מצפה אריה תנינא חלק ב רעא

דקים לן שהיא מעוברת תנשא והא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ולפ"ז יש לומר דתוך ג' חדשים אסורה משום ספק מעוברת כקושית הרמב"ן ז"ל והא דאיתא גזירה שמא תעשה עוברה סנדל אינו תירוץ אלא כל זה מדברי המקשן ובאמת מבואר בהדיא בברייתא דתני רב ביבי שלש נשים משמשות במוך כו' מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל וא"כ ודאי מעוברת פשיטא דאסורה מטעם חשש שמא יזיק להעובר אלא כל עיקר השקלא וטריא אם כמו דחיישינן בודאי מעוברת כן יש לגזור בתוך שלשה חדשים שהיא ספק מעוברת וע"ז קאמרינן אי הכי דידיה נמי כלומר דאי כסברתך דאין חילוק בין ודאי מעוברת לספק מעוברת א"כ גבי אשתו נמי תהיה אסורה בתוך ג' חדשים אחר כל תשמיש ותשמיש מחשש שמא היא נתעברה ולפלגי ר"א ורבנן בזה דלר"מ דאמר מעוברת משמשת במוך תשמש נמי בתוך ג' חדשים במוך ולרבנן מן השמים ירחמו הכא נמי מן השמים ירחמו ומדפליגי בודאי מעוברת ולא בספק מעוברת ש"מ דאין לגזור בכל תשמיש שמא היא מעוברת כמו בודאי מעוברת א"כ גבי מעוברת חבירו דמצינו רק ודאי מעוברת גזרו חז"ל אין להוסיף ולומר בספק מעוברת ואח"כ אמר משום דחסה ופריך דידיה נמי ומסיק דסתם מעוברת למניקה קיימא ולהכי בתוך ג' חדשים משמש עם אשתו בלא מוך לר"מ ולרבנן אין צריך להך דמן השמים ירחמו משום דכ"ז שאינה ודאי מעוברת סמכינן אהך סברא דאף לו יהא שתמצא מעוברת ולמניקה קיימא ממסמסא לי' בביצים וחלב ואף דכשידעינן שהיא מעוברת לא סמכינן אזה מ"מ בספק מעוברת שהיא חששא רחיקתא כמו שכתב הרמב"ן ז"ל סמכינן על זה ולכן כל הנשים לא ינשאו עד שלשה חדשים כיון דלא ממסמסא ליה חששו גם מספק ואסרו חז"ל תוך ג' חדשים. וכמה מעליא הא שמעתתא לישב בזה דברי הרמב"ם בפרק י"א מה' גירושין שכתב הטעם דמעוברת חבירו לא ישא משום שמא יזיק את העובר ותמהו עליו שזהו נגד מסקנת הש"ס דסתם מעוברת למניקה קיימא ולפי הנ"ל דהש"ס לא קאמר אלא בתוך שלשה חדשים דמשום הך טעמא אסורה ולא משום הבחנה (ואע"ג דמשמע דליכא מאן דפליג דבעינן להבחין כו' ס"ל דמשו"ה לא היה אסרו חז"ל להנשא שהיה אפשר לברר ע"י בדיקה כמו דפריך הש"ס ולבדקה) אבל ודאי מעוברת אסורה מטעם שמא יזיק את הולד ולפ"ז יש לומר דהא דכתב רש"י ז"ל לפרש א"ה דידיה נמי שיהא אסור לשמש עם אשתו מעוברת כונתו ג"כ עם ספק מעוברת דהיינו תוך ג' חדשים אחר התשמיש: והנה הנו"ב בסי' הנ"ל הרגיש בחילוק הדברים שבתוס' ובין הרא"ש ז"ל לשיטת הריש הזקן שהתוס' כתבו שמתיר בגרושה מינקת אבל בגרושה מעוברת לא הזכירו שמתיר וברא"ש איתא תרווייהו גרושה מינקת וכן גרושה מעוברת וכתב דאי טעמא דמעוברת הוא רק משום דלמניקה קיימא פשיטא דיש למעוברת דין אחר עם מניקה דלא עדיפא מינה דבגרושה מותרת וכתב תו דאי נימא דגרושה מעוברת מותרת להנשא שפיר ניחא קושית הרמב"ן אש"ס אמאי לא קאמר דכל הנשים אסורין להנשא תוך ג' חדשים משום חששא שמא מעוברת היא אבל אם מעוברת גרושה שריא לא מצי הש"ס למימר הכי דהא במתניתין דכל הנשים קתני אחת אלמנה ואחת גרושה ובגרושה לא סגי בהך טעמא דחיישינן שמא היא מעוברת ולמניקה קיימא דהא מניקה עצמה מותרת זהו תוכן דבריו ולפ"ז נסתר מה שכתבתי בפירושו של הש"ס שסבר שבאמת תוך ג' חדשים אסורה משום חשש מעוברת לדעת הרא"ש דר"ש הזקן מתיר אפילו במעוברת גרושה דא"כ יקשה אמאי גרושה צריכה להמתין