מצפה אריה תנינא חלק ב רסו

מעליא הוהא ומהני עדותו שהבנים נולדו מן הנכרית אלא מוכח מזה דאין האב מהימן לומר על בניו שהמה בני נכרית משום דכיון דאינם מתייחסים אחריו ולא חשוב בנו לא מהימן אבל עדיין קשה הא הרמב"ן הוא מסוברין דמהימן לומר שהוא ממזר שנולד בזנות ואינו בנו א"כ אמאי לא יהי' מהימן על הבנים שנולדו בגיותה ואינו בנו ובפרט לפי מה דאיתא בירושלמי יבמות פ"ב הובא במהרי"ט אלגזי דף קע"ג דישראל הבא על הגויה והולידה ממנו הבא אחריו הוה בכור לנחלה א"כ שפיר משכחת לה שיהי' ע"י הכרת בכורה ואך יש לומר דבשעה שבא לא הי' הכרת בכורה ובלי הכרת בכורה אינו נאמן לומר שאינו בנו לכו"ע ולפי"ז כשיבא אח"כ כשיהי' לו בן מישראלית ויהי' הכרת בכורה יהי' נאמן: שוב ראיתי בספר אבני מלואים שהקשה לדעת הסוברים דאינו נאמן לומר שאינו בנו מהא דמשני רבינא התם ביבמות דאמר לו יש לך בנים הן יש לך בני בנים הן א"ל נאמן אתה לפסול בניך ואי אתה נאמן לפסול בני בניך הא כיון שאומר שהוא כותי אין בנו מתייחס אחריו כיון שאמו היא ישראלית לפמ"ש התוס' שם ואין קרוי בנו אלא בנה דבנך הבא מישראלית קרוי בנך עיי"ש ולפי האמור למעלה שפיר ניחא דהא דסבר הבה"ג ור"ת דאינו נאמן לומר שאינו בנו זה אינו אלא לרנב"י דסבר לדבריך כותי אתה דכמו כן י"ל לדבריך אי אתה אביו אבל לרבינא דפליג ע"ז גם הבה"ג ור"ת מודים דמהימן לומר שאינו בנו: והנה הרמב"ן ז"ל בחי' לב"ב דף קמ"ב הקשה על הבה"ג ור"ת ממתניתין דקידושין דקתני אפילו שניהם מודים על העובר שבמעי' ממזר הוא אינם נאמנים ר' יהודא אומר נאמנים ואיזה הכרת בכורה שייך גבי עובר: אבל לפי מה שכתבתי למעלה דרבינו אליהו אינו אלא מפרש שיטת בה"ג וכשאומר בני הוא וממזר הוא א"צ הכרת בכורה שפיר ניחא דמיירי הכא נמי שאומר שהוא בנו הבכור שהוא זינה עם האשה והיא בנו ומה מאוד מדוקדק בזה לשון דמתניתין האומר זה בכי ממזר הוא אינו נאמן ואפילו שניהם מודים והכי פירוש' שבא אחד מן השוק וטוען על זה שהוא בנו והוא ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם מודים שהוא ממזר היינו אעפ"י שהבעל והאשה מודים לזה הבועל שהוא ממזר ג"כ אינו נאמן על העובר שבמעי' שהוא ממזר היינו ג"כ באופן זה שאחד מכיר את העובר שהוא בנו והבעל והאשה מודים לו ואדרבה לשון מודים משמע הכי שהמה מודים לאיש אחר ועיין במשניות שהגירסא אפילו שניהם אומרים ועיין בתויו"ט שם אבל לפי מה דאיתא בכל הגמרות שניהם מודים משמע דמודים לזה שאומר שהוא בנו ועיין ריש פרק האשה שנתארמלה דפריך אמתניתין דקתני ומודה ר' יהושע למאן מודה ה"נ יש לשאול למאן מודים אבל לפי האמור שפיר ניחא (ובאמת לפי דקדוק הלשון מה דקאמר הש"ס התם מאי אפילו שניהם לא מבעי' קאמר לא מבעי' איהו דלא קים לי' אלא אפילו היא דקים לה ולא מיבעי' וכו' משמע דסבר הש"ס דהאי אפילו שניהם מודים קאי על הרישא למעלה ולא למטה על העובר ותמי' לי מאוד מה שנראה מהמפרשים שפירשו דקאי על העובר וצ"ע) ונראה לפענ"ד פשוט דאע"ג דמבואר בטור ה' נחלות דנאמן אדם לומר על מי שאינו מוחזק לבנו שהוא בנו ובכור הוא זהו דוקא היכא שאין אנו מכירין את אביו אבל אם אנו מכירין את אביו ואת אמו איש ואשתו אין אחר נאמן לומר על בנם שהוא בנו אפילו לר' יהודא ואילו אביו ואמו מודים נאמנים ולהכי גם לר"י בעינן דוקא שיהיו שניהם מודים ודבר חידוש הוא שלא מצאתי בפוסקים: וראיתי להחו"י שהקשה על מה שכתב רש"י ז"ל בקידושין דף ע"ח ע"ב דהא דפליגי רבנן על ר"י דאינו נאמן אפסולי קיימא אבל לענין בכור לא