מצפה אריה תנינא חלק ב רעב

אביו דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודחה הש"ס ודילמא ישראל מומר שאני ומוכח דהס"ד סבר דישראל מומר יש לו דין אחד עם נכרי והוצרך להוכיח מקרא דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כו' כי יש למומר תורת ירושה בירושת אביו ולמה לא מייתי ראי' מבנות צלפחד שירשו את חפר אבי אביהם אלא מוכח דאין לדמות לענין דין ירושה מחלל שבת למומר א"כ ה"ה לגבי תורת יבום אין לדמות מחלל שבת למומר ממש ובפרט לפי מה שכתב בספר אבני מלואים הלכות יבום סי' קנ"ז דכל עיקר טעם של הגאונים הנ"ל שפוטרין משום דאזלי לשיטתם דמומר אינו יורש את אביו ד"ת ויבום בנחלה תל' רחמנא אבל מחלל שבת דלכו"ע יורש את אביו בודאי אינו פוטר מן החליצה וזה ברור: והנה לא נעלם מאתי מה דאיתא בטור אה"ע סי' ס"ד ויש אומרים דמומר לחלל שבת בפרהסיא ולע"ז דינו כגוי גמור ואין קדושיו קדושין ולא נהירא ע"ש דלפע"ד גבי קדושין שאני דיש כח ביד חז"ל להפקיע הקדושין וכן משמע ממ"ש שם הב"י בסמוך לענין כותי וז"ל ואע"ג דאמרינן בפ"ק דחולין דעשאום כגוים גמורין לכל דבריהם משמע להני רבוותא דהיינו דוקא לענין שלא נסמוך עליהם באיסור והיתר אבל להפקיע קדושיהם לא ע"ש והפקעת חז"ל לא שייך לגבי יבום: ועוד הא הרא"ש בריש יבמות כתב יש שואלין אשה נדה תיאסר להתייבם אפילו טבלה כמו אחות אשתו כו' תשובה דלא דמיא לעריות שאסורות משום קורבות ומותרת לשאר העולם אבל נדה לכל אסורה ואע"ג דלאו בת יבום היא בעת נדתה חליצתה חליצה ולא דמי לחליצת מעוברת כו' דשאני נדה שעומדת לטבול וליטהר כדרך כל הנשים אבל מעוברת שמא תלד ועוד אפילו אם בא עליה בנדתה קנאה ע"ש מעתה לפי דבריו צ"ל דגבי מומר לא שייך לומר שעומד לחזור מהמרתו כיון דכבר נשתקע בהמרתו כל באיה לא ישובון וכן משמע בסנהדרין דף מ"ז ע"א אמר עולא אמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה אבל לא מצינו הלכה זו אם הפריש קרבן וחילל שבת דנימא הואיל ונדחה ידחה ועכצ"ל משום דמחלל שבת עומד לחזור ויעשה תשובה משא"כ המיר דתו ועי' מה שכתבתי לעיל בחלק או"ח סי' ל"ז דלפעד"נ דהא דמצינו בש"ס חולין דף ה' דמחלל שבת כעובד ע"ז זהו מטעם אחר קאתי עלה שבימים הקדמונים הי' החילול שבת ענין המרת הדת משא"כ בעתים הללו בזמנינו ע"ש: סימן כ שלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון חו"ב ומושלם כש"ת מוה' שמואל גינצלער נ"י אבד"ק אויבערווישווע יצ"ו. במדינת אונגארן: זה איזה שבועות אשר קבלתי מכתבו עם שאלתו שאלת חכם. בדבר האיש פתחי' צבי בר' מרדכי אשר זה כשמונה שנים נחלתה אשתו בקצת שגעון ר"ל וזה כשלש שנים גברה עליה מחלתה והרי היא כמשוגעת גמורה. והנה כת"ה האריך הרחיב הדיבור בכל הענינים הנוגעים לדבר הלכה הלזו. ויצא הדבר מאתו להיתרא דהאי גברא כי מותר לו לישא אשה על אשתו ואין בזה חרם דרגמ"ה ונפשו בשאלתו כי גם אנכי אבוא אחריו למלאות את דברו ולהצטרף להיתרא. והנה פניתי לי כעת לעיין בענין הלז ולהשיבהו כיד ד' הטובה עלי: והנה זאת תורת העולה בריש דבריו לדון על האשה הלזו אי נחשבת כשוטה גמורה כי בש"ס חגיגה דף ג' ע"ב מבואר דאיכא ד' סימני שוטה ודעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מהל' עדות דלאו דוקא ע"י הנך ד' סימנים נחשבת שוטה אלא כל שנטרפ' דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"פ שמדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול ובכלל שוטה יחשב ע"ש. ודעת רבינו אביגדור דלא מיחשב לשוטה אלא דוקא ע"י הני ד' סימנים שבמס' חגיגה הנ"ל והמהרי"ט כתב שדעת הרמב"ם ז"ל לחלק בין עדות לשאר ענינים כמו גיטין וקידושין עיין בדבריהם: והנה לכאור' עלה על לבי לומר דלגבי אשה שנשתטית דקי"ל דלאו בת גירושין היא אין נ"מ כלל אי היא שוטה נמי לשאר ענינים שבתור' שהרי ביבמות דף קי"ב תנן נשתטית לא יוציא ואמר ר' יצחק ד"ת שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בע"כ ומ"ט אמרו שוטה אינה מתגרשת כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ופריך הש"ס היכי דמי אילימא כשיכול' לשמור את גיטה ויודעת לשמור עצמה מי נהגו בה מנהג הפקר אלא כשאינה יכולה לשמור את גיטה וא"ע ד"ת שוטה מתגרשת והא תני דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתה מי שמשלחה ואינה חןזרת יצאתה זו שמשלחה וחוזרת ותני דבי ר' ינאי ונתן בידה מי שיש לה יד יצאתה זו שאין לה יד אלא ביכול' לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור א"ע עי"ש והנה נרא' שאין נ"מ בין ר' ישמעאל לדבי ר' ינאי במצב מדריגת שטותה אלא כל שאינה יודעת לשמור את גיטה דהיינו שהוא משלחה וחוזרת אין לה נמי יד לקבל גיטה וכן מוכח ממה שהביאו התוס' שם בשם ר"ת דבין ר' ישמעאל לדבי ר' ינאי ליכא נ"מ אלא משמעות דורשין א"כ לכאור' לפ"ז אין שום נ"מ אם היא שוטה נמי לשאר דברים או לא דבשלמא בשאר כל ענינים שבתור' דבעינן שיהי' בדעת אמרינן בשוטה דדעתה משובשת לא חשיב דעת דהוי כמו בפקחת שלא מדעת דלא מהני אבל לא היכי דלא בעינן דעתה דהתם י"ל דשפיר מהני דמידי דהוי אפקחת בעל כרחה א"כ מה לנו שהיא שוטה בשאר דברים אם היא רק יודעת לשמור את גיטה דהיינו שהיא משלחת ואינה חוזרת וכמו כן להיפך אם אינה יודעת לשמור את גיטה אפילו אם תהא דינה בשאר דברים כפקחת ואין דעתה משובשת כ"כ שתהא כשוטה בשאר ענינים מ"מ אינה יכולה להתגרש דבעינן משלחה ואינה חוזרת ומדרבנן בעינן נמי שתהא יודעת לשמור א"ע: הן אמת דמתחל' סבור הייתי דלא משכחת לה כה"ג רק לדעת רבינו אביגדור דלכל ענינים של תורה לא מיחשב כשוטה רק ע"י הנך ד' סימנים המנויים במס' חגיגה הנ"ל דלדידי' שפיר משכחת לה שלא תהא מוחזקת לשוטה ע"י ד' סימנים דלכל שאר ענינים אין דינה כשוטה ותהא אינה יודעת לשמור את גיטה. אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דכל שדעתה משובשת בדבר אחד מהדברים חשובה שוטה גמורה לא משכחת דבר זה כלל דהא מסתברא לומר דזה עצמה מה שאינה יודעת לשמור את גיטה דהיינו שמשלחת וחתרת נעשית שוטה לכל ענינים שבתור' וע' רש"י שכתב שכן מנהג השוטים שאינן בושין וכיון שיצאה בזה מגדר הבושה שיש בבני אדם לא גרע מדבר אחד מהדברים שלדעתו ז"ל נחשבת כשוטה גמורה לכל התורה כולה. אך לשיטת המהרי"ט ז"ל אליבא דהרמב"ם ז"ל יש לשאול דבר זה גם לשיטתיה של הרמב"ם ז"ל דסבר דרק בעדות סגי בשאר דברים אבל בגיטין וקידושין מודה הרמב"ם ז"ל דרק ע"י ד' סימנים שבש"ס חגיגה נעשית שוטה ולא בשאר דברים: והנה לכאור' עוד סבור הייתי לומר דעכ"פ לא משכחת לה אופן שתהא דינה כשוטה לכל עניני תורה דהיינו ע"י ד' סימנים שבש"ס חגיגה או להרמב"ם ע"י אחד מהדברים ותהא יודעת לשמור את גיטה דמסתמ' אי היא שוטה גמורה אין לה בושה כמנהג השוטים ושוב אינה