ג' חדשים: אך לפענ"ד דברי הגאון בעל נו"ב לא שרירין ולא קיימין דפשיטא דבעינן ג' חדשים מטעם הבחנה דכו"ע מודי דבעינן הבחנה אלא דעל הטעם של הבחנה פריך הש"ס דיש להבחין ע"י בדיקה אחר שנישאת אבל כיון דיש עוד טעם גבי אלמנה משום שמא היא מעוברת ולמניקה קיימא לא חילקו חז"ל בין אלמנה לגרושה תדע שהרי אפילו קטנה ואילונית אסורין משום דלא פלוג רבנן כ"ש גרושה דוגמא לזה כתבו התוס' בכתובות דף ל"ט ע"ב ד"ה טעמא ח"ל ואומר ר"י דמתוך שהוצרכו לתקן בגרושה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תיקנו נמי לאלמנה משום חינא ע"ש: סימן יט בדבר היבמה שנפלה לפני יבם שהוא מחלל שבת בפרהסיא שרצה גדול אחד (הוא הרב הגאון מהרומילוב ז"ל) להתירה בלי חליצה עפי"מ שהביא הב"י בסי' קנ"ז מהמרדכי בפ' החולץ בשם מר רב יהודאי גאון ושאר גאונים דיבם מומר אינו זוקק אשת אחיו ופטורה בלי חליצה וכן אם הי' בעלה מומר ומת בהמראתו אין אשתו צריכה חליצה ולפי"ז מחלל שבת בפרהסיא דקיימ"ל דהוי מומר לכל התורה כולה כדאיתא בחולין דף ה' וברמב"ם ז"ל סוף הלכות שבת לשיטתם נמי לגבי יבום וחליצה דינו כמומר ולשיטת הגאונים פטורה מן החליצה. הנה פשיטא לפענ"ד דאין להשגיח על דבריו אלו כי מלבד דהב"י שם דחה שיטה זו בשתי ידים וכתב דגמירי דהגאון ז"ל הי' מאור עינים ולפעמים כתבו תלמידיו בשמו מה שלא עלה על דעתו כלל עיי"ש אך גם הגאונים לא אמרו אלא במי שהמיר הדת לגמרי שיצא מכלל ישראל אבל לא במחלל שבת דאעפ"י שחטא ישראל הוא ועכ"פ עדיין לא נשקע בין הנכרים וחילוק גדול ביניהם שהרי כשמומר חוזר לדת ישראל צריך טבילה ותגלחת שער עפ"י מה שכתב רש"י ז"ל בפ' בהעלותך בשם ר"מ הדרשן והובא בש"ך יו"ד סי' רס"ח ס"ק ז' ולא מצינו במחלל שבת כשעושה תשובה שיצטרך טבילה ותגלחת שער: וגם הא דעת הגאונים דמומר אינו יורש את אביו דבר תורה וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל י"ז בשם רבינו משולם בשם רבינו קלונימוס ז"ל ובמחלל שבת ליכא מאן דאמר דאינו יורש את אביו ואדרבא הלא דבר זה מפורש בהדיא גבי בנות צלפחד בן חפר בב"ב בפ' יש נוחלין דף קי"ח שנטלו ד' חלקים מה שהי' ראוי לצלפחד ליטול חלק ירושת אביו וצלפחד זה מקושש כדאיתא בשבת דף צ"ו ע"ב ומקושש הי' מחלל שבת בפרהסיא כדכתיב ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש כו' ומשמע שהי' בפרהסיא וכן כתב הראב"ע ז"ל שחילל שבת ביד רמה ואין לומר דמקושש הי' מחלל שבת פעם אחת ולפמ"ש התוס' חולין דף י"ד ע"א ד"ה השוחט לחד תירוצא דבפעם אחת לא נעשה מומר דז"א חדא דדבר זה אינו מוחלט להרבה פוסקים ועוד בשלמא לרב יהודה אמר שמואל בשבת דף צ"ו ע"ב מקושש מעביר ארבע אמות בר"ה הוה י"ל שהי' פעם אחת ד' אמות אבל לפי מה דאיתא התם במתניתא תנא תולש הוה הא ודאי חלל שבת כמה פעמים דהא כתיב בהדי' מקושש עצים לשון רבים וכן לרב אחא ב"י דאמר מעמר הוי ע"ש ואם נימא דמחלל שבת דינו כמומר לנחלה איך נטלו בנות צלפחד בנכסי חפר אבי אביהם הא אילו הי' אביהם קיים ג"כ לא הי' יורש את אביו מחמת שהי' מומר ולדעת הגאונים הנ"ל גם יורשי המומר אינם יורשים את אבי אביהם כמבואר בתשובת הרא"ש הנ"ל: ועוד אפילו לפי מה דקיימ"ל דמומר יורש את אביו דבר תורה כדאי' בחו"מ סי' רפ"ג דלא כהגאונים הנ"ל מ"מ יש להוכיח מש"ס קידושין דף י"ח ע"א דאמר ר' חייא בר אבין א"ר יוחנן דבר תורה נכרי יורש את