מצפה אריה תנינא חלק ב רעז

הבטחתי להשיב את חוות דעתי העני' בענין הלז והנה זה יותר משני שבועות אשר כתבתי תשובה בזה להרב המו"ץ דק' ראדיוואץ נ"י והנני שולח לוטה בזה העתק כאשר עיני כת"ה לנוכח יביטו אשר גם לפענ"ד האשה הנ"ל היא מותרת לעלמא ע"י החליצ' שנסדר בק' גריידינג מחמת הטעמים שבארתי שם. והנה מ"ש כת"ה להביא ראי' דחליצ' דמי לגט דלפמ"ש התוס' דבגט ל"א דאי על"מ משום דאיתקש למיתה ה"ה בחליצ' כן כמו דמשמע בקידושין דף י"ד גם אנכי הערותי מזה ואחרי כי כבר אמרו אין ביהמ"ד בלא חידוש הנני בזה להוסיף להעיר על דברי התוס' שכתבו דכמו דאיתקש מיתה לגירושין ה"ה דאיתקש גט למית' דלמה פשיטא להו להתוס' דבאונס מיתה מתרת דלמא לעולם גם מיתת הבעל נמי אינו מתיר כלל באונס דכיון דהא דמיתת הבעל מתיר הוא משום דאיתקש מיתה לגרושין א"כ כל היכי דגט אינו מתיר כמו באונס הי' צריך להיות דגם מיתת הבעל אינו מתיר ומהיכן פשיטא להו להתוס' דמיתת הבעל מתיר גם באונס דנילף מזה דגט נמי מתיר וכבר הערותי בזה בתשובתי להרב הנ"ל וכתבתי דזה ליתא כיון דגם באונס מצי לגרש מדעתה ובמית' לא שייך לחלק בין מדעתה לבין שלא מדעתה אכן עתה התבוננתי דעדיין יש להקשות לב"ש דס"ל בסוף גיטין דף צ' דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מלא בה ערות דבר וקא מיבעי' לי' להש"ס עבר וגירש מהו כו' ומשמע פשטא דסוגיא דגם מדעתה ס"ל לב"ש דלא לגרש ואף דהפ"י כתב דב"ש לא אמרי אלא שלא מדעתה הא מהירושלמי שהביאו התוס' דפריך ממחזיר גרושתו מוכח דס"ל להירושלמי אליבא דב"ש דאין לגרש בשום פנים בלי ערות דבר וגם אם עבר וגירש לא מהני דאל"ה איך פריך ממחזיר גרושתו ולפ"ז יש מקום להקשות דמנ"ל לב"ש דמיתה מתרת בלי ערות דבר כיון דגט אינו מתיר וזהו דבר שראוי לעורר עליו ואין לומר דהירושלמי לא יליף דאיתקש מיתה לגרושין דא"כ קשה מנ"ל דבאונס הגט מתיר לעלמא אם עבר וגירש: ונראה די"ל על דרך הפלפול עפ"י מה שאמרתי בעת למודי בסוגיא דקידושין דף י"ג ע"ב דאמרינן התם מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג מכלל דלכהן הדיוט שרי ולכאור' יש לדקדק למה לא קאמר מכלל דלכו"ע שרי כמו דקאמר הכי בכולא סוגיא ולמה שינה הש"ס הלשון ונקט הכא מכלל דלכהן הדיוט שרי ואמרתי ליישב דהנה אנן קיימ"ל דאין גט לאחר מיתה כמבואר בש"ס ופוסקים והיינו מטעם דעם המית' נתרוקן כח האישות ושוב לא שייך כלל ענין גירושין ועיין בספר קצה"ח סי' קפ"ח אולם כ"ז הוא רק לפי האמת דמיתת הבעל מתיר אבל להס"ד אי נימא דמיתת הבעל אינו מתיר שוב הי' צריך להיות מצד הסברא דיש בכח הבעל לגרש שיהי' חל הגט לאחר מיתתו ומשו"ה שפיר ניחא דהי' אפשר לומר דהא דאסר רחמנא אלמנה לכ"ג הוא בכה"ג שגירשה בגט שיהי' חל לאחר מיתה ומשו"ה לכו"ע שרי אבל לכ"ג אסור כיון שהיא אלמנה לכן קאמר הש"ס מכלל דלכהן הדיוט שרי ובה"ג שגירשה הא אסור' לכהן הדיוט מטעם גרושה ולפי"ז באונס לב"ש אם נימא דגם מיתה אינו מתיר כלל הי' צריך להיות שיש ביד הבעל לגרש לאחר מיתה ואע"ג שאינו יכול לגרשה שיהי' הגט חל בחייו משום דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד כו' זה הטעם אינו אלא משום דכתיב לא יוכל שלחה כל ימיו והיינו רק כל ימי חייו אבל לא כשמשלחה שיהי' חל לאחר מיתה וא"כ ממ"נ תו למימר דאין מיתה מתיר באונס דא"כ שוב יהי' גט מתיר עכ"פ לאחר מיתתו דבקרא כתיב לא יוכל שלחה כל ימיו אבל כשמגרש שיהי' חל אחר מיתתו