מצפה אריה תנינא חלק ב רנט

דכ"ש מב"ד של עכו"ם פשיטא דלא חיישינן כלל שמא הדרו בהו אלא ודאי מקטל קטלי כסברת רב יוסף ונקט מב"ד של ישראל לרבותא דאפילו מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו וכ"ש מב"ד של נכרי ומשו"ה קתני מקומנטריסין של נכרים ולא נקט מב"ד של נכרים משום דקומנטריסין דלא הוי ב"ד אלא ממונים להריגה כמו שמפרש רש"י ז"ל ולרבותא נקט דאפילו של נכרים אל ישיאו כ"ש של ישראל אל ישיאו ורק אדרב יוסף דקאמר בהדיא לא שנו אלא ב"ד של ישראל דאפילו אם שמעינן מב"ד בעצמם ג"כ נותנים עליו חומרי חיים שפיר פריך מברייתא הא קתני מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו אבל אמאי דאמר רב יוסף ב"ד של נכרים מקטל קטלי לי' לא מצי פריך מברייתא דברייתא קתני קומנטריסין ולא נקט ב"ד ורב יוסף קאמר בב"ד של נכרים ודו"ק: והנח הרא"ש ז"ל מסתפק אליבא לישנא בתרא דרב יוסף דמוקי למתניתין בב"ד של נכרים אי מיירי אפילו לבתר דחתם פורסי שנמג או דוקא שעדיין לא חתם פורסי שנמג ע"ש ולפי האמור יש להוכיח דאי חתם פרסי שנמג ישיאו את אשתו דאל"ה קשה למה נקט הברייתא מקומנטריסין של נכרים ולא נקט מב"ד של נכרים כמו דנקט מב"ד של ישראל אלא מוכח דקומנטריסין שממונים להרוג ע"כ מיירי כשכבר חתם פרסי שנמג דמקמי הכי אינו יוצא ליהרג ואלו הוה שמע מב"ד עצמן ישיאו את אשתו רק כיון דלא שמעו מב"ד אלא מקומנטריסין לא ישיאו את אשתו והא דלא קתני דמב"ד של נכרים ישיאו את אשתו דהוה רבותא טפי מב"ד של ישראל משום דלא פסיקא ליה אי חתם פרסי שנמג ותנא מלתא דפסיק' קתני אבל אי ברור דחתם פרסי שנמג ישיאו את אשתו ודו"ק. ומה שנראה לפענ"ד בישוב קושית הרשב"א על הרמב"ם דבעי וקברתיו מההיא דקומנטריסין דלא נאמר וקברתיו דעל כרחך טעמא של הרמב"ם דבעי גבי מסל"ת וקברתיו משום דאל"ה חיישינן דאמר בדדמי ואפשר שהיה סמוך למיתה וע"ז אומר שמת וכמו שכתבו התוס' בגיטין ד"ה וקתני בתרוצם הב' דגם להס"ד דהש"ס בלישנא קמא דיוצא ליהרג מ"מ בנכרי מסל"ת לא מהני כשאומר יוצא ליהרג דחיישינן שאומר בדדמי כן ה"נ סובר הרמב"ם דבמת נמי חיישינן שאומר בדדמי לכן בעינן וקברתיו ולפ"ז דהס"ד דהש"ס דגיטין שהי' סבר דיוצא ליהרג משיאין את אשתו א"כ בנכרי מסל"ת שנהרג ג"כ מהני ולא בעינן וקברתיו דאפילו אם אומר בדדמי ומגזם קצת ובאמת לא נהרג עכ"פ היה יוצא ליהרג דאלו לא היה יוצא להרג לא הוי טע' כולי האי לומר נהרג אלא ע"כ הי' יוצא ליהרג והס"ד סבר דאם יצא ליהרג משיאין את אשתו אבל לפי מה דקי"ל כלישנא בתרא דרב יוסף דבב"ד של עכו"ם ביוצא ליהרג אין משיאין את אשתו גם אם אומר מת לא סגי אלא א"כ אומר וקברתיו דחיישינן שמא אומר בדדמי שהיה יוצא ליהרג ואומר נהרג: ועוד אמינא די"ל אדרבה שהרמב"ם הוציא הלכה זו מסוגיא הלזו מהא דאמר הש"ס אלא לאו מאי מת יוצא למות ומאי נהרג יוצא ליהרג ולכאורה תמוה הא בברייתא קתני מת ונהרג ואיך נפרש יוצא למות ויוצא ליהרג הא הו"ל לתנא למינקט בהדיא יוצא למות יוצא ליהרג אבל לפי האמור הכי פירושא דהש"ס דלעולם אמר מת ונהרג אלא כיון דלא אמר וקברתיו חיישינן שמא אומר הנכרי בדדמי ולעולם לא ראה אותו אלא יוצא למות ויוצא ליהרג וע"ז הוא אומר מת ונהרג וברישא בב"ד של ישראל ע"כ מת ונהרג היינו יוצא למות ויוצא ליהרג והא דנקט ברישא גבי שמע מב"ד של ישראל הלשון מת ונהרג אע"ג להס"ד בישראל סגי ביוצא למות וליהרג נקט משום סיפא ובלא"ה על כרחך צריך לומר ללישנא בתרא דרב יוסף דס"ל באמת דבב"ד של ישראל סגי ביוצא ליהרג ובב"ד של עכו"ם אפילו מת ונהרג לא מהני הא דנקט ברישא מת ונהרג משום סיפא נקט הכי אבל ברישא לאו דוקא מת ונהרג אלא ה"ה יוצא למות ויוצא ליהרג וה"ה הא דנקט שמע מב"ד לאו דוקא דאפילו מאחד סגי: ובזה ניחא מה שהקשה מו"ח ז"ל לל"ב דרב יוסף אמאי נקט הברייתא שמע מקומנטריסין אפילו שמע משני עדים ישראלים שיצא ליהרג מב"ד של נכרים ג"כ אין משיאין את אשתו ולפי האמור שפיר ניחא דברייתא אשמועינן דאפילו אם אמרו הקומנטריסין מת ונהרג לא ישיאו את אשתו דאנו חוששין דאומרים בדדמי כיון דלא אמרו וקברתיו אלא שהי' יוצא ליהרג וזה לא מהני והא דלא פריך אדרב יוסף מסיפא צ"ל דמיירי שלא חתם פורסי שנמג כמ"ש התוס' בתירוצם הא': והנה בגוף הדבר מה שסמך הגאון חת"ס לקבל העדות של ערכאות בעדות אשה ובלי מסל"ת להיתר גמור ואחריו ענו הרבה מגדולי האחרונים בתשובותיהם מקודש ומו"ח ז"ל כתב בסי' הנ"ל בלשון והרי בלא"ה קי"ל דערכאות נאמנים גם בלי מסל"ת דלא משקרי דמה"ט כל השטרות העולים בערכאות כשרים ומוציאין ממון על ידיהם עכ"ל אנכי נבוך מאוד בזה וכמעט זהו בעיני תורה חדשה דאיך יתכן דהלכה זו אישתכחה מרבותינו חכמי הש"ס אשר לא הזכירו מזה כלל ואיך לא אישתמיט חד מגדולי הקדמונים ז"ל אשר שמו עיניהם בכל עבר ופנה לבקש תקנת עגונות להביא דבר זה ובפרט שזהו מלתא דשכיחי טובא והא דכל השטרות העולים בערכאות כשרים הוא מתניתין מפורשת והש"ס שקיל וטרי הרבה בזה בגיטין דף ט' ודף י"ט ואין רמיזא מזה שיהא מהני בעדות אשה ומה שהביא סמך לזה מהמהרי"ק שורש קכ"א הובא בט"ז יו"ד סי' שט"ז שכ' דהא אפילו אחזקה שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות העולים בערכאות של גוים בשטר מכר כו' ואפילו לענין עדות להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו אי לאו דלאו בני כריתות נינהו כדמוכח שם בהדיא כו' עכ"ל כבר תמהו עליו דהא התוס' וכל הקדמונים כתבו דה"ה דהוה מצי הש"ס לומר דלאו בני עדות נינהו: עוד הקשו דאין ראיה לאיסור מממונא כדאמרינן ביבמות דף קט"ו איסורא מממונא לא ילפינן וראיתי בספר ב"י אה"ע ח"א סי' ע"ח דרוצה לישב שיטת המהרי"ק דס"ל כרבינו יקיר שהביא הג"א בריש גיטין בפ"ק דמה"ת נכרי כשר לעדות בדבר שאנו מוחזקין בו שאינו משקר רק בגט פסול דלאו בני כריתות נינהו דבן נח אין לו גירושין בכתב כדאיתא בר"מ ה' מלכים רק באמירה בעלמא פורשין זה מזה משא"כ במיתת הבעל דבן נח אסור באשת חבירו וניתרת לו במיתת הבעל ע"כ נאמן לעדות מה"ת היכא דידעינן שאינו משקר כגון ערכאות ואנכי תמה אקרא דפשיטא דמה"ת אפילו בעדי ישראל כשרים בעינן שני עדים ומאן לימא לן דבערכאות איכא שני עדים הא עינינו רואות שהשופט עושה הכל ביחידות והנאטאר או השופט נאמן אצל הערכאות כמאה עדים ואם באנו לדון הערכאות מתורת עדות כמו ישראלים עכ"פ הי' לן למידע שנעשה עפ"י שני נכרים ולא ביחיד וסתמא אמרו חז"ל שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים באין חילוק כלל אלא עכצ"ל דערכאות אינם מתורת עדות אבל באמת המעיין היטב במהרי"ק יראה שלא עלה על דעתו כלל להתיר עדות אשה ע"י ערכאות ולא מיירי מזה כלל אלא שכתב דאי לאו טעמא דלאו בני כריתות נינהו הי' מהני עדותן להתיר א"א לעלמא אבל כיון דאיכא טעמא דלאו בני כריתות נינהו לא מהני עדות ערכאות בא"א אלא מסברא זו הוציא המהרי"ק גבי עובדא דידיה דמהני עדות הרוצח דחזקה דלא היה מרעי נפשיה אבל לסמוך בעדות אשה על ערכאות