מצפה אריה תנינא חלק ב רסא

שכתב ולא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה הוא עכ"ל ולכאורה אינו מובן אטו יש נ"מ בין אותו יום ליומא אחרינא אבל לפי הנ"ל הכוונה דכיון דאורחיה הוא בודאי קיבלו עליהן שיהיו נאמנין בחתימתן: אח"כ ראיתי בספר אור זרוע הגדול סי' תשמ"ה שכ' ואשר שאלת כי באותן מדינות פעמים הורגלו לעשות שטרות של עכו"ם בין יהודי לחברו כו' וכתב שם לחלק בין אם השטר נכתב לפני הדיינין עצמן דודאי לא מרעי נפשייהו אבל אם לא נעשה השטר לפני הערכאות עצמן אלא לפני סופר שלהן אע"פ שאח"כ החזיקו אותו הדיינין שלהן הממונים עפ"י זה השטר בהבית לא מהני וכתב שם דכל שנכתב עפ"י ערכאות על הקרקע אפילו כי האי גבי ביה דדינא דמלכותא דינא הואיל וגזירת המלכות היא הכי קיבלו עלייהו כדפירש רבינו שמואל בחזקת הבתים כו' שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו הלכך דין גמור הוא עכ"ל. עוד נמצא בשו"ת הרשב"א חלק ד' סי' קצ"ט שכ' ואשר שאלת באחד שאמר לאחד לחתום בשטר בשבילו כמי שנוהגין כאן שהסופר חותם עפ"י העד ואומר פלוני בן פלוני עד חתימה במסירת הקולמוס כו' תשובה איני זכור ששאלני אדם ע"ז אבל נ"ל שאם קבלוהו אנשי המקום עליהם לעשות עדותו כעדות העד שאמר לו שזה יועיל דהו"ל כנאמן עלי נאמן עלי אביך (בסנהדרין כ"ד) וכערכאות שבסוריא (שם כ"ג) [צ"ע דמוכח התם דזה מיירי בדיינים ולא בעדים כמ"ש רש"י ז"ל] אי נמי כל שמינו אותו סופר לכך כל אחד ואחד מבני העיר שהעמיד עליו עדים הרי הוא כאלו אומר לעדים אם תרצו אמרו לסופר ויחתום ובענין זה יכולים להחתימו וכשר דבגט בלבד הוא דאסור באומר אמרו ומשום גזירה בלבד כו' ע"ש הרי בהדיא דהענין הזה מה שקיבל עליו לעדים מהני מה"ת אע"פ שמצד חקי התורה אינם כשרים מ"מ מהני מצד קבלתם של בני העיר ואפילו בגט כריתות ובזה ניחא מה שהקשו בתוס' בגיטין שהבאתי למעלה דאמרינן דלאו בני כריתות נינהו דה"ה דהוה מצי למימר דלאו בני עדות נינהו ולפי הנ"ל יש לומר דאי לאו דבעינן בני כריתות היה מהני עדות ערכאות בגט משום דחשיב כמו קבלו עלייהו וכמ"ש הא"ז דערכאות חשיב קבלו עלייהו: (הגה"ה בעמוד הקודם ד"ה ודע שירה י' נדפס כשהמה ממונים בערכאות ג"כ כשרים צריך להיות אף כשהמה ממונים בערכאות פסולים דכתיב אל תשת רשע עד): סימן יג הנה ראיתי להשאגת אריה החדשות בסי' ב' שהקשה על דברי רש"י ביבמות דף מ"ט ובקידושין דף ס"ח דלר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאווין ה"ה צריך להיות דהקידושין נפקעין ע"י שנעשה איסור לאו להבעל והיכא שאין הקידושין נפקעין מוכח ממילא דקידושין תופסין בה דא"כ לפי מה דאיתא בגיטין ריש פרק המגרש המגרש ואומר ואי את מותרת לכל אדם דגיטא לא הוה גיטא כלל ומ"מ אסורה לכהונה משום דדרשינן ואשה גרושה מאשה יקחו אע"פ שלא נתגרשה אלא מאשה לא יקחו א"כ הרי אין הקידושין נפקעין וצריך להיות בכה"ג דגם אם מת הבעל אח"כ תופסין בה קידושין אם קידשה כהן שהרי לא יתכן שמיתת הבעל תאסר אותה לכהונה ולפ"ז יקשה הא דפריך הש"ס בקידושין שם וביבמות דף כ"ג ע"א אליבא דר"ע הא דכתיב כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכו' במאי מוקי לה הא שפיר מוקי לה בכה"ג שנתגרשה מבעלה הראשון כהן בריח הגט ואח"כ מת ונשאה זה וכן בריש פרק אלו נערות דפריך מאי בינייהו אמאי לא מוקי לה בכה"ג והאריך