מצפה אריה תנינא חלק ב רסב

איך חייב בעלה משום זונה הא הקידושין היו בהיתר וליכא לאו דלא יקח ואבעילה לחודא ליכא מלקות ובשלמא לדעת הראב"ד ז"ל יש לומר דמיירי שגמר ביאתו וחייב משום לאו דלא יחלל אבל להרמב"ם ז"ל דגבי כה"ד ליכא לאו דלא יחלל ודאי קשה אלא על כרחך מוכח שאפילו אם היו הקידושין בהיתר מ"מ אם נעשית אח"כ פסולה לכהונה חייב בעלה עליה מלקות כיון שהבעילה היא דרך אישות ולא דרך זנות בעלמא אך מ"מ יש לומר דזהו דוקא היכי דגלי רחמנא שהיא אסורה לבעלה כגון אשת כהן שנאנסה וכיון שהיא ביאה אסורה דרך אישות חייב מלקות אבל בנתן לה גט ואמר לה אי את מותרת לכל אדם שמרבינן מקרא דלא יקחו מנ"ל להוסיף שאסורה גם לבעלה הא משמעות הכתוב הוא רק שהיא אסורה לכהנים אחרים לישא אותה אחרי שימות בעלה אבל לא מוכח כלל שתאסר גם לבעלה ואפילו אי נימא שהיא אסירה לבעלה ודינה כמו זונה ולמ"ד דאשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה אע"ג שהקידושין היו בהיתר ה"ה במגרש ואומר אי את מותרת לכל אדם דאיכא לאו גבי בעלה כמו לגבי שאר כהנים אנא אמינא דהא דסבירא ליה ללישנא קמא דיבמות דבעלה לוקה עליה משום זונה לא קאמר הכי אלא לדידן דקי"ל כרבנן דקידושין תופסין בחייבי לאוין אבל אליבא דר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וה"ה באיסורי כהונה לא מצי לסבור דאשת כהן שנאנסה חייב משום זונה דאם תאמר דחייב משום זונה צריך להיות שיהי' הקידושין נפקעין וכיון דפשיטא שאין הקידושין נפקעין כמו אשת ישראל שזינתה ברצון צריך להיות ג"כ דקידושין תופסין בזונה לשיטת רש"י ז"ל דכל שאין הקידושין נפקעין קידושין תופסין אלא על כרחך מוכח דלר"ע כו"ע מודי שאינו חייב משום זונה כלל וג"כ מטעם זה דדוקא בכה"ג שהקידושין היו באיסור והוא עבר אמימרא דרחמנא במה שקידשה איכא חיוב מלקות אבל כל שהקידושין היו בהיתר ולא עבר אמימרא דרחמנא לר"ע ליכא חיוב מלקות והסברא נותנת לחלק בין ר"ע לרבנן דלרבנן דסברי קידושין תופסין בלאוי דאיסורי כהונה יש לומר הך סברא דאין חילוק בין אם הקידושין היו באיסור או אם היו בהיתר וכנ"ל אבל לר"ע יש לומר לחלק דלא חייבא רחמנא אלא היכי דלא מהני הקידושין אבל בגוונא שהקידושין היו בהיתר והאיסור לאו דכהונה נתהווה אח"כ בכה"ג לא חייבא רחמנא ודו"ק: שוב התבוננתי דכבר ישבו על מדוכה זו רבותינו הקדמונים ז"ל דביבמות דף י"א ע"ב פליגי ר' יוסי בן כיפר ורבנן דרבנן ס"ל דקרא דאחרי אשר הוטמאה אתי לרבות סוטה שנסתרה מאי נסתרה נבעלה טומאה בהדי' כתיבה ומשני למיקם עליה בלאו ור"י בן כיפר לאו בסוטה לית לי' ואפילו זנאי מאי טעמא הויה ואישות כתיב בה וע"ש ברש"י ז"ל ובתוס' ד"ה הויה כתבו לפרש בשם הרשב"א ז"ל דכתיב גבי מחזיר גרושתו לשוב לקחתה להיות לו לאשה ובסוטה ל"ש הויה ואישות שהרי לא גירשה מעולם ע"ש הרי מבואר דהקדושין הראשונים שהיו בהיתר אין להצטרף ללקות על ידם ואפשר דגם לחכמים דס"ל דללאו הוא דאתי היינו ג"כ דאיכא קרא לרבות אבל בלא"ה גם המה מודים דאין להצטרף אישות היתר לאיסור לאו: והנה הא דבסוטה אין קידושין נפקעין מבואר בקרא (דברים כ"ד) והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות הרי מבואר דצריכה גנו ואין הקידושין נפקעין אמנם לפ"ז יש להקשות דבש"ס דגיטין דף צ' ע"א דאיתא התם דא"ל ב"ה לב"ש דאלו נאמר דבר ולא נאמר ערוה ה"א משום דבר תנשא לאחר ומשום