מצפה אריה תנינא חלק ב רנה

מוכח לכאורה דבכה"ג לא הוה מקח טעות וע"כ צריך אני ליישב ולומר דהח"מ והב"ש לא מיירי אלא במומין שבסתר כעין מצורעת וחולי נכפה דקאמר התם מיירי בקבוע לה זמן דהוי כמומין שבסתר כמבואר בש"ס ובש"ע שם ולהכי אמרינן דהוה מקח טעות דלא ידע הבעל מזה אבל במומין שבגלוי אעפ"י שנתרפא מ"מ אמרינן דידע ומחיל דקלא אית להו א"כ מוכח עכ"פ דבמומין שבגלוי שנתרפאית דוודאי לא הוה מקח טעות דבזה שפיר ניחא הש"ס בכתובות דסימפון בעבדים ליכא דאי נתרפא אע"ג דלא קחזי לה אמרינן סבר וקיבל ועי' תוס' ב"מ דף פ' ד"ה דעיקר היא דסבר וקיבל אבל בלא"ה משכחת לה סימפון בעבדים: ובדבר שאלתם באשת רי נתן בר' זלמן הנה דעתי נוטה דיש להתיר לו לישא אשה אחרת אחרי שזה יותר מג' שנים אשר היא יושבת בבית המשוגעים וכפי מאמר הרופאים אין לה עוד רפואה וכבר רבו בספרן של צדיקים ראשונים ואחרונים שהתירו בכה"ג ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן ועתה באתי על דבר אחד מה שהביאו כ"ת בשם מו"ח בשו"ת ברכת רצ"ה סי' ק"ט דעיקר מה שנהגו עפ"י שו"ת ב"ח להשליש גט ביד שליש הוא משום דאין ברירא לן אם היא שוטה גמורה ושמא היא יכולה לשמור את גיטה רק אינה יכולה לשמור א"ע דמה"ת היא בת גירושין רק מדרבנן אינה מתגרשת משום גרירה ויש פוסקים דס"ל דבדיעבד אם עבר וגירשה הוי גט לכן לשטתם מהני השליחות ולא שייך בזה לומר האי כללא דכל מילי דלא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי כיון דבדיעבד מצי עביד אבל לדעת הסוברים דאף בדיעבד אין הגט כשר וצריכה גט אחר לא מהני כלל השלשת הגט גם לאחר שתשתפה כדעת הפ"י גיטין והמגיה במשנה למלך (הוא הגאון ר' יעקב כולי) (כן הוא סוף דברי מו"ח ז"ל בסי' הנ"ל וכ"ת כתבו בשינוי קצת): והנה אשר אנכי אחזה בזה שיש להוסיף ולומר דאפילו לדעת הסוברים שגם בשוטה שאינה יכולה לשמור א"ע הגט פסול בדיעבד מ"מ לענין שליח להולכה שעושה הבעל שליח שיתן הגט לידה לאחר שתשתפה יש לחלק ולומר דהיכי שאינה יודעת לשמור את גיטה דלאו בת גירושין היא מה"ת לא מצי עביד שליח לדעת הפ"י והמגיה במשל"מ אבל בשוטה שיכולה לשמור את גיטה רק שאינה יכולה לשמור א"ע דמה"ת היא בת גירושין רק דרבנן גזרו משום גרירה שפיר מצי הבעל לעשות שליח ולמסור הגט לידו שיתן לה אחר שתשתפה כיון דמה"ת מצי עביד השתא ובש"ס דנזיר מיירי ג"כ היכי דלא מצי עביד השתא אבל היכא דרק מדרבנן לא מצי עביד השתא לא איכפת לן דגזירת חז"ל לא אלים כ"כ לדון ע"י גזירתם על שעת מוקדם או מאוחר אשר אין נ"מ להם כלל כמו בנ"ד שעיקר גזירתם לא הי' רק לתכלית שלא לגרשה בעודה שוטה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל מה שיתן השליח לידה אחר שתשתפה לא איכפת לחז"ל כלל לכן אין לנו אלא שעתה בלבד: ומצאתי און לי בדברי הר"ן ז"ל נדרים דף פ"ו ע"ב שכתב על הא דתנן ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ואמר רב אשי שאני קונמות דכי קדושת הגוף דמי וכדרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד א"ה ל"ל שמא יגרשנה תני ועוד שמא יגרשנה וכתב הר"ן ז"ל ואם תמצא לומר דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל בעודה תחתיו אפ"ה יפר שמא יגרשנה כו' וא"ת אי אלמוהו רבנן לשעבודא דבעל דלא ליחול השתא הדרא קושיא לדוכתא כיון דהשתא לא חייל לקמי' היכי