מצפה אריה תנינא חלק ב רסד

עשרה יוחסין עכ"ל ונ"ל ברור שהמדפיס טעה וכתב דבריו הללו על סעי' כ"ז גבי דין ארוס ואם אינו מודה אלא מכחישה שאינו ממנו הולד ממזר ודאי אבל באמת שייך דברי הב"ש לסעיף כ"ט לענין דין א"א דגבי ארוס לא צריך קרא דנאמן שאינו ממנו אבל עיקר קרא אתי גבי בעל דאע"ג דקיימ"ל רוב בעילות אחר הבעל ואזלינן בתר רובא מ"מ נאמן האב לומר שאינו ממנו וע"ז כתב עי' בש"ג שהמעיין יראה שהש"ג לא מיירי רק בבעל ומנ"ל להוסיף בארוס וע"כ נראה לי שהציון בב"ש על דין ארוס הוא רק טעות הדפוס) עיין ש"ג פרק עשרה יוחסין שכתב בשם ריא"ז ואף שהאמינתו תורה לאב לא האמינתו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפסול שאמו היתה אסורה עליו משום איסור ערוה ושמא לא הכיר בה עד עתה אבל אם היא אומר שזינתה תחתיו ומאחר נתעברה ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו והואיל שהוא בחזקת כשרות לאו כל הימנו לפוסלו עיי"ש: ובספר חת"ס אה"ע חלק א' סי' ע"ה ראיתי שמביא שכן הוא דעת זקינו של ריא"ז בספר המכריע וגם כתב בספר המכריע שכן הוא דעת רש"י ז"ל ורמב"ם ור"י מיגש ור' שלמה הספרדי וע"ז כתב הגאון חת"ס שמרש"י שלפנינו לא משמע כן עיי"ש וכונתו דהא רש"י ז"ל כתב שנולד לו מאחותו והוא בנו אלא שהוא ממזר עוד מביא שם בשם ספר המכריע שזה מדקדק הש"ס בקידושין דף ע"ח ע"ב אמתניתין האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעי' שהוא ממזר אינם נאמנים וקאמר בגמ' מאי אפילו שניהם מודים לא מיבעי קאמר לא מיבעי איהו דלא קים לי' אלא אפילו איהי דקים לה לא מהימנא כו' וקשה הא גם הבעל קים לי' אם הי' פרוש מאשתו כמה שנים שעל כרחך נתעברה מאחר ואם להבעל לא קים לי' מחמת שלא הי' פרוש ממנה א"כ איהי מהיכי קים לה טפי ממנו אלא ע"כ מיירי שבא על הערוה ונתעברה שהבועל לא קים לי' אולי גם לגבי אחרינא אפקרה נפשה ואין הולד ממזר אבל איהי קים לה שלא בא עלי' אחר כ"א זה והולד הוא ממזר והחת"ס סיים ע"ז וזה כפתור ופרח באמת עיי"ש ועיין בפ"י קידושין שם שהקשה ג"כ הא שפיר אפשר דקים לי' שלא בא אלי' זה זמן רב וכתב דגם בכה"ג לא קים לי' שהוא ממזר דדלמא מנכרי ועבד נתעברה דהולד כשר ועיין בספר המקנה שכתב שזה דוחק והנה לפי"ז צריך לומר דמתניתין מיירי באומר שזה בנו שנולד לו מפנויה שהיתה לו באיסור ערוה: אבל לפענ"ד אדרבה יש ליישב שיטת החולקים דמתניתין מיירי בבעל שאומר ע"ז שמוחזק לבנו שהוא ממזר שנולד מאיש אחר בזנות אבל אין פירוש' דהגמ' איהו דלא קים לי' היינו שהוא ממזר אלא הכי פירושו איהו דלא קים לי' שהוא בנו בודאי דכל בנים דעלמא דשדינן בתר אב הוא משום דאזלינן בתר רובא כדאיתא בחולין י"א ע"ב עיי"ש ועכ"פ אינו ברור בודאי וכן איתא בספרא אמו ודאי אביו חזקה לכן חיישינן שמא מתוך שלא קים לי' ויש לו איזה חשד שזינתה אשתו או שיודע שזינתה וטוען שבנו ממזר ולהכי אפילו הוא טוען בודאי שבנו ממזר שהי' פרוש מאתה לגמרי לא מהמנינן לי' ע"ז אלא אמרינן שמשקר בזה ואינו אלא חשד בעלמא ואמר בדדמי אבל איהי דקים לה שלא בא עלי' שום אדם אחר זולת הבעל וא"כ סתם אשה קים לה שזה הוא בנו של בעלה וכשר הוא הוה אמינא שהיא נאמנת לומר שהוא ממזר דלא היתה מרשעת כל כך לשקר ולומר על בנה הכשר שהוא ממזר קמ"ל דאינה נאמנת: והנה הטור בח"מ בסי' רע"ז הביא שני הדעות דעת הרשב"ם שמי שאומר על בנו המוחזק לבכור ויש עליו עדים שהוא בכור אין האב נאמן להכחישם