ערוה לא תנשא לאחר ולמה לא קאמר הש"ס דאלו לא כתיב ערוה הוה אמינא דבערוה הקידושין נפקעין אלא עכצ"ל דגם בלא קרא הוה ידעינן דאין הקידושין נפקעין מצד הסברא דלא יתכן לומר שבבעילה זו שנבעלה לאחר נפקעין הקידושין דא"כ לא משכחת לה כלל ממזר באשת איש דתיכף משעת העראה נפקעו הקידושין ובשעת הוצאת זרע כבר היתה פנויה ואין לומר דסד"א אין ממזר מאשת איש דזה אינו דהתוס' יבמות דף מ"ד ע"ב ד"ה עשאה ובדף מ"ט ע"א ד"ה לכתוב כתבו דעיקר הא דאיתא בקדושין ס"ח היקשא דר' יונה הוא ללמד דיש ממזר מאשת איש דבלא היקשא הוה אמינא דאין ממזר מאשת איש משום דקיל ע"ש מבואר דמא"א הוה ממזר וממילא ע"כ אין הקידושין נפקעין וע"ז לא איצטריך קרא דערות דבר ומשו"ה אמרו ב"ה דה"א משום ערוה לא תנשא ואדרבה הוה ס"ד לומר דאפילו אם כתב לה גט כריתות ג"כ אין בידו להתיר כח הקידושין שהיו ביניהם דכן משמע הלשון משום דבר תנשא משום ערוה לא תנשא דהיינו דאין בה תפיסת קידושין תו אלא דקידושין הראשונים לא נפקעין לעולם וממילא גם מיתת הבעל אינה מתרת דבקידושין דף י"ג ע"ב פריך הש"ס בשלמא גט כתיב וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל מנ"ל ומסיק דאיתקש מיתה לגירושין ואם בסוטה אין הגט מתיר גם מיתת הבעל אינה מתרת: והנה בעת לימודי עמדתי דהאיך הוה ס"ד לומר דבערוה לא תנשא דא"כ למה צריך לקרא דנטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דתיפוק ליה דלכו"ע אסורה ואמרתי בלבי דבאמת לא הוה דרשינן אחד לבועל אלא אחד לבעל ואחד לכו"ע. והנה ראיתי בספר דו"ח ביבמות דף מ"ט שהקשה על שיטת רש"י ז"ל דהא ר"ע ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אם נעשה פ"ד אחר הנשואין לר"ע אין נפקעין הקידושין אבל לפענ"ד אמרתי בישוב קושית התוס' ביבמות דף מ"ט שהקשו על רש"י ז"ל דהא נדה נמי לא פקעי הקידושין ומ"מ איצטריך קרא דלא תפסי בה קידושין ע"ש עפ"י מה דמצינו בנדרים דף ע"ו מניין שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו ומה מכורה כבר יצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר ע"ש ועיין עירוכין דף כ"ט ע"ב מוכח מזה דיותר קשה להיות הפקעת דבר שכבר נעשה מביטול דבר שעדיין לא נעשה א"כ פשיטא דאין ראיה מדלא נפקעו הקידושין ה"ה דתפסי בה קידושין: ואלו הייתי כדאי הייתי אומר דמעולם לא עלה על דעת רש"י ז"ל דמטעם דנאסרה על בעלה משום נדה או משום שנעשה הבעל פצוע דכה וכדומה יהי' שייך לומר דנפקעין הקדושין אלא דוקא בזינתה תחת בעלה במזיד שמעלה בו מעל ושכב איש אותה שכבת זרע וע"י ביאה חיללה את הקדושין שקידש אותה ואמר לה הרי את מקודשת שנעשה אליו כהקדש וס"ל לרש"י ז"ל כדעת בעל המאור בפרק ר' ישמעאל שכתב לפרש הא דאמרינן התם בגמרא דף נ"ב ע"ב אמר רב פפא קרא אשכח ודריש דכתיב יחזקאל ז') ובאו בה פרוצים וחיללוה היינו פרוצי ישראל ואע"ג דהרמב"ן ז"ל בספר המלחמות תמה ע"ז הא קי"ל הקדש במזיד אינו מתחלל מ"מ מוכח דבעה"מ ס"ל זהו רק כשנשתמש לצורך הדיוט אבל לא משמשי ע"ז דנתחללו ע"י ישראל וכן ס"ל לרש"י ז"ל באשה שזינתה תחת בעלה דחשיב אצלה כמו עבודה זרה לגבי גבוה הוה ס"ד לומר דע"י ששכב איש אותה שכבת זרע נתחללו הקדושין ונפקעין וממילא לא תפסי בהו קדושין מבעלה שני כמו משמשי ע"ז דפסולין לגבוה אבל כיון דמוכח דסוטה אין קדושיה נפקעין ולא דמי לע"ז ה"ה דתפסי בה קדושין ודו"ק: