מצפה אריה תנינא חלק ב רנח

ד"ה וקתני בתירוצם הב' דגבי יוצא ליהרג לא מהימני במסל"ת משום דחיישינן דטעו אלמא דערכאות נמי לא דייקי כולי האי כשהם מסל"ת. וראיתי בספר זכרון שמואל על גיטין כתב ג"כ דבערכאות מסל"ת אין לו דין ערכאות ולפענ"ד נראה דיש להעיר ביבמות דף קכ"ב ע"א אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו אשתו ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא נכרי אחר ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה וכו' והנה קולר מפרש רש"י חבורה אבל בערוך פירוש הך קולר דהכא כמו דאיתא בגיטין דף ס"ה והיוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי והוא סוגר הנתון בצואר השבויים ע"ש ולפי דעתו הני שני בני אדם היו יוצאין ליהרג דהא במתניתין בגיטין כתב רש"י יוצא בקולר ליהרג למלכות ולפ"ז יש להקשות מהא דגיטין שהבאתי למעלה דאם שמע מקומנטריסין של נכרים איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו ולמה השיאו את נשותיהן של הני שני בני אדם כיון שהיו יוצאין ליהרג ויש לומר דמשו"ה כתב רש"י ז"ל באמת לפרש קולר חבורה כי היכי דלא תקשי ליה מסוגיא דגיטין אבל לפירוש הערוך קשה טובא: ונראה די"ל דהא דאמרינן שם בגיטין דעבידי לאחזוקי שיקרייהו היינו דווקא באמרו סתם פלוני מת פלוני נהרג ולא אמרו וקברתיו ולדעת הרמב"ם בנכרי מסל"ת בעינן דוקא וקברתיו משום דחיישינן שמא אמר בדדמי והנה סמוך למיתה וע"ז אמר מת והנה הרשב"א הקשה מסוגיא זו על שיטת הרמב"ם ז"ל דהא הקומנטריסין לא אמרו וקברתי ומאי פריך ונ"ל דיש לומר להס"ד גם ביוצא ליהרג ג"כ ישיאו את אשתו ולפ"ז יש לומר דגם לפי מאי דמשני דקומנטוריסין עבידי לאחזוקי שיקרייהו זה אינו אלא היכי דלא אמר וקברתיו דאז אפילו אם נתברר אח"כ שהוא לא מת ולא נהרג יכולים לתרץ דיבורם שטעו בזה שבאמת היה יוצא למות ויוצא ליהרג ומחמת זה אמר מת או נהרג שדרך לטעות בכך ולא יהיו נתפסים לשקרנים אחרי כי דרך בני אדם לטעות בכך אבל כשהמה אומרים וקברתיו כולי האי יהיו מירתת שמא יתברר שקרם ודו"ק: עוד י"ל בדעת הערוך שיסבור כדעת הרמב"ם שהביא הטור שדוקא אותן הערכאות שהרגו עפ"י דינם אינן נאמנים אבל שאר ערכאות נאמנים שנהרג בערכאות אחרים ולא כדעת הרא"ש שהובא בטור שאפילו אמרו שנהרג שלא על ידם אינם נאמנים וכ"ש לפמ"ש בשם מהרא"י שהביא הרמ"א בסעיף ד' דאפילו לשיטת הרא"ש דוקא ערכאות אינם נאמנים אבל שאר נכרי שאינו ערכאות שאומר במסל"ת שנהרג בערכאות שפיר מהימן דנכרי דעלמא לא עבדי לאחזוקי שיקרייהו דערכאות עיין שם לפ"ז י"ל דההוא נכרי לא היה מערכאות ומשו"ה השיאו לנשותיהם על פיו: אבל אי קשיא הא קשיא לי ללישנא קמא דרב יוסף דיוצא ליהרג בב"ד של עכו"ם מיקטל קטלי לי' והקשו בתוס' שם ד"ה וקתני אמאי לא פריך מסיפא דשמע מקומנטריסין דאל ישיאו את אשתו ותירצו דמיירי שעדיין לא חתם פורסי שנמג עוד תירצו דמסל"ת לא מהימני אלא במת או נהרג אבל לא כשיוצא ליהרג ע"ש ועיין במהרש"א שהקשה אמאי מוקי למתניתין בב"ד של ישראל הא מצי מיירי גם בב"ד של עכו"ם וכגון שלא חתם עדיין פורסי שנמג וכ' דלפי תירוצם הב' שפיר ניחא דהא מתניתין מיירי שישראל העיד שיצא ליהרג ע"ש א"כ קשה לי הך עובדא דסוף יבמות דמשמע שזה ידעו בבירור שיצאו שני בני אדם בקולר ע"י עדות גמור ורק הנכרי העיד שמתו וא"כ תיפוק ליה גם בלי עדותו של הנכרי ג"כ נשותיהן מותרות שהרי יצאו