ושיטת הרמב"ן דנאמן האב על בנו לומר שהוא ממזר מאדם אחר והשני הוא בכור. והנה קשיא לי טובא לדעת הריא"ז דפלוגתא דר"י ורבנן הוא דוקא באומר שבנו ממזר מאיסור ערוה אבל באומר שאינו בנו גם לר"י אינו נאמן א"כ לרבנן האיך משכחת לה כלל שיהא ממזר ודאי בעולם הא בקידושין דף ע"ג אמרינן לא יבא מותר בקהל ה' ממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ממזר ספק יבא והאיך יש במציאות שיתברר עפ"י עדים שהוא ממזר ודאי אטו יאמרו העדים שלא זזה ידם מתוך ידה כל זמן תחילת עיבורה ויודעים המה בבירור שהולד זה הוא ממזר דהיינו אם הוא ממזר מא"א צריכים להעיד שהבעל הי' פרוש ממנה כל אותו הזמן וזהו בן של אדם אחר ואם הוא ממזר מאחותו וכדומה צריכים להעיד שלא בא עלי' שום אדם אחר רק אחי' הא פשיטא דעדות כזו קשה למצוא בעולם אפילו על צד הריחוק והש"ס בחולין דף י"א ע"ב בסוגיא מנ"ל דאזלינן בתר רובא אמר רב מרי יליף ממכה אביו ואמו ודלמא לאו אביו הוא ודחי כשהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורים ואמרינן אפ"ה אין אפטרופס לעריות עיי"ש וא"כ כ"ש באשה היושבת תחת בעלה קשה למצוא עדים שהולד זה הוא ממזר ואינו מבעלה של זו ואפילו אם הי' בעלה במדינת הים אינם יכולים העדים להעיד שמשום זה הולד ודאי ממזר דלמא בא עלי' בצנעה וכן כתב הפ"י בגיטין דף י"ח ע"ב ד"ה בא"ד וי"ל גזירה עיי"ש וכן כשישב הוא בבית האסורים נמי י"ל שהיתה אצלו בצנעה בשלמא להסוברים דפלוגתא דר"י ורבנן הוא באשה הדרה עם בעלה אם האב נאמן לומר שאינו בנו שפיר י"ל דדוקא בהא פליגי רבנן דאין האב נאמן שאינו בנו משום דרוב בעילות אחר הבעל אבל אם אומר שהוא בנו מאחותו או משאר עריות שהיו דרים יחד כדרך איש ואשתו אפשר דגם רבנן מודו שנאמן להעיד על בנו שהוא מותר ושפיר משכחת לה ממזר ודאי בכה"ג עפ"י האב: אמנם לפי מ"ש שם הפ"י להסתפק דאם בעל או האשה היו במדינת הים ואומר שבא אלי' בצנעה והוא בנו אם הוא מהימן י"ל דבה"ג כשאומר שאינו בנו הוא מהימן לפוסלו לכו"ע אפילו לרבנן כיון דבלא עדותו ג"כ יותר מסתברא שהוא ממזר אך אם כה נימא יקשה הא דפריך הש"ס בקידושין דף ע"ח ע"ב לרבנן יכיר למה לי הא איצטרך בכה"ג שהי' הוא או האשה במדינת הים דנאמן האב להכשיר או לפוסלו ואולי יסבור הפ"י דדוקא כשהאב מעיד שהוא בנו נתכשר הבן עפ"י עדותו אבל לפוסלו אין צריך לעדותו של האב דגם בלי עדותו הוא פסול ועומד כל זמן שאין האב מכשירו ומשו"ה שפיר פריך יכיר ל"ל. עוד י"ל דזהו דמשני הש"ס בשצריך היכרא היינו בכה"ג שהוא או האשה היו במדינת הים אבל רש"י ז"ל פירש התם קרא לבכור הוא דאתא כגון שבא ממדינת הים לא הוחזק לנו בבכור אלא מפי אביו עיי"ש ולפי הנ"ל הי' אפשר לומר דקאי לענין לפוסלו ועי' באה"ע סי' י"ד ודו"ק כי אנכי לא באתי אלא לעורר: והנה גוף ענין המחלוקת אי נאמן האב לומר על מי שמוחזק לבנו שזהו אינו בנו מקורם בתוס' ב"ב דף קכ"ז ד"ה כך נאמן שכתבו ותימא לפי שנאמן לבכר יהא נאמן גם לפסול כו' וי"ל כיון שנאמן לבכר בכל ענין האמינו הכתוב ואפילו על אחד מבניו הקטנים נאמן לומר שהוא בכור וא"כ עשה בניו הגדולים ממזרים שמאיש אחר הם ורבינו אליהו מפרש דיכיר נמי קאי על בן השנואה כלומר בן השנואה יכיר דנאמן לומר שהוא בן שנואה דהיינו בנשואיה כו' כגון חייבי לאוין שנשא כהן גרושה עיי"ש ולפירוש הראשון נאמן האב לומר על מי שמוחזק לבנו שאינו בנו אך דוקא ע"י הכרת בכורה לבנו השני ולפירוש ר"א