מצפה אריה תנינא חלק ב רעג

יודעת לשמור את גיטה אבל אחרי ההתבוננות נראה דגם זה אינו דהא ע"כ ר' יצחק דאמר ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ מיירי בשוטה גמורה שהיא שוטה לכל התורה כולה דאל"ה למה לו למימר מידי דהוה אפקחת בע"כ דמשמע דהיכא דבעינן דעת כמו גבי קידושין לא מהני תיפוק ליה כל זמן שאינה מוחזקת לשוטה גמורה חשובה בת דעת לכל הענינים אלא עכצ"ל דסתם שוטה איירי בכה"ג שמוחזקת היא לשוטה עפ"י סימני שוטה או ע"י ד' סימנים שבש"ס לדעת ר"א אי ע"י דבר מהדברים לשיטת הרמב"ם דבלא זה לא נקראת שוטה ומ"מ פריך הש"ס אילימא ביכולה לשמור את גיטה ואת עצמה מי ינהגו בה מנהג הפקר דמשמע דזולת זה ל"ק כלל א"כ ש"מ דאפילו בשוטה גמורה משכחת לה שתהא יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה. וכן נ"ל ממה שראיתי בספר ג"פ בסי' קי"ט סוף ס"ק ל' וז"ל אם יודעת לשמור גיטה ואת עצמה היא מגורשת אפילו מדרבנן עי"ש. ולכאור' מאי קמ"ל פשיטא. אבל לפי האמור טובא קמ"ל דמיירי במוחזקת לשוטה גמורה והיא בחזקת שהיא יכולה לשמור גיטה וא"ע מגורשת שפיר: ודע דמדקתני במתני' סתם נשתטית לא יוציא וע"ז קאמר ר' יצחק ד"ת שוטה מתגרשת ומוקי לה הש"ס ביכול' לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור א"ע משמע דסתם שוטה גמורה לכל ענינים שבתור' לר"א לשיטתי' ולרמב"ם לשיטתי' מ"מ מסתמא היא מתגרשת מה"ת דמן הסתם היא בגדר שהיא יכולה לשמור את גיטה ודוקא אם נתברר שאינה יכולה לשמור את גיטה אז פסול מה"ת אבל מלשון רש"י ז"ל דקאמר שכן מנהג השוטים שאינן בושין לא משמע הכי אלא נראה שכל שהוא מוחזקת לשוטה היא בכלל שאינה יכולה לשמור את גיטה ומגמרא גופא לא משמע הכי וצ"ע בדעתי: והנה ראיתי להב"י סי' קי"ט שהביא בשם רבינו שמחה משפירא דלא מחזקינן בחזקת שוטה שגירש עד שיראו בה סימני שוטה המפורשים בפ"ק דחגיגה גם הג"פ ס"ק ל' מרמז ע"ז ולא ירדתי לסוף דעתו אי דכוונתי דכ"ז שאין בה סימני שוטה השנויים בפ"ק דחגיגה לא חיישינן שמא אינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה ואין אנו צריכין לבדוק אחריה אבל אי נתברר שאינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה אינה מתגרשת וכמו שכתבתי למעלה או כוונתו דבלא אלה סימנין אפילו אי ידעינן שאינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה שפיר מתגרשת דכ"ז שאינה מוחזקת לשוטה לכל ענינים שבתורה היא בת גירושין ולכאורה זהו מילתא דתמוה טובא דמ"מ הרי היא משלחת וחוזרת ולא הוי שלוחין כלל. ונראה דיש לומר עפ"י מה שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שם ביבמות דקטנה שיש לה אב אביה מקבל את גיטה משום דכשיש לה אב יכולה להנשא דבעלה משמרה שלא תהא חוזרת ושלא ינהגו בה מנהג הפקר עיי"ש א"כ ה"ה כשאינה נחשבת לשוטה לענין קידושין משום דלית בה הני סימנין המנויין בפ"ק דחגיגה הלא היא יכולה לקבל קידושין ולהנשא ובעלה משמרה שלא תהא חוזרת ושלא ינהגו בה מנהג הפקר: ולפי מה שנתבאר עלה על לבי דבר חדש דנהי דמצד הדין כשהיא יכולה לשמור גיטה ואת עצמה שפיר מתגרשת מ"מ בזה"ז דאיכא חרם דרגמ"ה זצ"ל שלא לגרש שום אשה בע"כ א"כ אם היא שוטה אע"פ שיכולה לשמור גיטה וא"ע מ"מ הוי כמו בע"כ דהא אמר ר"י מידי דהוי אפקחת בע"כ וכיון דפקחת אינה מתגרשת בע"כ בזה"ז ה"ה שוטה דלא כמו שהבאתי למעלה בשם הג"פ וצ"ע: ועתה אבוא נא על דבר אשר נתעברה בימי שטותה והבעל לא הי' דר עמה כלל ורק ברחוב אחרת וטוען שלא ממנו נתעברה וקרובי האשה טוענים שמא ממנו וכת"ה הביא מתשובת