מצפה אריה תנינא חלק ב רעו

עביד לא מהני הכא נמי אפילו אי נימא דלא מהני מ"מ אי יהיב ליה קנה הלוקח והמוכר עבר על השבועה וחייב מלקות לכן שפיר כתב המרדכי דהמקח בטל דלא מהכי ומ"מ מוד' המרדכי שאם לא רצה לבטל המקח ונתן להלוקח החפץ דקני הלוקח והוא חייב מלקות על שעבר על שבועתו כן נ"ל ברור ודו"ק: ודרך אגב הנני להציג בזה מה שכתבתי על הגליון חו"מ סי' ר"ח להשיג על הש"ך שכתב שם דמקח שנעשה באיסור מדאורייתא הוה מכיר' ומדרבנן לא הוה מכיר' וז"ל ותמוה לי הא שם בעקוץ תאנה בשבת מיירי דהוא איסור מדאורייתא וגם הא דאי עביד לא מהני ג"כ הוה מדאורייתא ע"ש ושותא דמרן לא ידענא נהי דעקיצת תאנה הוה דאורייתא מ"מ הקנין בשבת לא הוה אלא איסור דרבנן ולהכי גם מטעם דאי עביד לא מהני ג"כ לא מהני הקנין מדרבנן אבל מה"ת מהני דהא לא עביד איסור דאורייתא ומשו"ה חייב בד' וה' אבל היכא דהקנין הוא איסור מה"ת כגון שנשבע שלא למכור באמת בטל הקנין מדאורייתא משום דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכ"ז פשוט לפענ"ד וברור: וע"ד מה שכתב כ"ת לפמ"ש התוס' בתמורה דבגט לכו"ע לא אמרינן דלא מהני משום דאיתקש גירושין למיתה וזה הטעם ליכא בחליצה א"כ צריך להיות דלא מהני בחליצה היכא דעבר אמימרא דרחמנא הנה מלבד דלא מסתבר למימר הכי אלא יש להביא ראיה נגד זה מקדושין דף י"ד ע"א דאמרינן מיתת היבם מנ"ל ומשני מה א"א שהיא בחנק מיתת הבעל מתיר יבמה שהיא בלאו לא כ"ש ושוב פריך מה לא"א שכן יוצאת בגט תאמר בזו שאינה יוצאת בגט ומשני הא נמי יוצאת בחליצה ומשמע דדמי לגט בכל גווני והנה כ"ת כתב עוד דלפמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובותיו הובא בט"ז יו"ד סי' רכ"ח וחו"מ סי' ר"ל בש"ך שם דענינים שאפשר לבטלן כמו חרמים מוד' רבא דמהני והנה פירוש דבריו דאפשר לבטלן נראה לכ"ת שיש להתיר אותן ע"י התרת חכם ולפ"ז דעת כ"ת דבע"ד רבים דקי"ל דאין לו התרה שוב אמרינן הך כללא לרבא דאי עביד לא מהני הנה ראיתי שכן כתב הנו"ב מהדו"ת חלק אה"ע סי' קכ"ט ולענ"ד יש להקשות ע"ז מש"ס דקידושין הנ"ל דאמרינן מה לא"א שכן יוצאה בגט ואי כחידושו של הנו"ב יקשה הא גם כשנשבע שלא לגרש ע"ד רבים דאינה יוצאת בגט מ"מ יוצאת במיתת הבעל: אמנם יש לבע"ד לומר דמנ"ל דבכה"ג מיתת הבעל מתיר דלמא כיון דמה דמיתת הבעל מתיר הוא משום דאיתקש לגרושין כדאיתא התם בש"ס קידושין כל היכא דגט מתיר מיתת הבעל מתיר וכל היכא דגט אינו מתיר גם מיתת הבעל אינו מתיר ובאמת דבר זה לכאורה יש להקשות גם אתירוצם של התוס' שכתבו דאונס שגירש מהני משום דאיתקש למיתה אמאי לא נימא לאידך גיסא כיון דאונס שגירש הגט אינו מתיר לעלמא גם מיתת הבעל אינו מתיר אך זה ליתא דגם באונס שגירש מדעתה גם הגט מתיר ורק שלא מדעתה י"ל דלא מהני וממילא במיתת הבעל דל"ש לחלק בין מדעתה לשלא מדעתה מתיר בכל גווני וממילא אמרינן דאיתקש גירושין למיתה דגם הגט מתיר גם שלא מדעתה אבל נשבע ע"ד רבים אי נימא דאין הגט מתיר בשום גווני יש מקום לומר דאיתקש מיתה לגירושין ובמקום שאין הגט מתירה גם מיתתו אינה מתירה: והנה בעובדא דידן אם נימא כדעת הנו"ב וכפי מה שרצה כ"ת לומר בפירוש הרא"ש דכל שאין התרה לשבועתו גם להתוס' אמרינן דאי עביד לא מהני אנא אמינא דגם אי לא היה נשבע ע"ד חבירו ולטובת חבירו היינו ע"ד אחיו ג"כ לא מהני דנהי נמי דקודם שעבר על השבועה