ליהרג לפי פירושו של הערוך: ולכאורה יש להעיר במתניתין דגיטין דהיוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתו הא תיפוק ליה דביוצא ליהרג נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואיך כותבים גט לאשתו אך בזה י"ל דמיירי שכותבין בידוע שהוא עדיין לא נהרג וכותבין גט לפטור את אשתו מחליצה ויבום אבל בסוגיא דיבמות יש לתמוה כנ"ל. והנראה לפענ"ד בישוב דבר זה דשאני הכא דמבואר בש"ס שהיו מהלכין לאנטוכיא ועכצ"ל שכך היה תפקודת הערכאות שיהיו מוליכין אותן לאנטוכיא א"כ כל זמן שלא הגיעו לאנטוכיא היו בחזקת חיים שלא היו רשאים להורגן כ"ז שלא הגיעו לאנטוכיא והנכרי מעיד במסל"ת שמתו קודם שהגיעו לאנטוכיא ומשו"ה היו צריכין לעדות הנכרי דמיירי שהיו יודעין שלא באו השני בני אדם לאנטוכיא ולא נהרגו באנטוכיא ורק מחמת עדות הנכרי שמתו בדרך וקברתים התירו לנשותיהן עוד יש לומר לחלק בין אלו שיוצאין ליהרג עפ"י ב"ד של נכרים דהיינו שנתחייבו מיתה מחמת החטא עפ"י שופטים לבין יוצאין בקולר דלפי פירוש רש"י ליהרג במלכות דהיינו משום שהיו מורדים במלכות וגזרה המלכות עליהם הריגה שאלו שנתחייבו הריגה בב"ד שלהם על שחטאו לרציחה או בגזילה לא ניתן למלכות למחול אבל אלו שגזרה המלכות עליהם מיתה מחמת שפגעו שכבודם ניתן למחול דאינהו סבירא להו מלך שמחל על כבודו כבודו מחול: ועפי"ז יש לישב קושית התוס' דרב יוסף לא אמר אלא בב"ד של עכו"ם אבל קומנטריסין שפירש רש"י ממוני' להרוג אפשר לפרש עפ"י המלכות דהיינו אלו שיוצאין בקולר ואנכי לא באתי אלא לעורר: וראיתי להפ"י בחי' שם בגיטין שכתב לישב קושית התוס' לחלק בין תרומה לעדות אשה דבעדות אנו מחמירין יותר מבתרומה שהרי נטבע במים שאין להם סוף אסורה להנשא ובתרומה אם הוא בת כהן מותרת לאכול בתרומה ולפענ"ד אין תירוץ זה מספיק בישוב קושי' התוס' דאכתי קשה אדרב יוסף דאיהו קאמר דבב"ד של נכרים יותר המה בחזקת מתים מנהנידונים בב"ד של ישראל ובברייתא שמתירין להנשא מאלו היוצאים ליהרג ע"י ב"ד של ישראל אלמא שהמה בחזקת מתים כ"ש הנידונים בב"ד של עכו"ם ולמה קתני בברייתא מקומנטריסין של עכו"ם אל ישיאו את אשתו ואם התירו בב"ד של ישראל כ"ש שמותרים נשים של אלו שנידונו בב"ד של נכרים א"כ היה לו להקשות גם מסיפא וזהו עיקר קושית התוס' דמשמע דהש"ס פריך אדרב יוסף רק מב"ד של ישראל אבל הא דקאמר בב"ד של נכרי נותנין לו חזקת מיתה משמע דאתי שפיר ואמאי הא בברייתא אדרבה חוששין בב"ד של ישראל יותר לחיים מב"ד של ישראל: אמנם מה שנראה לפע"ד שיש ליישב קושית התוס' על דרך זה דלכאורה בלא"ה יש לתמוה מאי פריך הש"ס אהא דרב יוסף הא בלא רב יוסף כמי יש לפרוך ממתניתין אברייתא הא במתניתין קתני והיוצא ליהרג סתמא ובודאי הוה פירושו דשמעו מישראל ובברייתא קתני דמב"ד של ישראל ישיאו את אשתו ואף דרב יוסף ללישנא בתרא מוקי מתניתין בב"ד של נכרי מ"מ זהו דבר חידוש אבל בלא חידושו הוה צריך הש"ס להיות שקיל וטרי למיפרך ממתניתין אברייתא ונ"ל די"ל דבלא רב יוסף לא הוה מצי למיפרך ממתניתין אברייתא דהוה מצינו לשנוי' דהברייתא קתני בדקדוק דוקא שמע מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו דכיון שכבר נשמע מאת הב"ד בעצמם תו לית לן למיחש דלמא חזי ליה זכותא דאילו הוה אפשר למצוא לו זכות לא הוה מוציאין קול שיוצא ליהרג אבל כששמעו מאינש אחרינא יש לומר דחיישינן דלמא חזי ליה זכותא וגם הס"ד סבר