מצפה אריה תנינא חלק ב רנו

דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני ולפי"ז ע"כ היו מוכרחים התוס' לומר דגם גנו דאוריית' דאם נימא דגט אינו מה"ת ומאמר הוא מה"ת אכתי קשה למה מהני אחר המאמר דהא מה"ת הוי מאמר דחזיא לביאה אלא ע"כ צ"ל דגם גט הוא מה"ת ומשו"ה הוי מאמר דלא חזיא לביאה ועכ"פ מוכח א"כ ממתניתין אחר מאמר אין אחרי' כלום אבל גט אף דפוסל מה"ת מ"מ יש אחריו כלום דיהי' מהני אחריו מאמר וביאה דגט אף דמהני מ"מ אינו פוטר לגמרי רק שיחשב אח"כ ביאה, פסולה או מאמר פסול וזהו שהקשו התוס' חדא דלא מצינו מאן דסבר דגט יהי' מה"ת היינו שיהי' מהני מה"ת אף כל דהו ותו דאם נימא דגט מהני מה"ת אמאי לא נימא ג"כ דאין אחר גט כלום כמו אחר מאמר בתחילה וממתניתין מוכח דגט גם בתחילה יש אחריו כלום ודו"ק: סימן יב בדבר עגונה אחת: הנה מתחילה יש לדון בדין ערכאות אם כדאי לסמוך על מה שנכתב בפנקס שלהם כי פלוני מת להתיר אשה לעלמא והנה דבר זה בפתח בגדול שבאחרונים הגאון חת"ס אה"ע חלק א' סי' מ"ג אודות איש אחד ר' ליב שבא תעודה מהגענעראל קאמאנדע שמת ועוד העיד ר' שמעי' מבאטיין דחיפשו אצל הגענעראל קאמאנדא אחר בנו והראוהו בפנקס שכבר נמחק כי מת אז ראה אגב אורחא שגם ליב חתנו של ר' דניאל נמחק [והלשון אינו מדוקדק שבוודאי אצל הגענעראל קאמאנדא לא היה נזכר שהוא חתנו של ר' דניאל] והעלה החת"ס שיש להתיר אשת ר' ליב עפ"י עדותן של הערכאות ע"י הפנקס וסיים איתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתיצביין בלי ספק אמנם בתוך דבריו שם כתב בעצמו אך הואיל ולא שמעתי עדיין מי שהתיר כיוצא בזה ע"כ לא אתיר עד שיסכים עוד אחד מגדולי הדור כו' ע"ש והנה חיליה של הגאון ז"ל הוא מונה דאיתא בפ"ק דגיטין י' ע"ב כל השטרות העולין בערכאות של נכרים כשר חוץ מגיטי נשים ומסקינן חוץ מכגיטי נשים ר"ל כל השטרות שאינם אלא לראיה כשרים בעש"ג משום דלא חשידי לשקר והקשו הראשונים ז"ל א"כ משה ואהרן יהיו כשרים לעדות ותירצו בתוס' דלא מהימני ערכאות אלא מתקנתא דרבנן ומשמע משום נעילת דלת והגהת אשר"י כתב משום שלום מלכות שהי' מקפיד אם לא נאמין לערכאות שלו וחד תירץ דמדינא כשר גוי לעדות ממון דאחיך הוא בענין זה שנצטוו על הדינים כו' וע"ז כתב הוא ז"ל ויראה אפילו להך טעמא דס"ל משום תקנתא דרבנן הוא דמהמני ומשום שלום מלכות מ"מ עכ"פ היינו הואיל ומהימני אבל אי הוה חשידי לשקורי לא הוי מתקני דרבנן לחייב אדם בריבו ע"י עדי שקר: תו העתיק לשון הרמב"ם ז"ל סוף הל' גרושין שכ' אבל דבר שיכול לעמוד על בוריו שלא מפי העד ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד העד שקר לפיכך הקילו בו חכמים והאמינו בו ע"א מפי שפחה ומן הכתב ובלא דרישה וחקירה כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות עכ"ל מדבריו מבואר דערכאות מהימן לעדות אשה בלא מסל"ת דאע"ג בסתם גוי בעינן מסל"ת משום דבמתכוין להעיד חשיד לשקר אפילו במלתא דעבידא לגלוי' מ"מ בערכאות דלא חשידי לשקר דלא מרעי נפשיהו עדיף טפי במתכוין להעיד ממסיח לפי תומו ועדיף נמי כתבם מפיהם דלא חתימי בשקרא ומרעי נפשייהו טפי עכ"ל העתקתי בקיצור לשון החת"ס ועוד האריך שם בענין זה ואף כי ידעתי מך ערכי כי אין אנכי כדאי לבוא לבקר אחרי גדול הדור כמותו מ"מ כבר הרשונו חז"ל לבקר אחרי חכמים ובזה יגדיל