לא שמענו שלא יהי' חל הגט כיון דכל זמן שהוא חי אינו משלחה ושוב ע"כ המית' מתרת דהא איתקש לגירושין דזה בזה תליא שוב אמרינן דאיתקש גט למיתה שיהי' חלין כשמגרשה בחייו והבן ויש להאריך בזה אמנם אחרי כי אינו אלא ע"ד החידוד אמרתי לקצר: והנה על דברי תשובת כת"ה לא רציתי לנגוע בהם אחרי כי המה נאמרים בהשכל וראיתי כי ידיו רב לו בפלפולא דאורייתא אכן על שני דברים הנני מוכרח להעיר א' (מה שכתב בישוב קושית הפ"י וסיים דגם בכהן אינו לוקה כיון דלא חל הגט כלל ויכול להחזירה יסלח לי כת"ה כי כבר כתבתי בספרי מצפה ארי' סי' מ"ט אשר שכמה גדולי הדור שלפנינו שגגו בכעין זה דאין לפוטרו ממלקות מחמת האי טעמא דלא מהני שהרי מבואר בהדי' בש"ס אליבא דרבא דסבר דלא מהני והא דחייב משום דעבר אמימרא דרחמנא אלמא בהדי' דאף דאנן אמרינן דל"מ מ"מ הוא חייב מלקות וכן הערותי בתשובתי להרב המו"ץ בק' ראדיוואץ שגם הוא שגג בזה. ב') מ"ש דפשיטא דכוונת התוס' בתמורה במ"ש דאיתקש גירושין למית' הוא דמית' מתיר גם במאבד עצמו לדעת שזה עבירה גדול' יסלח לי כת"ה שהרחיק ללכת בפשט כוונת התוס' חדא דאיך יתכן שיסתמו התוס' דבריהם ולכוין על ענין שלא נמצא רמז מזה בדבריהם וגם אני תם ויודע לשאול דא"כ מנ"ל באמת דמיתה מתיר היכי שמאבד עצמו לדעת ומהיכן פשיטא לו כ"כ דנימא דילפינן גט ממיתה ועוד לא ידעתי הבן דלמה לי' לחפש אופן רחוק הי' לו לומר דמת ע"י שהרגו אותו אחרים דאיכא במיתתו איסור רציחה דהוי ודאי איסור מיתת ב"ד ומ"מ אשתו מותרת וזהו ש"ס מפורשת ביבמות דף כ"ה דגם נרצח ע"י ישראל אשתו מותרת ולמה הי' צריך לומר שהוא מאבד עצמו לדעת אך באמת כוונת התוס' פשוט דבמיתה מתרת באונס ה"ה גט וגם אין שום סברא כלל לחלק היכי שנעשה ע"י איסור דהרי אין פעולת המיתה מתרת רק ענין המיתה בעצמותה דאין אישות לאחר מיתה ופשוט שוב התבוננתי די"ל דהא דפשיטא להו להתוס' דמיתה מתיר גם באונס הוא משום דמבואר בסוגיא דקידושין הנ"ל דכל עיקר שקלא וטריא של הש"ס הוא רק לגבי איסור עשה אבל פשיטא דמיתה מתרת מאיסור א"א דזה ילפינן מיבמה לשוק ומאלמנה לכ"ג א"כ שפיר י"ל דעכ"פ ילפינן גט ממיתה לענין איסור א"א דזה לא ילפינן מהקישא וא"כ שוב לא מצינן למימר דאי עביד לא מהני וכיון דמהני שוב ממילא מתיר הגט לגמרי ודו"ק. עכ"פ לענין עובדא דא דשאילנא קדמוהין לדעתי אין לפסול החליצה עפ"י ד"ת כלל ואין לנו לחדש מעצמינו ענינים כאלה אשר לא ניתנה לנו למורשה מאת חכמינו ומאורינו ואף כי האח הזה נהג שלא כשורה והוא צריך סליחה וכפרה עכ"ז החליצה כשרה: סימן כג כבוד הרב הגאון המהולל בשערים המצויינים בהלכה חגור כלי קרב על שדה המערכה חריף ובקי המפורסם כש"ת מו"ה ארי' ליבוש הורוויץ האבד"ק סטריא ובסוף ימיו אבד"ק סטאניסלאב: את מכתב כת"ה בצירוף מכתבי גדולי מדינתינו קבלתי לנכון כו' והנה בל אמנע להודיע למעכת"ה את חוות דעתי העני' למען מלאות את מבוקשו הנה מה שטוען המערער כי שם שרה הוא נשתקע אין ספק אצלי כי המערער הפריז על המדה ונאמן עלי הדיין הוא כת"ה שהיא חותמת תמיד בשם שרה קרינדל אך בזה שנכתב מכונה ולא מתקרי הנה בודאי הי' צריך לכתוב מתקרי אחרי שהגאון בעל טיב גיטין החליט כן בכמה מקומות וכן החליט הגאון בעל נו"ב מהדו"ת כדאי המה הגאונים הנ"ל לחוש לדבריהם והספר טיב גיטין כבר נתפרסם בכל תפוצות ישראל וכל בתי דינים הולכים לאורו לכן לכתחילה בודאי הי' צריך לכתוב מתקרי אבל בדיעבד לא מצאתי להגאון