מצפה אריה תנינא חלק ב רס

לא הזכיר המהרי"ק כלל וראיתי בחת"ס שהגאון ר' מרדכי באנעט לא רצה להתיר עפ"י ערכאות בלי מסל"ת גם בספר עטרת חכמים להגאון מלייפניק אה"ע סי' ח' הוא מבטל להיתר זה אך מה שנמצא כתוב בערכאות שפלוני מת כתב החת"ס בשם הגאון הר' מרדכי באנעט דזה חשיב מסל"ת וע"ז סמך להתיר בעובדא דהתם: שוב התבוננתי בלשון הג"א בשם רבינו יקיר שכ' דעכו"ם המוחזקין שאינם משקרין כשרים לעדות אשה הרי כתב לשון רבים ולדידיה בעינן שיהיו שני עדים חתומים בשטר ערכאות אבל אם חתום רק ע"א אפילו אי מהני בערכאות לא מהני בדיני ישראל: אבל עדיין יש להעיר לפי מה שהבאתי למעלה בשם הרא"ש דדוקא בשטר ערכאות סמכינן עלי' אבל כשמעידין ע"פ לא סמכינן עלי' דבע"פ חיישינן שמשקרים א"כ איך מהני לשיטת רבינו יקיר הא קי"ל אפילו בעדי ישראל בעינן מפיהם ולא מפי כתבם ואפילו לדעת ר"ת דבעינן רק שיהא יכול להגיד ובא למעט רק אלם שאינו יכול להגיד מ"מ איך מכשירינן שטרי ערכאות הא כיון דבע"פ אין נאמנים הוי כמו אלמים שאינם יכולים להגיד ועיין בתומים סי' כ"ה שהקשה על הא דקי"ל מלך לא מעיד ולא מעידין אותו אמאי הא לשיטת ר"ת יכול לשלוח עדותו בכתב ותירץ כיון דאינו רשאי להעיד בע"פ חשיב אינו ראוי להגיד א"כ הכי נמי כ"ש נכרים דאינם נאמנים בע"פ דחשיב אינו יכול להגיד ופסולים להעיד גם בשטר אלא צ"ל דרבינו יקיר לא ס"ל כהרא"ש אלא ס"ל דערכאות נאמנים להעיד אפילו בע"פ דלא מרעי נפשייהו להעיד שקר: ודע דאיסתפקנא לדעת רבינו יקיר איך הדין בפסולי עדות ישראלים שהמה ממונים בערכאות של גוים אם המה נאמנים מה"ת דבשלמא לדעת הרא"ש ודעימיה דהא דשטרות העולים בערכאות של גוים כשרים הוא מתקנתא דרבנן דלא מרעי נפשייהו פשיטא לי דגם אם החתומים בערכאות המה ישראלים פסולי עדות נמי השטר כשר דלא גרעי מנכרים דאמרינן דלא מרעי נפשייהו אבל לשיטת רבינו יקיר דהטעם הוא דערכאות כיון דלא מרעי נפשייהו נאמנים מה"ת צריך להיות דפסולי עדות ישראלים כשהמה ממונים בערכאות ג"כ כשרים. ונ"ל דדבר זה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין דף כ"ז ע"א דאביי סבר דאוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ורבא סבר דוקא רשע דחמס בעינן וכתבו המפרשים דלרבא הא דרשע דחמס פסול לעדות הוא מטעם דחשידי לשקר באוכל נבילות להכעיס פסול אינו מטעם קר אלא משום אל תשית רשע עד ואפילו אם אינו משקר א"כ יש מקום להסתפק איך הדין בפסולי עדות שהמה בערכאות דאע"פ שבערכאות ליכא חשש דמשקר מ"מ הא התורה פסלתם או דילמא כיון דהתורה מיירי רק בעדות ב"ד ולא מיירי בערכאות ורק חז"ל אמרו להכשיר ערכאות יהיה מאיזה טעם שיהיה אין חילוק בין נכרים לישראלים שהמה פסולי עדות והרי במתניתין סתמא קתני כל השטרות העולים בערכאות של נכרים כשרים משמע שאין חילוק מי המה הערכאות אם המה נכרים או המה ישראלים אבל לרבא פשיטא דכל הערכאות בין של נכרים ובין של ישראלים שטרותיהם כשרים כיון דערכאות אינם משקרים ויש להביא קצת ראיה ממתניתין דריש פרק שבועת העדות דף ל' בכשרין ולא בפסולין כו' ואי נימא דאם הפסולים המה מערכאות כשרין להעיד לפני ב"ד של ישראל קשה הא משכחת לה שתהא נוהגת בפסולין כגון שהמה ממונים בערכאות בשלמא לדעת הרא"ש שהבאתי למעלה דערכאות אינו כשר אלא בשטר אבל לא בע"פ שפיר ניחא אבל לר"י דערכאות כשר מה"ת ואפילו בע"פ כמ"ש קשה: ומה דתמי' לי אשיטת רבינו יקיר וכ"כ התוס' בב"ק דף פ"ח בשם רש"י פ"ק