פליגי דלפי"ז מאי מקשה התם הגמ' לרבנן יכיר למה לי הא שפיר איצטרך יכיר להכירו שזה הבכור כיון דרבנן לא פליגי אלא אפסולי וכתב דבאמת זהו כוונת רש"י ז"ל בשינוי' דהש"ס כשצריך היכרא שמפרש קרא לבכור הוא דאתא כגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לו בבכור אלא על פי אביו דר"ל כנ"ל שגם רבנן לא נחלקו אלא על בן גרושה וחליצה ומ"ש בצריך היכרא אינו אלא ביאור לשון יכיר דמשמעו כך דאין מי שיכיר זולתו (ועיין בתיו"ט שהניח דברי רש"י ז"ל בתמי') עוד הביא שם דעת הרשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין דף קכ"ז דרבנן פליגי אתרווייהו שרמז בזה עפ"י זקינו רש"י ז"ל ולא ישרו בעיניו בזה עיי"ש ולדידי קשיא לי טובא דאיך אפשר לומר דנאמנות האב אינו מועיל להעיד על בנו שהוא בכור דא"כ איך משכחת לה כלל שנודע שהוא בכור דלעולם יש לחוש שמא כבר בא האב על אשה דעלמא קודם שנשא זאת האשה והולידה ממנו בן קודם זה שנראה בעינינו שהוא בכור וכי נימא דכל דין בכור מיירי שהאב הי' מנערותו עד לידת בן זה תפוס בבית האסורים ואין אפשרות שיבא על אשה אחרת מקודם וכגנא שאמרו בחולין דף י"א משכחת לה שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים זה לא יתכן כלל וגם התם גופא קא דחי הש"ס אפ"ה אין אפטרופס לעריות ולפי"ז גם בלא קרא דיכיר פשיטא דאין להכיר את הבכור אלא ע"י אביו ושום עדות אחרים לא שייך בזה כלל ולא משכחת בשום אופן (והלא מבואר בש"ס ופוסקים דאמו מהימנת כל שבעה על הבכור וגם חיה נאמנת לאלתר וע"ז אין לנו שום לימוד אלא מצד הסברא דבלא זה א"א דאין דרך האב להיות מכיר את בנו אלא לאחר שבעה כמ"ש רש"י ז"ל) וע"ז לא בעינן כלל קרא דיכיר דממילא שמעינן דהאב נאמן לומר זה בני בכור ועיקר החקירה בנאמנות האב על בנו בענין בכורה לא שייך אלא היכי שאנו מוחזקין בזה שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור וזהו דשלחו לי' בני אקרא דאגמא לשמואל כמו דאיתא שם בב"ב ואמרינן התם בסוגיא דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן ועיי"ש ברשב"ם ד"ה היו מוחזקין שכתב וז"ל לא בעדים שמעידין שהוא שנולד קודם לאחיו דא"כ אין האב נאמן אלא בקול בעלמא כעין שאמרנו למעלה דהוה קרי לי' בוכרא עכ"ל דקדק בדבריו שהעדים מעידין שנולד קודם לאחיו ועדותן לא הוי רק שהבן האחר אינו בכור וממילא נשאר הראשון על חזקתו הראשונה שהוא בכור ולפי"ז בברייתא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור ע"כ לא מיירי בכה"ג שמעיד נגד החזקה שהרי אקרא קאי ולא הי' רשאי האב להחזיק כלל לבן האהובה לבכור כי זהו עיקר האיסור ובזה פשיטא דהאב נאמן כיון דעדיין לא הוחזק בן האהובה לבכור וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דרבנן פליגי רק אבן גרושה וממילא פליגי ר"י ורבנן בעלמא היכי שהאב מעיד על השני שהוא בכור נגד החזקה דדמי לב"ג וב"ח אבל קרא דיכיר לא מצי אתי לענין בכורה ולפי"ז רש"י ורשב"ם לא פליגי כלל בגוף הדין דמודה רש"י ז"ל דנגד חזקה אליבא דרבנן אין האב מהימן לגבי בכורה וכן איתא בהדי' בב"ב שם ותמי' לי על החו"י שלא הרגיש בזה: ולכאורה עלה על לבי דיש לומר דעיקר הכרת בכורה לא שייך אלא היכי שיש לו שני בנים שנולדו בפרק אחד ויש להסתפק איזה מהן הוא הבכור וכענין הכתוב וילדו לו שני בנים וגו' וע"ז נאמר כי הבכור הוא בן השנואה יכיר שיכירנו לאחרים היינו שיכיר כי בן השנואה הוא הבכור ולא בן האהובה וכמו כן עדותו לענין ב"ג וב"ח נמי בכה"ג שאנו יודעין שבן אחד