מצפה אריה תנינא חלק ב רסט

הכירהו ע"ז בא קרא דיכיר להכירהו שזה האיש הוא ראובן בנו וע"כ לא ניחא להש"ס לאוקמ' שהוא קטן דלאו בר זכי' הוא דכיון שבא ממדינת הים מסתמא לא הוה קטן בשנים דלאו אורחא דקטן לילך למדינת הים. ודע דלפי הנ"ל מתיישב לן לישנא דהש"ס ב"ב קכ"ח ב' האומר על תינוק בין הבנים נאמן ומפרש רבא דאומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר"י עי"ש ולכאור' יש לדקדק למאי נקט הש"ס תינוק דאיזה כ"מ יש במה שהוא תינוק אבל לפי האמור שפיר ניחא לא מיבעי גדול דמצי למיהב לי' במתנה אלא אפילו אם הוא תינוק דאין לו זכי' דאפילו למ"ד זכין לאדם זהו רק מדרבנן לדעת הקדמונים הנ"ל ומן התורה לא מצי למיהב לי' במתנה אפ"ה נאמן לומר שהוא בכור: ובעמדי בהאי ענינא נסתפקתי מה שהאמינתו התור' לאב לומר על אחד שהוא בנו או על בנו שאינו בנו לדעת הקדמונים דס"ל הכי אם זהו רק כשאין האב נוגע בדבר אבל אם הי' נוגע בעדותו אינו נאמן דעכ"פ לא עדיף עדותו משני עדים כשרים דאם הנה נוגעין בעדותן פסולין או אפשר דשאני עדים דעלמא כיון דקרובין פסולין לעדות ה"ה נוגעין פסולין אבל האב שהוא קרוב ומ"מ האמינתו התורה אין חילוק כלל שאפילו באופן שיש לו נגיעה בזה ג"כ מהימן. ועוד יש נ"מ בספיקא דא היכי דתרי עדים כשרים מכחישין את האב ואומרים שהוא הי' חבוש בבית האסורים ובלתי אפשר שיהי' זה בנו או להיפך שהוא ואשתו היו חבושין בבית האסורים ובלתי אפשר שילדה אשתו מאיש אחר אם לא ממנו בזה יש להסתפק אם אלים נאמנות של האב יותר משני עדים אם לא. והנה הרשב"ץ חלק ב' סי' י"ט כתב וז"ל ועוד שהאב אינו נאמן אלא על בנו לפוסלו לומר שהוא ממזר אבל לפסול שאינו בנו אינו נאמן כדאיתא בפ' החולץ מ"ז א' אף אתה אל תתמה לענין חיוב ממון אם נאמן להפסידו ירושתו אינו נאמן להפסיד אמו שכר ההנקה שנאמנות שהאמינה התור' לאב אינו זולת על הבן לבדו לפוסלו או להפסידו לא לפסול אחרים ולהפסידם עכ"ל. ועי' בספר אבני מלואים סי' ד' סעי' כ"ו שהביא דבריו ותמה עליו בתרתי חדא דהמעיין שם בפ' החולץ לא נשמע שם כלום שנית שם באותה תשובה בתחל' כתב ואקדים לך הקדמה ודאי התור' האמינתו לאב לומר שאינו בנו כו' ומבואר מדבריו דס"ל שהאב נאמן לומר שאינו בנו ונרא' דבריו סותרין זא"ז עי"ש. וכבר הזכרנו מדברי התשב"ץ ומה שמתמה עליו הא"מ בסי' הקודם וכתבנו לישב. אבל עתה התבוננתי שטעות הדפוס יש בתשב"ץ וצ"ל אבל לפסול בן בנו אינו נאמן כדאיתא בפרק החולץ ואגב שיטפי' הא"מ לא הרגיש בטעות הדפוס. אבל עכ"פ מדברי הרשב"ץ אנו לומדים דאם יש להאב נגיעה בהכרתו מ"מ נאמן להכיר את בנו לממזר ובדבר מה שנוגע לו ובין אחרים אינו נאמן. ומובן דזה רק לדעת המפרשים דאם יש בנים אינו מהימן הוה פירושו דאינו נאמן על בן הבן אבל נשאר נאמנות שלו לפסול את הבן אבל לפי מה דפסקינן דאם יש בן ובנו לא מהני אמירתו גם על הבן דאין אנו פלגינן דיבורו ה"ה בכה"ג שנוגע להנקת והחזקת הילד אינו נאמן כלל גם לשווי' ממזר. אך אולי יש לחלק בין אם הדבר נוגע לענין פסול לבן הבן דאמרינן כל דבריו אפילו לפסול את הבן לא מהני דזה נרא' כחוכא ואטלולא שיהי' האב ממזר ובנו יהי' כשר אבל אם ההברה נוגע רק לדבר שבממון שפיר יש לומר דמהני אמירתו לפסול את בנו אבל לא להיות פטור משכר הנקה ומ"מ זה דוחק לפענ"ד. מעתה לפי האמור יש נפקותא רבה לדינא בזמן הזה לפי מה שהביא המרדכי בפרק האומר בקידושין והמהרי"ק דעת