היה מהני התרה מ"מ עכשיו שעבר על שבועתו אין התרה לשבועתו כמבואר בש"ס דשבועות דף כ"ח ע"א דפליגי רבא ואמימר בשבועה שלא אוכל ככר זה ואכלה כולה דרבא סבר דאין נשאלין עליה ואמימר סבר דנשאלין עליה אי בשוגג מחוסר קרבן ואי במזיד מחוסר מלקות ועיין בדגול מרבבה סי' רל"ח דהיכא דליכא לא קרבן ולא מלקות כגון במזיד ולא התרו בו גם לאמימר אין נשאלין עליה ליכא התרה אחר שעבר על השבועה א"כ בזמן הזה דליכא לא קרבן ולא מלקות צריך להיות דאחר שעבר על השבועה שוב אין נשאלין עליה ובאמת יש לעורר מזה על הש"ך ביו"ד סי' ר"ל שכתב שם על מ"ש בהגה"ה בנשבע שלא למכור חפץ פלוני ועבר ומכר דאין במכירתו כלום שמדברי הרא"ש הנ"ל נראה שחולק ע"ז דתקנה שאפשר לבטל מוד' רבא דמהני ולפי החמור לא דמי דהכא א"א לבטל כיון שכבר עבר ותו אין נשאלין עליה ואם באנו לומר דאי נימא דאין נשאלין עליה המכיר' בטלה דהא תו אי אפשר לבטל וממילא לא עבר על השבועה כלל ושוב יש לו התרה וזה בזה תליא דזה דוחק דכל כה"ג אזלינן לחומרא כמו שכתבו התוס' בב"מ דף ל' ע"א ד"ה אף עובר שכתבו וא"ת עלה עליה זכר אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא לי להפסיל פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט וי"ל דאם היתה כשרה הוה ניחא ליה לכן אין להכשיר ע"ש הכא נמי אם תאמר דמכירתו הוה מכירה שוב אין אפשר לשבועה לבטלה ואם אין אפשר לבטלה תו לא מהני המכירה ודו"ק: אמנם לפענ"ד אי אפשר כלל לפרש כונת הרא"ש על דרך זה שכתב הנו"ב וגם כ"ת אחז דרך זה דא"כ מה פריך הש"ס מאונס שגירש הא התם בודאי אפשר לבטל האיסור ע"י שתאמר האשה לא בעינא לי' ומה לי התרת חכם ומה לי אמירת האשה לא בעינא לי' ולכאור' היה מקום לומר לחלק דחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל מה שתאמר האשה לא בעינא לי' יתבטל האיסור רק מכאן ולהבא ואין כאן תו ביטול העשה אבל מ"מ אין נעקר האיסור מעיקרא אבל המעיין בתשובת הרא"ש יראה שכתב בזה"ל דהתם פליגי במצות שאי אפשר לבטלן כו' אבל התקנה שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד ועוד חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו את החרם כאלו לא הי' חרם מעולם כו' ע"ש הרי נראה מלשונו דגם היכא דאפשר לשנותו לחודא סגי א"כ קשה לי אונס וכנ"ל ע"כ אמינא דכונת הרא"ש היא שהוא איסור שבדה ותלה בדעת האדם אם לנדור או לחדול וכמ"ש התוס' שם בתמורה ואח"כ כתב ועוד שחכם עוקר הנדר מעיקרא כו' וז"ב: אחרי כותבי כל זה ראיתי להרשב"א בחידושיו לקדושין דף כ' ע"ב בהא דאיתא אי אמרת אינו נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו שכתב תמוה לי איך הוה פקדון הא איהו לפרעון קבלינהו כו' ואפילו תימא שאסור לגאול לחצאין כמו שאסור לגאול תוך ב' שנים כו' אפ"ה אי עבר וקיבל קיבל ואפריק ועוד דבתוך שני שנים איכא עשה משום דכתיב במספר שני תבואות ובעינן שנים מקנה וליכא אבל הכא לא אשכחן ע"ש מבואר דדעתו דמקח שנעשה באיסור מהני ומ"מ כראה דיש קצת מקום להסתפק בזה הנראה לפענ"ד כתבתי שאין לפסול החליצה בדיעבד וד' יצילני משגיאות: סימן כב כבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי המפורסם כש"ת מו"ה אברהם מענדל שטיינבערג האבד"ק סנאטין נ"י וכעת אבד"ק בראד: את מכתבו של כת"ה עם תשובתו הרמתה אשר שלח ידו בדבר החליצה קבלתי לנכון והנני למלאות את