הרבה בזה. ולפענ"ד נראה דיש לשדות ביה נרגא בעיקר חידוש' דידיה דלא שייך כלל לומר בכה"ג שגירשה בעלה הכהן ואמר לה ואי את מותרת לכל אדם שהיא אסורה לכהונה שיהיו הקידושין נפקעין דהא אמרינן בקידושין דף ע"ח ע"א דלאו דכהונה הוא על ידי קידושין דוקא ואם בעל בלא קידושין אינו לוקה רק באלמנה לכ"ג דוקא חייב אבעילה בלא קידושין אבל בכה"ד לא ועיין ברמב"ם הל' איסורי ביאה פרק י"ז הלכה ב' ואפילו לדעת הראב"ד דאיכא לאו דלא יחלל היינו דוקא כשגמר ביאתו אבל בלי גמר ביאה גם הוא מודה דליכא לאו א"כ איך אפשר לומר דהקידושין יהי' נפקעין ע"י מה שנאסרה לבעלה כהן משום לאו דכהונה הא כאן ליכא לאו דלא יקחו דכבר היא מקודשת ובבעל בלי קידושין ליכא לאו והקידושין שהיו כבר היו בהיתר ואיך נצטרף מעש' ההיתר לחייב עליה ואע"ג דקידש ולא בעל ג"כ אינו לוקה מ"מ כשבעל לחוד ג"כ אינו לוקה דאנן בעינן שיהא לאו דלא יקחו וכאן לא שייך זה דהא היא מקודשת מכבר: והנה אכתי יש להקשות לשיטת הרמב"ן ז"ל דסביר' לי' דגם כהן הדיוט בעל ולא קידש איכא לאו דלא יחלל כמו כ"ג ולפ"ז לכאורה במגרש ואמר אי את מותרת לכל אדם אסורה לבעלה כהן משום לאו דלא יחלל אבל כד דייקת בה גם זה אינו דעד כאן לא קאמר הרמב"ן ז"ל אלא אם יש בה ליקוחין ושייך גבה לאו דלא יקח בכה"ג גם אם בעל ולא קידש עובר משום לא יחלל כמו כ"ג אבל בגוונא דא דליכא גבה ענין ליקוחין כלל שהרי היא אשת איש ול"ש לאו דלא יקח גם הרמב"ן ז"ל מודה דליכא לאו דלא יחלל וכבר כתבתי כעין זה בספרי מצפה אריה סי' כ"ג שהקשיתי בסוגיא דיבמות דף כ' דפריך באלמנה מן האירוסין דליתי עשה ולידחי ל"ת לשיטת הר"ש מקינון דאין עשה דוחה שני לאוין והא באלמנה לכ"ג איכא שני לאוין לא יקח ולא יחלל לכו"ע ומאי פריך וכתבתי דנראה שכבר הרגיש בזה בעל שושנת העמקים שכתב דאם עשה דיבום דוחה לאו דלא יקח ממילא אינם נעשין חללים לא האשה ולא הבנים ולפ"ז ליכא לאו דלא יחלל דלא הוה לאו בפני עצמו אלא מיתלי תליא בלאו דלא יקח ע"ש ומעתה אנא אמינא דהכי כמי כיוצא בזה דאם ליתא גבה לאו דלא יקח ליכא למימר דאיכא לא יחלל: אך לכאורה יש לומר דבנידן דידן שאני דחשיב כמו בעל וקידש שהרי היא אשתו והבעילה היא ע"י אישות ואין נ"מ אם בענין האישות שיש לו בה נעשית בהיתר או באיסור. ולכאורה יש להביא ראי' לזה מיבמות דף ס"א ע"א דתניא מניין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכנוס ת"ל יקח אשה וקשה למה לי קרא להכי תיפוק ליה שהקידושין היו בהיתר והו"ל כמו בעל ולא קידש דאינו חייב אך באמת זה לא קשה כלל דהא לכו"ע גבי כה"ג באלמנה חייב גם בבעל ולא קידש משום לאו דלא יחלל זרעו וגם איצטריך קרא דבכה"ג גם זרעו כשר לכהונה אמנם אדרבה כיון דגלי קרא דהיכי שהקידושין היו בהיתר לא אתי איסור אלמנה לכ"ג לחול עליה והתורה לא אסרה אלא אי בשעת לקוחין היתה אלמנה לכה"ג אבל לא בגוונא שהליקוחין לא היו באיסור אלמנה לכה"ג א"כ הכא כיני בכה"ג שהליקוחין הי' בהיתר אך נעשית אח"כ איסורי כהונה כגון שנתן לה גט ואמר לה אי את מותרת לכל אדם מנ"ל לומר דנאסרה משום זה גם לבעלה דנהי דדרשינן אפילו לא נתגרשה אלא מאשה לא יקחו זה אינו אלא שאם מת בעלה אסורה להנשא לכהנים אבל אינו מוכח שנאסרה לבעלה: והנה ביבמות דף נ"ו ע"ב דאמר רבא התם אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה כו' וקשה