תורה ויאדיר ע"כ אמרתי לבוא אל העיון ומד' אבקש שלא אכשל בדבר הלכה וזה החלי בעזהש"י: הנה לכאורה דבריו תמוהין מגיטין דף כ"ח ע"ב דפריך הש"ס אדרב יוסף דמפרש מתניתין דהתם דקתני והיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים דוקא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של אוה"ע כיון דגמרי ליה לדינא מקטל קטלי ליה מהא דתניא שמע בב"ד של ישראל איש פלוני מת איש פלוני נהרג ישיאו את אשתו מקומנטריסין של עכו"ם איש פלוני מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו מאי מת ומאי נהרג אילימא מת מת ממש נהרג נהרג ממש דכוותיה גבי נכרים אמאי אל ישיאו את אשתו הא קי"ל דכל מסיח לפי תומו הימוני מהמני ליה והנה קומנטריסין הוה ערכאות ועיין ברמב"ם ובטור שכתבו בהדיא שמע מערכאות ונראה שכך היה גירסתם בגמרא ומ"מ קא מקשה הש"ס רק מהא דקי"ל מסל"ת מהימן ולהחת"ס תיפוק ליה דהוה ערכאות ומהימן גם בלי מסל"ת ומצאתי שכבר הרגיש בזה מו"ח ז"ל בספר ברכת רצה סי' ד' וכתב דערכאות לא מהימני רק כשכותבין בערכאות שלהם דבזה אמרינן דלא מרעי נפשייהו אבל לא במה שאומרים בע"פ שנעשה בדיניהם ולהכי פריך ממסל"ת ובאמת כן כתב גם החת"ס דכתבם עדיף מפיהם ולפ"ז יש מקום בראש לומר דאפילו לפי מה דמסיק הש"ס דמטעם מסל"ת לא מהימני במלתא דשייכי בה משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו דז"א אלא כשאומרים בע"פ דלא מהימני מטעם דעבידי לאחזוקי שיקרייהו אבל כשרואין אנו שנכתב בערכאות שלהם שנהרג בדינם שפיר משיאין את האשה עי"ז דערכאות לא מרעי נפשייהו אפילו במילתא דשייכי בה ובפרט לפי מ"ש האחרונים דערכאות טפי עדיף ממסל"ת ודבר זה קשה לחדש דפשיטא דלא אישתמיטו גדולי הפוסקים הרמב"ם והטור והמחבר והרמ"א להשמיענו דבר זה אלא סתמו הדין דערכאות לא מהימני לומר הרגנו ומשמע דאפילו אם נכתב בערכאותיהם ג"כ לא מהימני משום דעבידי לאחזוקי שיקרייהו אפילו בכתב שלהם ועכצ"ל דאין חילוק בין היכא שנכתב בערכאותיהם או שאומרים בע"פ בתורת ערכאות ומעתה הדרא קושיא לדוכתא למה פריך הש"ס ממסל"ת ולא מטעם ערכאות: והנראה לפענ"ד דיש לומר דגם הס"ד ידע הך סברא דיש לחלק בין מלתא דלא שייכא בה לבין מלתא דשייכי בה וסבר דחילוק זה לא שייך אלא כשמבקשין מערכאות להעיד אז עבידי לאחזוקי שיקרייהו להתפאר שנהרג בדין אע"פ שבאמת לא נהרג משום שראו בעצמם שטעו בדין דכסיפא להו מלתא לומר שטעו אבל כשמסל"ת סבר הס"ד דאין לחלק בין מילתא דשייכי לבין מלתא דלא שייכי דאם טעו בדין ולא נהרג הי' להם לשתוק ולא לדבר כלל מזה והתרצן מתרץ דגם במסל"ת יש לחלק בזה דמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו משום שמתפארים בדינם אע"פ ששקר הדבר ולא נהרג ולפ"ז יש לומר דגם כשאומרים הערכאות בע"פ במלתא דלא שייכי בה כגון שמת פלוני על מטתו נאמנים אפילו בלי מסל"ת כגון שאומרים שנמצא ונכתב בפנקס מיתתו אע"פ שאינם נותנים דבר זה בכתב אלא אומרים בע"פ אנו מאמינים להם שכן נמצא כתוב בערכאותיהם: שוב ראיתי שהחילוק שכ' מו"ח ז"ל בערכאות בין שחותמין דבריהם בכתב לבין שאומרים רק בע"פ ולא בכתב יוצאין ממקור נאמן רבינו הרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין שכ' וז"ל ושטר מתנה הנעשה בערכאות כיון דהאידנא ליכא דינא דמלכותא כו' חספא בעלמא הוא ואפילו נמסרו