כנסת יחזקאל סי' ע"ה שהובא בפ"ת שכתב דאפילו להראב"ד ז"ל שסובר דפיתוי קטנה הוי אונס מודה דפיתוי שוטה חשוב רצון והפ"ת הביא להקת גדולי אחרונים שחולקין על הכנס"י אלא אדרבה דפיתוי שוטה חשיב אונס יותר מפיתוי קטנה: והנה ראיתי שגם בספר הפלאה כתובות דף ט' בתוס' ד"ה אי כתב בפשיטות דפיתוי שוטה חשיב אונס וגם ראיתי שהישוי"ע אה"ע סי' קע"ח האריך בזה דחשיב אונס יעו"ש והנה לכאורה עלה על לבי דיש להביא ראיה להכנס"י מכתובות דף נ"א ע"ב דאמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה חיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון ופריך הגמרא אלא אונס דשרי רחמנא היכי משכחת לה ומשני כגון שצוחה מתחלה ועד סוף עיי"ש ואי נימא דפיתוי שוטה חשיב אונס הא משכחת בעתים שוטה ועתים חלומה והקינוי הי' כשהיתה חלומה ואנס אותה בעת שטותה בשלמא בקטנה אפשר לאוקמי דאין קינוי לקטנה אבל בשוטה שפיר משכחת לה וכנ"ל אלא מוכח דפיתוי שוטה חשוב רצון וכדעת הכנס"י. והיה בדעתי לומר דלפי הס"ד דגם כשצוחה מתחלה ועד סוף נמי אסורה לאבוה דשמואל וע"כ מטעם דחיישינן שמא נתרצה בנתיים רגע אחת אע"פ שזהו חששא רחוקא א"כ שוטה חיישינן ג"כ שמא יש כאן קצת רצון אבל לפ"מ דמשני דכשצוחה מתחלה ועד סוף מותרת דכולי האי לא חיישינן גם שוטה נמי מותרת דחשבינן לה לאונס ולא חיישינן כולי האי אבל זהו קצת דוחק: את אשר אנכי אחזה בזה די"ל בדבר זה אי פיתוי קטנה חשיב אונס או רצון דפליגי הרמב"ם והראב"ד תליא בפלוגתת אבוה דשמואל ורבא דהנה רבא פליג התם אאבוה דשמואל וסבר דתחלה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה מ"ט דאמרינן יצר אלבשה חזינן דס"ל דגם בגדולה שהיא בת דעת ויכולה לעמוד נגד יצרה היינו רק בתחלתה אבל בסוף היא נתפתית ע"י היצר ונתרצה לזה שאין דעתה כ"כ חזקה בכח לעמוד נגד היצר כשהוא בתוקפו זה הפיתוי נחשב לאונס ולא נאסרה ע"י פיתוי זה א"כ ה"ה בקטנה שדעתה חלושה ואין בכח דעתה לעמור נגד הפיתוי חשיב ג"כ הפיתוי לאונס אבל לאבוה דשמואל דלא סבירא ליה כלל האי סברא דיצר אלבשה א"כ י"ל דגבי קטנה נמי לא אמרינן דהפתוי חשיב אונס וזה סברא נכונה לפענ"ד. ומעתה שפיר ניחא דלאבוה דשמואל שפיר פריך הש"ס דלדידיה פיתוי קטנה וכמו כן פיתוי שיטה לא חשיב אונס אבל לדידן דקי"ל כרבא י"ל דפיתוי קטנה חשיב אונס וכמו כן פיתוי שוטה. וארווחנא בזה לישב שיטת הרמב"ם ז"ל דפיתוי קטנה חשוב רצון ותמה המ"ל מש"ס מפורשת יבמות דף ס"א דקאמר התם כהן לא ישא את הקטנה ומסיק הטעם שמא תתפתה עליו ופריך הש"ס א"ה ישראל נמי ומשני רבא פתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל משרא שרי הרי בהדיא דלא כהרמב"ם ולפי הנ"ל דרבא לשיטתיה דפיתוי קטנה אונס הוא דאמרינן יצר אלבשה אבל לאבוה דשמואל דלא ס"ל הך סברא דיצר אלבשה חשיב נמי פתוי קטנה רצון אלא דבזה אכתי לא ניחא שיטת הרמב"ם דהא איהו כתב בפ' כ"ד מהל' אישות כרבא דתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת. אך כראה שיש לחלק בין רבא למה שפסק הרמב"ם דהתם בכתובות איתא תניא כוותיה דרבא והיא לא נתפשה אסורה ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו הוא כל שמתחלתה באונס וסופה ברצון ועיין בתוספות יבמות דף נ"ו ע"ב ד"ה ואינו דרבא דאמר הטעם דיצר אלבשה לא קרא להכי דמצד הסברא ידעינן הכי ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת משום דמרבינן מקרא כתנא דברייתא וכיון דילפינן מקרא בעינן דוקא תחלתה באונס אבל קטנה לא מרבינן מהאי קרא ומצד הסברא לא חשיב אונס ודוקא לרבא