הר"ש מינבולא דבזמן הזה דאיכא חדרגמ"ה שלא לגרש את אשתו בע"כ אין אדם מהימן לומר שראה שאשתו זינתה כמו שהיא אינה נאמנת לומר טמאה אני לך דאמרינן עיניה נתנה באחר כן אמרינן אצל הבעל עיניו נתן באחרת עי"ש ולפי הנ"ל צריך להיות נמי דאם אומר שהולד אינו ממנו דאינו מהימן לשווי' ממזר דכיון שהענין נוגע גם לענין תשלומין בעד הנקה וגם לפוסלה מן הכהונה ולאוסרה עליו ולכל אלה אינו נאמן שוב בטלה הכרתו לגמרי דכל שנוגע גם לאחרים לא מהני כלל אמירתו לפסול את בנו וכנ"ל: גם נסתפקתי לר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכתבו בתוס' קידושין ס"ז ע"ב ד"ה מנה"מ דלא ידעינן אלא משום דשמעינן לי' לר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין וכיון דיש ממזר דין הוא דלא תפסי בה קידושין ע"ש איך הדין בספק חייבי לאוין אם תפסי בהם קידושין או לא הוה רק ספק קידושין וספיקא דידי כיון דקימ"ל דספק ממזר מותר לבוא בקהל דממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ספק ממזר יבא א"כ אין לזה דין ממזר ותפיסת קידושין תליא בודאי ממזר אבל אם לא יהי' ודאי ממזר שוב תפסי בהן קידושין ודאי בשלמא לדידן בחייבי כריתות דילפינן שם מקרא דאחות אשה בודאי מסתברא דאם קידש ספק ערוה דהוה ספק קידושין שאם באמת היא ערוה אין בה תפיסת קידושין אבל לר"ע דתליא באם הולד ממזר יש מקום לומר דכל שאין הולד ודאי ממזר דתופסין בה קידושין דאודאי ממזר קפיד רחמנא שאסורין לבוא בקהל אבל ספק ממזר דשרי לבוא בקהל לא קפיד רחמנא שלא יהיו קידושין תופסין בחייבי לאוין. ועפי"ז יש ליישב מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל דס"ל דספיקא דאוריית' מן התורה לקולא למ"ל קרא דספק ממזר מותר לבוא בקהל תיפוק לי' דבכל התור' ספיקא לקולא ולפי הנ"ל י"ל דנפקא מינה לגבי תפיסת קידושין דאי לאו דגלי קרא דספק ממזר מותר לבוא בקהל הוי אמינא דאם קידש בת ישראל איכא ספק קידושין והוה ספק א"א דאע"ג דמשום צד האיסור ממזר ליכא להחמיר משום דתלינן שהוא אינו ממזר כמו בכל איסורי תורה מ"מ ענין תפיסת קידושין הוא ענין בפני עצמו ואינה מקושרת עם האיסור והוה חיישינן דלמא באמת הוא ממזר ואין קידושין תופסין בזו ואם קיבלה קידושין אח"כ מאחר צריכה גט מספק דהוה ספק כרת וגם להרמב"ם אזלינן לחומרא כמ"ש הכ"מ בפ' ט' מהל' ט"מ ומשו"ה איצטריך קרא דספק ממזר מותר לבוא בקהל וגם לדידן דקי"ל כרבנן יש נ"מ כגון שהתנה המקודשת עמו ע"מ שיהי' כשר ודו"ק: סי' יח להרה"ג מוה' ישראל שמואל נ"י מו"ץ בק"ק שאטץ יע"א: ע"ד שאלתו שאלת חכם באשה אלמנה אחת שהיא מינקת ועוד בחיי בעלה הרגישה שהיא מעוברת וכשני שבועות אחר מיתת בעלה גמלה את בנה כי יראה שלא תזיק לו החלב ואח"כ הפילה והנה כ"ת יצא להיתרא דהך איתתא לאינסובי בתוך כ"ד חודש אע"פ שגמלתו אחר מיתת בעלה כיון שהיתה מוכרחת לגמלו ואין נ"מ להיונק הלזה אם תנשא אמו או לא ולפי מ"ש תוס' כתובות דף ס' דהא דגמלתו אסורה הוא רק שמא תמהר לגמול כדי שתנשא וכאן ל"ש טעם זה. עוד כתב דבנו"ב ק' חלק אה"ע סי' כ"ד כתב בתוך דבריו וז"ל ואפילו באלמנה ממש שזינתה ונתעבר' הי' אפשר להתירה להנשא לזה שזינתה ממנו אחר כלות כ"ד חודש של התינוק קודם שתלד ע"ש א"כ חזינן דעתו שעכ"פ צריכה להמתין כ"ד חודש של היונק אע"פ שנתעברה וכתב מעלתו שיש לחלק בין נתעברה בזנות ובין נתעברה מבעלה לפי מ"ש בספר בית מאיר בצלעות הבית