דגיטין דמה"ת נכרי כשר לעדות הא בהדיא איתא בגיטין דף פ"ח ע"ב תניא ר' מאיר אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של נכרים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני נכרים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות ע"ש אלמא דנכרים פסולים לדון ובפרק בא סימן דף מ"ט ע"ב תנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואמרינן בגמרא לאתויי מאי ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו ולשיטת ר"י ורש"י ז"ל למה לא אמר לאתויי ערכאות שכשר להעיד ואינו כשר לדון ולכאורה לפמ"ש רש"י לפרש אגוריאות אסיפות כמו אוגר בקיץ יש לומר דזה לא חשיב ערכאות דהא בגיטין דף י"א ע"א איתא רבינא סבר לאכשורי בכנופיאתה דארמאי שאינן ערכאות וכנופיא הוי אסיפה ולפ"ז יש לומר דלעולם ערכאות כשרים נמי לדון ד"ת מ"מ אכתי קשה לרבינא דבעי לאכשורי בכנופיא וסבר דערכאות לאו דוקא אלא ה"ה כנופיאות כשר להעיד ואע"פ שפסול לדון קשה לדידיה אמאי לא אמר ר' יוחנן לאתויי כנופייאות: והנה בדבר מה שהערותי למעלה פסולי עדות ישראלים אם המה ערכאות אי עדותן כשר יש להעיר מפרק זה בורר דף כ"ג ע"א דמוקי הש"ס למתניתין דפליגי ר' מאיר ורבנן בדין אי זה יכול לפסול דיינו של זה בערכאות שבסוריא וכתב רש"י שאינן בני תורה והקשה הר"ן בחידושיו הא המה פסולין לדון וכתב דכיון דכל בני העיר קבלו אותן עליהן ס"ל לרבנן דאינו יכול לפוסלן ע"ש אלמא מזה דפסול דייני מחמת עבירה גרע טובא מפסול הדיוטות דבפסול הדיוטות מהני קבלה ובפסול עבירה לא מהני קבלה גם לרבנן והנה פסול הדיוט דמי לפסול נכרי שהרי שניהם ממקרא אחד ממעטינן לפניהם ולא לפני נכרים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות א"כ כיון דחזינן דפסול מחמת עבירה גרע מפסול הדיוט ה"ה דגרע מפסול נכרים: אבל לפענ"ד יש ליישב קושית הר"נ ז"ל דהא דאמר ר' מאיר שיכול לפסול דיינו של זה בערכאות שבסוריא היינו אפילו אי דנו דיניהם כדין תורה ומ"מ כיון דהדיוטות נינהו אין דיניהם דין דאזיל לשיטתיה דאמר בגיטין דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות והוי פירושו אפילו אם דנו כדין תורה כמו דאמר לעיל מזה גבי נכרים דאי לא דנין כדין תורה פשיטא דבטל דינא דאפילו מומחה שטעה בדבר משנה בטל דינא ורבנן סברי דלפניהם קאי למעט ולא לפני נכרים אבל הדיוטות אם דנין כדין תורה אינו יכול לפוסלן ולפי"ז שפיר ניחא דאם המה פסולין יכול לפוסלן ואין ראיה מזה לענין עדות ערכאות ודו"ק: ומה שנראה לפענ"ד בביאור דברי הר"י דס"ל דכמו דמוכח מש"ס דפרק זה בורר לפי שיטת הר"נ ז"ל דאע"ג דהדיוטות פסולין לדון מ"מ כשקיבלו עליהן אינו יכול לפוסלן וכן מוכח התם בהדיא דאם קיבל עליו ע"א שיהא נאמן כבי תרי אינו יכול לחזור בו כן ה"ה בעדי נכרים אע"ג דמן הסתם אינם כשרים לעדות מ"מ כשקיבל עליו שיהיו עדים מהני קבלתו למיחשב עדים גמורים מדאורייתא היכי שהמה נאמנים ומוחזקים דלא משקרי ומשו"ה כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים כיון דנתן להם השטר שיחתמו חשיב כמו קיבלו עליהם עדותן להכי מהני מה"ת. ונ"ל עוד די"ל דגם שטר שחתומים בו עדי ישראל נמי כשר מהאי טעמא דבאמת כבר הקשו הראשונים איך מהני שטר מה"ת הא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם אבל לפי הנ"ל דחשיב כמו קיבלו עלייהו שפיר ניחא ולמדתי דבר זה מרש"י בגיטין דף ע"א ד"ה ולא מפי כתבם