מצפה אריה תנינא חלק ב רסח

בנו לפוסלו אבל לר"י דמהימן לפסול את בנו ולפי מה דפירש רבינו אליהו דיכיר קאי על בן השנואה היינו שהוא אומר שאמו היא שנואה לו בנשואיה א"כ בלי עדותו אין אנו יודעין כלל שהיא שנואה לו בנשואיה א"כ שפיר כתיב כי תהיינה דהא הוא אינו מהימן כלל לגבי האישות לומר דלא תפסי בה קידושין ובשלמא לרבנן דלא דרשי יכיר לגבי בן השנואה וע"כ מיירי דאיכא עדים שהיא לו מאיסורי ביאה שפיר מוכח דמיירי ע"כ באלו האסורים לו אבל תפסי בה קידושין דאל"ה הא עדים המה נאמנים לבטל האישות ולא קרינן בי' כי תהיינה אבל לר"י פשיטא דהיא אינו מהימן להפקיע האישות ושפיר קרינן כי תהיינה ולפי"ז לר"י שפיר מצי מיירי אפילו בחייבי כריתות דקיימ"ל דלא תפסי בהו קידושין ובזה שפיר ניחא דבקרא כתיב סתם שנואה ומשמע אפילו באלו שהולד ממזר וע"ז נאמר יכיר שהוא בן השנואה אלמא דמהימן לומר שבנו ממזר והא דנקט ב"ג וב"ח משום דאיהו ס"ל דב"ג וב"ח נמי הוה ממזר לשיטתי' והא דמוקי הש"ס אליבא דר"ע בבעולה לכ"ג זהו אליבא דחכמים דלא מהימן אבל לר"י דדריש דיכיר אבן השנואה לא צריכין לזה: עוד יש לומר הא דנקט ב"ג וב"ח עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' ליבמות שאין האב מהימן על הבן במקום שפוסל את אמו כדאמרינן ואינו נאמן על בנו גדול נאמן אתה לפסול את בניך ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך עיי"ש א"כ לכאורה איך מהימן לומר שהוא בן גרושה הא הוא פוסל את אמו לכהונה וצריך לומר שלגבי אמו שפיר מהימן מטעם מיגו שבידו לגרשה ותפסול לכהונה ומשו"ה קאמר דוקא בן גרושה אבל לא בן ממזרת ונתינה דא"כ פוסל את אמו לקהל ושוב אינו מהימן כלל אפילו לגבי בנו ולפי"ז במתניתין שפיר נקט זה בני ממזר היינו שאמו היא ממזרת ומ"מ מהימן דהא במתניתין קאמר אפילו שניהם מודים א"כ היא מעידה על עצמה שהיא ממזרת או שזנתה עם אחיה והרי היא זונה ופסולה לכהונה ועדותו הוה רק לגבי. הבן שפיר מהני שהוא אינו פוסל את אמו רק היא פוסלת את עצמה אמנם לפי מה דמסקינן בב"ב קל"ד ע"ב דאם אמר הבעל גרשתי את אשתי למפרע אינו נאמן דהא למפרע אין בידו לגרשה ומכאן ולהבא מהימן משום דבידו לגרשה א"כ צ"ל נמי דאינו נאמן לומר על אשתו שהיא היתה גרושה מקודם דהוה למפרע ואינו בידו ושוב צריך להיות דאינו נאמן גם על בנו והדרא קושיא לדוכתא: (ודע דיש לי מבוכה רבה בדין פשוט אם אשת כהן שנתגרש' מבעלה ויש לה ממנו זרע אם היא אוכלת בתרומ' הנה מפורש בפרק הערל דכשמת הבעל והניח זרע אוכלת בשביל בנה וכן מבואר בסוף פרק אלמנה דפנויה שילדה מכהן אוכלת בשביל בנה אבל אם נתגרש' מבעל' לא מצאתי מבואר אם היא אוכלת דלשון מתניתן ביבמות פ"ו ע"ב דנקט בת ישראל שנשאית לכהן תאכל בתרומ' מת ולה הימנו בן תאכל בתרומ' ומדלא נקט או גירשה משמע לכאור' דגרוש' אינה אוכלת בשביל בנה ויכול להיות שגרוש' גרע מפנויה מחמת שנפסל' להנשא לכהן וע' יבמות ס"ט ע"א דקאמר כעין זה דגרוש' לא חזיא לכהונ' וע' ברמב"ם פ"ח מהלכות תרומות דמשמע דתמיד אוכלת בשביל בנה ולפי"ז קשה דאם אומר שהוא בן גרושה הרי פוסל את אמו מן התרומ' בשביל בנה והדיין שלי הרב המובהק ר' נפתלי הירץ הכהן ראפועורט נ"י הראה שבתו' נדרים דף צ' ע"ב ד"ה שאם נתארמלה או נתגרש' איתא וז"ל ויש לה בנים מן הכהן דקי"ל לן בפרק יש מותרות דף פ"ה דאוכלת בשביל בנה כו' ע"ש. ובאמת דביבמות שם לא אמרו אלא מת בעלה אבל לא בגירש' בעלה ולדברי הרמב"ן צע"ג אם ס"ל כהתו' למה מהימן לומר זה בני בן גרושה הא פוסל ע"י זה את אמו מלאכול בתרומ' וכנ"ל. שוב