מצפה אריה תנינא חלק ב רסה

נאמן לפסול אפילו בלי הכרת בכורה אבל י"ל דדוקא באופן זה שהוא מחזיקו לבנו אלא שהוא בן גרושה ובן חליצה אבל אינו מוכח מהכתוב דיש להאמינו היכי שאומר שאינו בנו כלל ולפי"ז היכי שאומר על בנו שאינו בנו בלי הכרת בכורה להשני לשני התירוצים צריך להיות דאין לו נאמנות כלל דלתירוץ הא' צריכין להכרת בכורה ולתירוץ השני אינו מהימן לומר שאינו בנו ומסתימת לשון השו"ע לא משמע כן אלא בכל גווני נאמן האב לומר שאינו בנו ולכאורה מנ"ל הא: וראיתי בספר אבני מלואים שמתמה על הרשב"ץ בתשובותיו סי' י"ט שדבריו סותרים זא"ז שמתחילה כתב שהאב אינו נאמן אלא על בנו לפוסלו לומר שהוא ממזר אבל לפסול שאינו בנו אינו נאמן ואח"כ כתב ואקדים לך הקדמה כשהתורה האמינתו לאב לומר זה אינו בנו כו' דממילא אם זה הקטן בכור הגדול אינו בנו ומכאן נלמד נאמנות האב לומר על איזה בן שיש לו שהוא אינו בנו וממזר הוא עיי"ש ולפענ"ד נראה שהרשב"ץ סובר דיש לקיים שני התירוצים של התוס' הנ"ל כשאומר האב שאינו בנו מהימן רק ע"י הכרת בכורה לבנו השני וכשהוא אומר שהוא בנו רק הוא פסול מהימן בכל גווני אפילו בלי הכרת בכורה דזה ילפינן מקרא דבן השנואה יכיר וסובר דר"א לא בא לחלוק על תירוץ הראשון של התוס' אלא להוסיף דבכה"ג שמעיד שהוא בנו לא בעינן הכרת בכורה ומהימן בכל גווני. ובאמת כך עלה במחשבתי קודם שראיתי דברי הרשב"ץ הנ"ל ועכשיו שראיתי נ"ל ברור שכך הי' דעת הרשב"ץ ז"ל: ובזה מיושב מה שהרבה הרמב"ן בחי' לב"ב להשיב על תירוצא קמא של התוס' ממתניתין דקידושין דעל העובר שבמעי' שהוא ממזר ר"י אומר נאמנים ואיזה הכרת בכורה שייך בעובר גם מהא דאמר רב יהודא כך נאמן אדם לומר זה בני בן גרושה ובן חליצה ואיזה הכרת בכורה שייך בב"ג וב"ח אבל לפי האמור שפיר ניחא דבכה"ג שאומר שהוא בנו רק הוא ממזר או בן גרושה ובן חליצה נאמן בלי הכרת בכורה ורק היכי שאומר שאינו בנו אינו נאמן רק ע"י הכרת בכורה דהיכי דמודה שהוא בנו והוא פסול דילפינן מדרשא דבן השנואה יכיר היינו שיכיר שהוא בן שנואה בכל ענין האמינתו התורה. ובזה כמי ניחא מה שהקשו התוס' בב"ב שם מסוגיא דפרק החולץ דההוא דאתא לקמיה דר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמר לי' ר"י נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך ופריך מהא דאמר ר"י דנאמן אדם לומר זה בני ב"ג וב"ח ומאי פריך הא בעינן דוקא הכרת בכורה ולפי האמור ניחא דבשאר נתגיירתי ביני לבין עצמי מודה שהוא בנו שפיר צריך להיות מהימן בלי הכרת בכורה ודו"ק: עוד יש לומר בישוב קושית התוס' דב"ב מהך דיבמות עפ"י מה שכתבו החו"י והחת"ס אשיטת בה"ג דנאמן אדם לומר שאינו בנו אמאי לא נימא לדבריך אי אתה אביו ואי אתה נאמן לפוסלו כמו דמשני התם ביבמות דהכי קאמר לי' לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי עיי"ש וי"ל דבאמת לפי הך שנויא אין נאמן לומר שאינו בנו משום הך סברא דלדבריך אי אתה אביו והוה כמו איש אחר דאינו נאמן לפסול אדם ורק ע"י הכרת בכורה האמינו הכתוב מטעם מיגו דנאמן על הקטן לשווי' בכור מהימן נמי לפסול את הגדול ועי' בסנהדרין דף י' ע"א דה"א דנאמן גם להורגה מטעם מיגו עיי"ש אבל בלי מיגו לא מהימן אבל להס"ד דלא ידע הך סברא דאמרינן לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי הי' סבור דנאמן האב לומר ג"כ שאינו בנו לשווי' ממזר כונו שנאמן לומר שבנו הוא וממזר אף בלי הכרת בכורה ומה שסבר הבה"ג דהיכי שאומר שאינו בנו בעינן דוקא הכרת בכורה הוא רק להמסקנא אבל לא להס"ד. ולפי האמור מיושב מה שכתב החת"ס בסי' י"ג וז"ל ועיקר תמי' על ה"ג ור"ת ממסקנת הש"ס דיבמות הלכתא כר"נ בר יצחק ובב"ב קכ"ט ע"ב הלכתא כר' אבא וקשיא הלכתא אהלכתא דכיון דהלכתא כר' אבא ולא מהימן אלא במקום הכרת בכורה כו' א"כ מאי צורך להלכתא כר"נ בר יצחק וצע"ג עכ"ל ולפי הנ"ל שפיר ניחא דתליא זה בזה דאי לא דהלכתא כר"נ ב"י דאמרינן לדבריך כותי אתה לא הוה ידעינן לחלק בין האב האומר על בנו שהוא ממזר מאחותו לבין האומר על מי שהוא מוחזק לבנו שאינו בנו והוא ממזר והוה אמינא דהוא מהימן גם בלי הכרת בכורה אבל כיון דהלכתא כר"נ ב"י דאמרינן לדבריך כותי אתה כו' שפיר נמי אמרינן לדבריך אי אתה אביו ואינך מהימן לפוסלו אם לא ע"י הכרת בכורה דוקא והיינו כר' אבא: והנה הפ"י נתקשה דאיך מהימן שהוא בנו מאחותו הא קיימ"ל אין אדם משים עצמו רשע ועיין בספר המקנה שתירץ די"ל נמי פלגינן דיבורי' דאמרינן שהוא ממזר ולא ממנו ולפענ"ד דברי תימא הם דבשלמא התם בכ"מ היכי דאמרינן פלגינן דיבורי' אילו הי' אומר כן בעצמו הי' מהימן אבל הכא אילו אמר על איש אחד שהוא ממזר מאדם אחר לא הי' מהימן דבעינן שני עדים דוקא ואיך יהי' עכשיו מהימן מטעם פלגינן דיבורי' דלא עדיף מאלו העיד בפירוש כך וגם לפענ"ד קושית הפ"י לא קשה כלל דאין אדם משים עצמו רשע לא שייך אלא בתורת עדות אבל הכא דבלא"ה האב פסול מצד קורבה אלא שהתורה נתנה לאב נאמנות לא איכפת לן ודו"ק. ולפי מה שכתבתי יש להסתפק איך הדין באומר על בנו שהוא בן שפחה ונכרית אם נאמן או לא דהכרת בכורה ליכא בכה"ג דהא קיימ"ל דאם נולד לו בן בגיותו שוב אין להבנים אחרים דין בכורה אי נימא דכיון שהוא מודה שהוא בנו מהימן או דילמא כיון דלפי דבריו אינו מתייחס אחריו דהא קיימ"ל הנולד מן השפחה ומן הנכרית הולד כמותה לא מהימן משום דהוה כמו שאומר אינו בנו. ונ"ל דיש לפשוט דבר זה מסוגיא דיבמות הנ"ל דהנה התוס' ביבמות דף כ"ח ע"ב ד"ה ליתא ובפרק החולץ שם ד"ה ואין עדות לכותי כתבו דהא דנאמן לפסול עצמו היא רק משום דשווי' אנפשי' חתיכא דאיסורא ולא מצד נאמנות חדא דאדם קרוב אצל עצמו ושנית הא ר"י סבר דלא פלגינן דיבורי' עי"ש: והנה הרמב"ן בחידושיו שם בפרק החולץ הקשה הא אנן קיימ"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומאי נפקא מינה הא דאמרינן הלכתא כר"נ ב"י וניחא לי' דגר וגיורת הוי שבאו לפני ר"י והיו מוחזקין לנו בישראלים מעליא וקשיא לי שהרי לדבריו הכל תלוי בגורותה של האשה ואין האב נאמן לפסול את האשה ולא האשה נאמנת לפסול את הבנים ולמה הי' צריך לומר לדבריך כותי אתה כו' ולא קשיא כיון דאמר נתגיירתי בינינו לבין עצמינו והוא מודה לדברי' נאמנת על עצמה וכו' והוא נאמן על בנו ע"ש ולכאורה תמי' לי טובא דלפי"ז איך אמרינן לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי דמ"מ אמאי לא נימא כיון דעל עצמו לא מהימן דאדם קרוב אצל עצמו והוא ישראל מעליא וכשר לעדות ושוב יהי' מהימן שאשתו נתגיירה בינה לבין עצמה ובניה. המה פסולין דהא קיימ"ל ישראל הבא על הנכרית הולד כמותה אך באמת על ר' יהודה בעצמו לא קשיא כלל דהא איהו סבר התם לא פלגינן דיבורי' ולהכי כיון דעל אשתו לא מהימן לפסלה דאדם קרוב אצל אשתו גם על הבנים אינו נאמן. אבל יש להקשות על הא דאמרינן הלכתא כר"נ ב"י הא אנן קיימ"ל פלגינן דיבורי' א"כ בכה"ג צריך להיות אף דאינו מהימן על עצמו ולא על אשתו מ"מ צריך להיות נאמן על הבנים דהא ישראל