מצפה אריה תנינא חלק ב רנז

בפני ישראל דחיישינן שמא ימסרם הנותן למקבל בפני ערכאות של נכרים כו' והא ליתא דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו אבל בעדות בע"פ מרעי נפשייהו עכ"ל הרי מפורש יוצא כדברי מו"ח ז"ל והנה הקרבן נתנאל שם מפרש דברי הרא"ש שהחשש הוא אשר הערכאות יתנו אח"כ שטר ערכאות עפ"י עדי ערכאות שהעידו לפניהם שאצלם המה נאמנים. מתוך דבריו אלו שמענו חדשות דהא דאמרינן ערכאות מהימנא דוקא היכי שהמה חותמים על מה שראו בעיניהם אבל אם המה כותבין עפ"י עדות של שאר ערכאות שהעידו בפיהם לא מהני ולפ"ז נסתר ההיתר של החת"ס לגמרי כי האידנא הממונה על הפנקס אינו רואה בעיניו וכותב מיתת כל או"א עפ"י עדות של אחרים היינו עפ"י המשרתים גם הרופא הנותן תעודה על המיתה אינו מכיר אותו ואת שמו לא נודע לו רק עפ"י שמיעה של המשרתים וכ"ז לא מהני כלל להרא"ש לפי מה שמפרש דבריו בספר ק"נ הנ"ל: אמנם לפענ"ד פי' הק"נ בדברי הרא"ש הוא דחוק מאוד כמו שהקשה הוא בעצמו דל"ל להרא"ש לומר דעידי מסירה של ערכאות פסול משום דבע"פ מרעי נפשייהו תיפוק ליה דאפילו אי קושטא קאמרי הוה השטר חספא בעלמא הוא ומ"ש לתרץ דכונת הרא"ש לישב כוונתו אמאי לא תקינו חז"ל שיהא מהני המסירה בפני הערכאות ולהכי קאמר דבע"פ מרעי נפשייהו אין לדבריו אלו רמז בדברי הרא"ש וגם לפי דבריו יקשה טובא הא דקי"ל בשו"ע חו"מ סי' ס"ח דכל השטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים אמאי הא האידנא אנו רואין פעמים הרבה שהממונה המקיים החתימות אינו עומד בעצמו בשעה שחותמים רק אחד ממנהלי הקאנצליי עומד ורואה חתימות ידם ועל פיו חותם הנאטאר מעתה לדעת הק"נ לא מהני להרא"ש ז"ל: אבל לפענ"ד נראה דעד כאן לא כתב הרא"ש ז"ל דבע"פ מרעי נפשייהו אלא כשלא נעשה שום דבר על פיהם בערכאות אלא שמעידים בע"פ בעלמא ובזה אין עליהם תורת ערכאות אבל כשנעשה על פיהם דבר בערכאות ועדותם נכתב בספר הזכרונות של ערכאות בזה לא מרעי נפשייהו וחשיבי כערכאות וחילוק זה מתקבל על הדעת מי שיודע מנהגי המדינה: עוד נ"ל דיש להביא ראיה לחילוק הנ"ל דכעין זה מוכח מגמרא גיטין דף י"ט ע"ב רב פפא כי אתא לקמיה שטרא פרסאה דעבד בערכאות של כותים מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ביה ממשעבדי ואח"כ איתא התם בסמוך דאמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתמי ביה סהדי ישראל מגבינין בו ממשעבדי וע"ז פריך הש"ס והא לא ידעי למקרי וכן פריך הש"ס לעיל דף י"א ע"א ולכאורה קשה דמאי פריך הא אפשר דהני סהדי עבדי כרב פפא דמקרי להו שני כותים זה שלא בפני זה אלא צ"ל דזה לא מהני אלא כשמקרין לפני הב"ד אבל לא בפני עדים דעלמא שרוצים לחתום על השטר ואפילו בעדי ישראל מחלקינן ודוקא רב נחמן וספרי דיינא דאית להו אימת' אבל ר"נ וספרי אחרינא וספרי דיינא ואינש אחרינא לא ע"ש א"כ יש לחלק נמי כמו כן אצל ערכאות דמשרתים שלהם נאמנים לגבי מה שאומרים לפני המושל עליהם אבל לא מה שאומרים לאינש אחרינא וכן מפרש הברטנורא בפ"ק דגיטין וז"ל בערכאות שלהם שהעידו העדים עדותם לפני השופט במקום מושב משפטיהם עכ"ל הרי בהדיא כמו שכתבתי. וכאשר נעיין עוד בזה נראה לפענ"ד דאדרבה מסוגיא זו יש להוכיח דערכאות בע"פ עדיף טפי מסתם עכו"ם מסל"ת דהנה לכאורה צריך להבין הא דפריך הש"ס והא קי"ל דכל מסל"ת הימנוה מהימניה דמנ"ל דמיירי הכא דקומנטריסין אמרו במסל"ת דלמא מיירי שלא היה במסל"ת אלא ששאלו אותם עליו ועכצ"ל דמדנקט בברייתא סתמא שמע משמע דהשמיעה היה אגב אורחיה ולא דיברו עמהם כלל אבל לפ"ז קשה לדעת הסוברין דכל מסל"ת בעינן דוקא קישור דברים ובלי קישור דברים לא חשיב מסל"ת דחיישינן שמא אמר במכוון ולא מהימן איך פריך הש"ס הכא הא מסל"ת מהימן הא בברייתא לא סכר שהי' קישור דברים ומשו"ה לא מהימן וזהו קושיא גדולה לשטתם: וראיתי בישוי"ע שהביא שכבר העיר בזה הלח"מ בשם הריב"ש אבל אי נימא דערכאות מהימני אפילו בע"פ כשמתכוונו להעיד שפיר ניחא דהש"ס הכי פריך ממ"נ אי מיירי שהקומנטריסין התכוונו להעיד כדי להתירה להנשא לעלמא בודאי מהימני דערכאות לא מרעי נפשייהו להעיד שקר ואי נימא דמיירי שהיו מסיח לפי תומם ולא ידעו כלל שאמירתם נוגע לענין עדות ולהכי בכה"ג לא שייך לומר לא מרעי נפשייהו דטעם זה לא שייך אלא כשהענין נוגע לאיזה דבר לדינא אבל לא כשמגידים שיחה בטלה בעלמא לכן אין לסמוך על הגדתם הא קי"ל דבעדות אשה הקילו חז"ל וסומכין להתיר אשה לעלמא אפילו כשמסיח לפי תומו א"כ בכה"ג ערכאות לא גרע משאר עכו"ם דמהני במסל"ת ולפ"ז בערכאות לכו"ע לא בעינן קישור דברים דממ"נ מהימני אי מתכוון להעיד מהימני מתורת ערכאות דלא מרעי נפשייהו ואי מסל"ת מהימן כשאר עכו"ם ודו"ק. אמנם לפענ"ד יש ליישב מה שהקשה הריב"ש הא לא הוה קישור דברים דהש"ס שקיל וטרי אליבא דרב יוסף וביבמות דף קכ"א ע"ב משמע דרב יוסף ס"ל כשמואל דנכרי מהימן כשנתכוין לעדות ולא נתכוין להתיר דאיתא התם היכי ידעינן אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פלוני מת כו' סתם זה נתכוין לעדות וח"כ לרב יוסף בודאי לא בעינן קישור דברים וזה נכון: ולפי האמור יש לנו מקום לומר דבר חדש בהא דקי"ל ברמב"ם ובטור וכל הפוסקים דמי ששמע מערכאות של עכו"ם הרגנו לפלוני דאינם נאמנים משום דבמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו וזהו מהסוגיא הנ"ל ונראה מדבריהם דאפילו כשהערכאות מסיח לפי תומם ג"כ אינם נאמנים ומהטעם שאנו חוששים שמסיחים לפי תומם דרך התפארות כמבואר בדבריהם זה אינו אלא במסל"ת בלי קישור דברים אבל במסל"ת ע"י קישור דברים שפיר מהני דלפי האמור דמהברייתא אינו מוכח כלל דמיירי במסל"ת אלא מדנקט סתם שמע משמע דלא הי' לישראל עמהם עסק בדברים יחד אלא שמועה בעלמא א"כ גם קישור דברים לא היה ביניהם ובכה"ג יש לומר דיש לחוש שמא היו מסיחים דרך התפארות אבל כשהי' קישור דברים דיותר נראה שלא התכוין לשקר שפיר מהימני הערכאות אפילו במילתא דשייכי בה ולדעת הסוברים דבכל מסל"ת בעינן קישור דברים ועל כרחך צריך לפרש שיטת הש"ס כמו שכתבתי דבערכאות ממ"נ מהימני אי הוה כונתם בתורת עדות מהימני מצד ערכאות ואי לא הוה כונתם להעיד אלא באמת היו מסיחים לפי תומם ג"כ מהימני מצד מסל"ת מהימן בעדות אשה לפי"ז יש לומר דהא דלא מהימני במילתא דשייכי בה היינו משום דכיון דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו אינם נאמנים מחמת דחיישינן שמא לא היה מסל"ת שהרי לא היה קישור דברים ומצד דין ערכאות ג"כ לא מהימני דבמלתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו: והנה ראיתי להישוי"ע שם שכתב לתרץ קושית הרשב"א על הרמב"ם דסבר דבעינן קברתיו מסוגיא דגיטין הנ"ל דלא נאמר קברתיו ומ"מ פריך הש"ס אמאי לא ישיאו את אשתו ותירץ הישוי"ע דהרמב"ם לא כתב אלא בסתם עכו"ם דלא דייקי כולי האי אבל ערכאות דייקי טפי ומהני במסל"ת אפילו בלא קברתיו ולפענ"ד דבערכאות כשהם מסל"ת לא עדיפי משאר עכו"ם ובפרט לפמ"ש שם בתוס'