ראיתי דבשט"מ נדרים שם כתב לפרש הך דהשתא הוא דאיתנסה וז"ל ולא מצי לאוקמי הא אלא כגון שהיא בת כהן ונשואה לכהן מדבריו מוכח דס"ל דגרושת כהן אינה אוכלת בשביל בנה אלא כשהוא בת כהן אוכלת דחזרה אצל אביה. ולפ"ז י"ל דהרמב"ן ז"ל ס"ל כשט"מ ומיירי כשהיא בת ישראל דיש בידו לפוסל' ע"י גט ולפ"ז יצמח לנו דין חדש דכשאמו בת כהן באמת אינו מהימן לומר זה בני בן גרושה וצ"ע). אבל יש לומר דדוקא גרשתי לומר שכבר אינה אשת איש לא מהימן אבל לומר שהיתה גרושה קודם שלקחה שפיר מהימן דהא אין נ"מ כלל בין למפרע בין להבא וצריך לומר להרמב"ן ז"ל לפי פירושו של רבינו אליהו מפאריש דהא דדרשינן יכיר שהוא בן השנואה הוא דוקא באופן שאין מכירין את אשתו מכבר שהיא שנואה דהיינו גרושה וחליצ' רק לא הוה ידעינן שזהו בנה של הגרוש' והוא מעיד שזהו בנה של הגרוש' אבל אם היינו מכירין אה אמו שהוא בנה רק לא הוה ידעינן שהית' גרושה והוא מעיד על אשתו אמו של זה שהיתה גרושה באמת אינו מהימן שהרי פוסל את אמו ואינו מהימן גם לגבי בנו אמנם זה תינח לפי פירושו של רבינו אליהו אבל לפי תירוצא קמא של התוס' דכשאומר על בנו השני שהוא בכור הראשון הוא ממזר שנולד מאיש אחר ואינו בנו בזה קשה איך הוא מהימן ע"ז הרי הוא פוסל את אמו בעדותו שהיא זונה לפי דבריו וצ"ל ע"כ דמיירי באופן שאינו פוסל את אמו שהרי אפשר להיות שנבעל' באונס ונתעבר' מהאחר ואשת ישראל שנאנסה מותרת לכהונ' ולפי"ז הא תינח אם הקרא מיירי בישראל אבל לא מצינן למימר דמיירי בכהן והוא אומר שהוא נולד מאיש אחר דהא קיימ"ל דאשת כהן שנאנס' אסורה לכהונ' ויקשה דאיך מהימן לפסול הא הוא בעדותו פוסל את אמו וכנ"ל ויש לומר דדבר זה אי אשת כהן שנאנס' פסולה לכהונ' היא בעי' בש"ס יבמות דף כ"ו ע"ב ואפשר לומר להרמב"ן ז"ל דר"י יסבור דבאונס מותרת לכהונ' ושפיר ניחא: וארוחנא בזה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות נחלות הלכה י"ג שכתב דבכור ממזר נוטל פי שנים מקרא דבן השנואה יכיר ותמה הלח"מ דבן השנואה מצי מיירי בב"ג וב"ח אבל ממזר מנ"ל ולפי הנ"ל ניחא דהרמב"ם יסבור כשיטת רבינו אליהו מפאריש דבן השנואה יכיר היינו שיכיר שהוא בן השנואה ומיירי שאנו יודעין את אמו והוא מעיד שהיא שנואה ומשו"ה ליכא למימר דמיירי בפסולי כהונה דא"כ יקשה האיך מהימן הא ע"י עדותו נפסלת אמו של בנו זה למפרע מן התרומה וכה"ג מודה ר"י דאינו מהימן אלא ע"כ מיירי בישראל ואומר שזינתה ברצון ונאסרה עליו ועל עצמו מהימן לאוסרה עליו כמו דקיימ"ל בכתובות ט' האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו וכ"ש כשהעיד שזינתה ברצון ומעתה שפיר מוכח מהפסוק דבנו ממזר נוטל פי שנים ודו"ק: אמנם עוד קשה לי' על הש"ס דפריך פשיטא אי בעי ליתן ל' במתנה מי לא יהיב לי' לפי דעת הקדמונים דאין זכי' לקטן אפילו אם דעת אחרת מקנה לי (עי' תוס' סנהדרין ריש פרק בן סורר ומורה דף ס"ח ד"ה קטן) א"כ שפיר צריך קרא בשמכיר את בנו קטן לבכור דלא מצי יהיב לי' במתנה וזהו תמי' עצומה ע"כ נרא' לפענ"ד דבאמת פשיטא דהאב מהימן לומר שבנו זה הוא בכור וע"ז לא צריך קרא כלל דלא משכחת כלל באופן אחר אלא כי בעינן קרא כשכבר הכיר האב אחד מבניו שהוא בכור ושמו ראובן ואח"כ הלך הבן למדינת הים ושהה שם כמה שנים ואח"כ שב לאביו במקומו ואין מכירין אותו שזהו הוא ראובן בנו הבכור רק אביו אומר שהוא מכיר אותו שזהו ראובן בנו סד"א דע"ז לא האמינותו התורה כיון שכבר הוחזק אצלינו על פיו שבנו הבכור הוא ראובן רק אין אנו מכירין אם זה האיש הוא כמו ויכר יוסף את אחיו והם לא