חייל דהשתא מיהת לא מגרשה וי"ל דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשיעבודא כי אלמוהו הנ"מ כל היכי דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא הי' ראוי לחול עכ"ל הרי שפתיו ברור מללו לחלק בין זמן לזמן דלענין זמן של אח"כ חשוב כאילו חייל השתא אעפ"י שבאמת אלמוהו רבנן דלא חייל א"כ ה"ה לענין שליחות כשהיא שוטה אע"ג דסבירא להו להפוסקים דגם בדיעבד אם גירשה לא הוי גט מ"מ יש לומר שמותר ליתן לה כשתשתפה דלענין זמן חשבינן כאלו מצי עביד השתא בשעה שעושה אותו שליח והרבה יש להאריך בזה בכמה סוגיות הש"ס אכן לא עת האסף פה וכבר הארכתי בזה לעיל באו"ח סי' י"ט: והנה ראיתי במכתבם שכתבו להסתפק אם טוב יותר לעשות שליח להולכה או לזכות לה גט בתורת זכי' ע"י אחר ודעת כ"ת נוטה יותר לעשות בתורת זכי' וטעמם אחרי דלפי מ"ש מו"ח ז"ל עיקר השלשת הגט היא רק משום דחשבינן לה לשוטה שיכולה לשמור את גיטה ולא א"ע ולפי"ז עכ"פ נרויח שמה"ת היא מגורשת הנה לדעתי יש לפקפק דכיון שעכ"פ אנו מחמירין מספק שתנשא ע"י גט זה שוב אין כאן זכות כלל כיון דאין לה שום תועלת ע"י גט זה וכעין סברא זו כתבו האחרונים בישוב דברי הרמב"ם שהשמיט להא דאבעי' לן ביבמות דף קי"ח המזכה גט לאשתו במקום יבם וכתבו כיון דהבעיא לא איפשטא ואין לה תועלת מזיכוי גט זה דעכ"פ מספיקא אסורה להנשא שוב אין כאן זכות כלל ולא מהני ולא מידי ע"ש בדבריהם וא"כ הכא נמי דכוותי' ע"כ נראה לי יותר לעשות שליח להולכה. סיומא דהך מלתא דאמינא בשריותא דהך גברא ר' נתן בר' זלמן לישא אשה אחרת אחרי שישליש לה כתובתה ביד בטוח והשלשת גט כנהוג אחרי שישיג היתר ממאה רבנים ובתוכם מופלגי תורה אך מג' מלכיות כי ע"ז הקפיד מו"ח ז"ל בשו"ת ברכת רצ"ה הנראה לפע"ד כתבתי: סימן יא בתוס' יבמות נ"א ע"ב ד"ה ביאה פסולה כמאמר שווי' רבנן שכתבו וז"ל וה"ה אחר מאמר תימא דבסוף פרקין מפרש טעמא דר' נחמי' דליכא למיגזר ביאה שאחר הגט ומאמר אטו ביאה שאחר חליצה וביאה כיון דחליצה וביאה מדאורייתא מידע ידוע וא"כ מנ"ל דלא יהי' כלום אחר מאמר ואומר הר"י ב"ר ברוך דע"כ לר' נחמי' גט ומאמר דאוריית' דילפינן מק"ו משאר נשים ולית לי' האי מיעוט' דבפ"ק דקידושין דהי אפשר לומר שהוא מדרבנן לר"נ כו' ותימא גדולה הוא לומר כן ולא משתמיט שום תנא ולימא דגט פוטר ביבמה ועוד דא"כ הו"ל למימר כמי דאין אחר הגט כלום ועיין במהרש"א שהקשה וז"ל יש לדקדק אמאי לא תיקשי להו נמי דהל"ל דאין אחר מאמר כלום עיי"ש. אבל לדעתי דשיעור דברי התוס' כך הוא דבאמת לכאורה יש לתמוה דלמה הוצרכו התוס' להזכיר גט דהוי נמי מה"ת כיון דהש"ס לא איירי אלא ממאמר ואע"ג דמחמת ההוכחה שכתבו שם בתר הכי דלר' נחמי' ליכא למיגזר כו' הוכחה זו איכא נמי בגט מ"מ למה הוצרכו להזכיר דבר זה ועוד דלכאורה יש לתמוה דאיך מצינן לומר דלר' נחמי' כמו דסבירא לי' דאין אחר ביאה כלום סבירא לי' נמי דאין אחר גט ומאמר כלום הא איך נפרנס מאי דקאמר במתניתין בין באמצע ובין בסוף הא כיון שנתן גט איך מהני המאמר שעשה וגם אחר מאמר איך מהני הבעילה הא אין אחר מאמר כלום וצ"ל דהא דקאמר הגמ' ביאה פסולה כמאמר שווי' רבנן ואין אחר מאמר כלום הנ"מ רק מאמר דחזיא לביאה אבל הכא כיון שנתן גט מקודם א"כ המאמר לא היה חזיא לביאה ובמאמר כזה יש אחרי' כלום וכמו כן קאמר הגמ' לעיל דף כ"ט לב"ש דמאמר