקין שהוא הרשב"א ז"ל פקע ענין השליחות לגמרי ולא מהני תו מעשיו גם לאחר שנתארמל' או נתגרשה. אבל כד דייקת בזה לא דמי דהתם כבר חל מעשה הקדושין של השני על לאחר ל' יום וע"י קדושי השני הי' צריך להיות הפקעת קדושי הראשון וכשמת השני או נתגרשה נסתלק סיבת ההפקע' וממילא חל ע"י מעשה קדושי הראשונים משא"כ היכא דעדיין לא נעשה שום מעשה של קדושין רק ענין שליחות בעלמא וכשנישאת נסתלק הענין שליחות ואע"ג דבפרק האומר בקדושין דף נ"ט ע"ב ללישנא דרב זביד איתותב ר"ל ממתניתין דהשולח גט לאשתו מוכח דהש"ס מדמי ענין התמנות שליח לענין קדושין מסתברא דזהו רק לענין חזרה אבל לא בכה"ג כמו נ"ד ואנכי לא באתי אלא לעורר: והנה על דרך הפלפול לכאור' יש להביא קצת ראי' לדעת הרא"ש ממכות ט"ז ע"א דפריך הש"ס גבי אונס ביטלו ולא ביטלו היכי משכחת לה אמר רב שימי מחוזנאי כגון שקיבל לה קידושין מאחר ודחי לה הש"ס ע"ש ועתה לדיעה הראשונ' בשם הי"א הא משכחת לה כגון שנתקדש' לראובן לאחר ל' יום ובתוך ל' יום אנסה שמעון ולקחה בתוך ל' וגירשה בתוך ל' יום רגע אחת קודם שכלו ל' יום של ראובן שתיכף אחר הגט חלו קידושי ראובן ושוב אין ביד שמעון להחזיר אותה שכבר חלו קידושי ראובן והיא נעשית א"א וא"כ ע"י הגט ביטל המצוה שלא יכול להחזירה והוה כמו כהן דלוקה ואינו מחזיר. אמנם יש לומר דמ"מ כיון שהיתה יכולה לחזור מן קידושין הראשונים בפירוש בשעת הגט ואם לא חזרה לא חשיב איהו קא מבטל לי' אלא איהי קא מבטל לי' ועל כרחך צריך למימר הכי דאל"כ יקשה הא קא משכחת לה כגון שקידש' ראובן לאחר שתתקדש ותתגרש דשפיר חלין הקידושין שהרי הי' בידו לקדשה. וכל שבידו לקדשה חלין הקידושין כמו שמבואר בש"ס ובשו"ע אה"ע סי' מ' ועי' בב"ש ס"ק ט' ואח"כ אנס אותה שמעון וכנסה וגירשה דאי אפשר להחזירה שהרי אחר הגט חלין הקידושין של ראובן לכו"ע אלא צריך לומר דכיון שהי' בידה לחזור מקידושין של ראובן כמ"ש התוס' בשם הרשב"א לא חשוב איהו קא מבטל לי' ואנכי לא באתי אלא לעורר: עוד יש סניף להקל בגט מומר עפ"י מ"ש בספר מנחת חינוך בדיני עריות מצוה ר"כ דלפי דעת רש"י ז"ל ביבמות דף מ"ט ע"ב גבי הא דאמר אביי התם הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קדושין דאי לא תפסי בה קדושין בסוטה א"כ כשנעשית סוטה תחת בעלה לא הוה צריכה גט רק יפקעו הקדושין ממילא ע"ש וכן דעת הרמב"ן ז"ל בחידושיו מעתה לפי שיטת קצת גאונים באה"ע סי' מ"ד דלא תפסו קדושי מומר וא"כ ממילא אם נעשה מומר נפקעו הקדושין וא"צ גט ע"ש ולפע"ד הרכיב הוא שני דברים שאינם מתקיימים יחד היינו שיטת הגאונים דלא תפסי קדושי מומר ושיטת רש"י דכל דלא תפסי נפקעין והרי רש"י ז"ל הוא החולק הראשון על שיטת הגאונים כדאיתא בהדי' בב"י באבה"ע סי' קנ"ז בשם המרדכי וכן מוכח שהגאונים ז"ל לא ס"ל הך דרש"י דכל דלא תפסי נפקעין שהרי מפורש יוצא שיטת הגאונים מה שהביא הטור שם בשם המרדכי דיבם מומר אינו זוקק ליבום זהו רק כשהי' בהערתו בשעת שנשאה אחיו המת ואפילו לפי שיטת היש אומרים שהביא הרב"י שם דאפילו אם לא הי' מומר בשעה שנשא' אחיו כיון שהי' מומר בשעת מיתה אינה זקוקה לחליצ' דמיתה מפלת ע"ש מ"מ אם גם בשעת מיתה לא הי' מומר ונשתמד אח"כ גם המה מודים דלא נפטרה בלא חליצה ע"ש אלמא דכיון שהי' חל החיוב חליצ' קודם המרתו לא נפקעת הזיקה ע"י ההמרה וכ"ש שאין ההמרה מפקעת הקדושין שהי' חל מכבר דלא כרש"י: