מצפה אריה תנינא חלק ב רעח

בעל טיב גיטין דעתו בכה"ג כי אף שפוסל בכללים אם נכתב שרה המכונה מיצא י"ל דלא דמי לכאן דכיון דנכתב מקודם שרה קרינדל הלא נראה בהדי' מתוך הגט דשמה קרינדל הוא שם עצם ולא כינוי בעלמא וכל שניכר הענין מתוך הגט יש לומר דבדיעבד ליכא למיפסל דוגמא לזה כתב הטור בסי' קכ"ו דאם טעה במספר החודש או השמיט תיבת בשבת כיון דחזינן מתוך הגט דטעות סופר הוא אין הגט פסול בכך. ודע דלפי"ז יש לעורר במה שהחליטו האחרונים שאם כתב המכונה על שם עברי הוא פסול בדיעבד ומקורם ממה שכתב הרמ"א בתשובה סי' פ"ד דליכא למיכתב המכונה במקום דמתקרי דהא כתב הב"י ובמהרי"ק דהכותב מכונה במקום דמיתקרי אינו אלא טועה עיי"ש ומלשון זה תפסו האחרונים דפסול גם בדיעבד ולולא דמיסתפינא הייתי אומר דאדרבה כך פירושו דאינו אלא טועה אבל הגט כשר כיון שניכר מתוך הגט שהוא טעות דעל שם הדומה לעולם אינו נופל כלל לשון מכונה אין לחוש שמא יאמרו דשם זה אינו אלא כינוי ולהכי אינו אלא טועה והגט כשר דכיון שנכתב בתוכו יהודא המכונה ליאון אנו רואין שטעות הוא דהא שם ליאון הוא דומה לשם יהודא ואינו אלא טעות סופר כמו היכי שטעה במספר החודש ודוק אולם לא מלאני לבי לדבר זה ולא באתי אלא לעורר את המעיין: אמנם חזינא להגאון ז"ל בליקוטי שמות שהביא סידור הגט של הגאון חת"ס אליעזר ליפא דמתקרי ליפא וסיים הגאון ז"ל שם דאם כתב המכונה ליפא גם בדיעבד צ"ע א"כ לפי"ז לכאורה כמו כן בשרה קרינדל המכונה קרינדל יש לעיין גם בדיעבד אבל לפי מה שכתבתי למעלה יש לחלק דהתם שם ליפא הוא כינוי לשם אליעזר להכי יש לחוש שמא יסברו דשם ליפא אצלו הוא רק כינוי בעלמא ולא שם עצם אבל הכא דשם קרינדל אינו כינוי לשם שרה ומדכתב שרה קרינדל מוכח מתוך הגט דשם העצם שלה כך הוא אך יש לחוש ולומר אטו כולא עלמא דינא גמירי ושמא יסברו העולם דקרינדל הוא כינוי לשם שרה וקרינדל הוא אצלה רק כינוי ולא שם עצם וכן מרים בילא המכונה בילא יאמרו מדכתב לשון מכונה מסתמא בילא הוא כינוי לשם מרים. עוד יש לפקפק בנידן שלפנינו דאף דנהוג עלמא לכתוב על כל שם לעז כשהראשון הוא עברי לשון מכונה אולי אינו רק כשהראשון הוא שם עברי לבד אבל היכי שהוא מורכב משם אחד של עברי ושם אחד של לעז כמו מרים בילא ושרה קרינדל שמא דינם כמו שני שמות של לעז דכיון דבשם הקודש לבדו אינה נקראת בשום פעם רק בצירוף שם הלעז חשוב הכל כמו שם אחד ונעשה כולו שם לעז ובשני שמות של לעז פוסק הט"ג בשם תשובת מהר"ם מלובלין דצריך לכתוב על שם השני דמתקרי ואף שהביא שם להוכיח שהרש"ל ז"ל לא ס"ל הכי מ"מ פסק הוא כמהר"ם מלובלין: סימן כד כבוד הרב המאה"ג כו' מו"ה מנחם מענדל שור דומ"ץ בק' בראדי יע"א: על דבר הגט של הבליעל אשר ישב פה בבית הגלחים להמיר דתו וסדרנו פה גט פטורין ומסרו לשליח להולכה להוליכו למח"ק וטרם שהספיק השליח למסור את הגט ליד האשה נסע הבליעל בעצמו לבראדי וכאשר ראו אותו צוה עליו שיפטור את אשתו בגט והוא אמר שכבר מסר גט לשליח להולכה לא האמינו לו והכו אותו מכה רבה וגם מסרוהו להפאליצייא עד שנתרצה לגרש שם וכן עשו וסידרו גט ונתן ליד האשה ועתה חשש כ"ת שמא הוא גט מעושה ולפענ"ד זהו חשש גדול דכיון שגירש מחמת פחד שלא יכו אותו עוד וגם מחמת שהעלילו עליו בהפאליצייא נחשב לגט מעושה ומה שישב בבית הגלחים להמיר דתו אין זה טעם מספיק שיכופו אותו לגרש וכ"ת מתנצל כי הי' מוכרח לסדר הגט מפני הבעה"ב הרבה שהקיפוהו כעכנא לסדר את הגט וצוחו בקול גדול להחיש ולמהר כדרכם בענינים כאלה עדיין לא יצא כ"ת ידי חובתו מה ששמע להם אכן עתה רצון כ"ת שימסור השליח הנ"ל את הגט שבידו ליד האשה לצאת מידי חששא.. והנה לפענ"ד יש להסתפק גם בזה דיש לומר דבמה שנתן הבעל בעצמו גט אחר ליד האשה חשוב שביטל את הגט והשליחות שעשה מקודם בפה ועלה על לבי לכאורה דיש לדמות למה דמצינו בפסחים דף צ"ח ע"ב במתניתין חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו ואם שלהם נשחט ראשון הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו וכתב רש"י ז"ל דהם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד ומשכו ידיהם ממנו מדבריו נראה שגם אם נמצא פסול בהפסח ששחטו ראשון ג"כ אינם אוכלים משלו וצריכים להביא פסח אחר דמשום ששחטו פסח אחר חזרו מהאבוד וכן מוכח ממה דקתני תו התם דאם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלים עמו ושלהן יצא לבית השריפה הרי אף שפסח שלהם פסול מ"מ אינם אוכלים עמו אחרי ששחטו פסח אחר חשוב חזרה א"כ גם בנ"ד כיון שכתב גט אחר חשוב חזרה מהשליחות. אמנם יש לחלק ולומר דשאני התם כיון שהי' אבוד ולא ידעו שהשליח ימצא אותו וחשבו שלא ימצא משו"ה חשיב חזרה משא"כ בנ"ד שידע שנמצא ביד השליח יש לומר דבזה לא חשיב חזרה אלא סביר שאם יפסל הגט השני יהי' ביד השליח ליתן הגט שבידו: והנה ראיתי בספר המקנה בקידושין דף ע"ח ד"ה שם במשנה ואם אינו ידוע שניהם נותנין גט שכתב לכאורה מלתא דפשיטא היא ונראה כו' ה"ה אם קידשו שניהם כאחד אינה מקודשת כלל דקיימ"ל כרבה דאמר לעיל דף נ"א דכל שאינו בזה אחר זה גם בב"א אינו אי אפשר לומר דכיון בשעה שקידש האב קידש השליח ביטל השליחות וחלו הקידושין של האב מ"מ י"ל הא דלא נקיט במתניתין כן היינו משום דקיימ"ל אי אפשר לצמצם כו' ע"ש ויש לתמוה על דבריו מהא דקתני במתניתין דפסחים הנ"ל או ששחטו שניהם כאחד וה"ה דהוה מצי למיתני הכא או שקידשו שניהם כאחד דהא דמי ממש להדדי אך עכ"פ חזינן לדעת הגאון המקנה שע"י הקדושין של האב חשיב ביטול השליחות: שוב האיר ד' את עיני במ"ש המרדכי ריש פרק השולח וז"ל מצאתי תשובת רש"י ז"ל ששאלת על האשה שעשתה שליח לקבל גיטה ונתעצל השליח בשליחותו ועשתה שליח אחר וקיבל את הגט שאינו הגון כששמע הראשון נתחזק בשליחותו והלך אצל הבעל וקיבל גט כשר דעתי נוטה שלא בטלה שליחותו של ראשון בשביל שליחותו של השני שלא מצינו בכל מקום שליח בטל בגילוי דעתא ואף במבטלת השליח עצמו לפנינו דפליגי בה ר' יוחנן וריש לקיש דתנן בפ' האומר קדושין דף נ"ט ע"ב וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה היא וקידשה עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין ואיתמר לא קידשה עצמה וחזרה בה ר' יוחנן אמר חוזרת ור"ל אמר אינה חוזרת ואיתותב ר"ל ממתניתין דהשולח גט לאשתו והגיע בשליח כו' ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל אבל גילוי דעתא לא אשכחן דבטל כו' ועוד דאביי ורבא פליגי בגילוי דעתא בגיטא והלכה כאביי דאמר