מצפה אריה תנינא חלק ב רנד

ומתו מותרות להנשא להם ולכאורה יש לשאול הטעם בזה הא קיימ"ל דמדינא אדם נושא אשה על אשתו וראיתי שכבר העיר בזה הישוי"ע אה"ע סי' י"ב בסוף פירוש הקצר וכתב דאין דרכן של בני אדם לעשות כן בזמן שיש לו אשה אבל בחולנית אפשר שמחמת זה שהיא חולנית ישא אחרת ועיין שם בהגה"ה שהביא בשם הנ"י שאם אשתו היתה חולנית לא ישאנה עיי"ש ולכאורה יש להקשות למה סתם התנא הא כשאשתו היא חולנית כגון נשתטית וכדומה יש חשש וצ"ל דבכלל היו לו נשים בלשון בני אדם נקראים הני נשים שנוהגות עם בעליהן מנהג אישות אבל הני נשים שאין ביכולתם מחמת חולי כ"כ לנהוג מנהג אישות אינם בכלל היו להם נשים בלשון המשנה ומעתה שפיר ניחא לישנא דמתניתין דסתם ותני וכולן שהיו להם נשים ובאמת גם בלשון תורה פליגי תנאי בכתובות כ"ט ע"ב בפסוק דולו תהי' לאשה דשמעון התימני סבר אשה שיש בה הוויה ור"ש בן מנסיא סבר אשה הראוי' לקיימה עיי"ש: הן אמת דלכאורה אדרבה יש לשאול בהא דקאמר הש"ס התם מאי בינייהו עיי"ש אמאי לא קא משני איכא בינייהו כשהיא חולנית דיש בה הוויה ואינה ראויה לקיימה מפני שאינה יכולה לנהוג מנהג אישות משום חולי אך זה לא קשה כלל שהרי חזינן שנהג בה אישות שבא עליה ולא רצה הש"ס לדחוק דא"ב שנעשית חולה אחר כך דשוב אינה יכולה לנהוג מנהג אישות. ועוד י"ל דבכה"ג גם שמעון התימני מודה דלא קאמר אשה שיש בה הוויה אלא לרבות חייבי לאוין דרק ארי' דרביע' עלה אבל אם אינה ראוי' מחמת שהיא חולנית לא קרינן בה ולו תהי' לאשה וחילוק כזה איתא בש"ס שבועות כ"ב ע"ב עפר לאו בר אכילה הוא כלל נבילה בת אכילה היא וארי' הוא דרביע עילויה עיי"ש ולפי"ז יש לתרץ קושית התוס' שם ל' ע"א ד"ה איכא בינייהו שהקשו לר"מ דאמר כשרה לכ"ג מאי איכא למימר עיי"ש. ולפי הנ"ל יש לומר דבאמת לא קשה כלל דהקרא אתי למעט היכי שאינה ראוי' לקיימה מחמת שהיא חולנית אלא דהש"ס פריך מא"ב בין שמעון התימני לר"ש בן מנסיא דבחולנית גם שמעון התימני מודה דכל שאינה ראוי' לנהוג מנהג אישות לא רמיא לי' התורה לישא אותה אבל ר"מ סבר דאתי למעט חולנית וכנ"ל: אבל מ"מ מה שהאריך הגאון מסטריא לחקור אי דאינה יודעת לשמור א"ע שיש לומר דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת כל פלפולו בזה הוא אך למותר ולא דק כלל כי מדבריו חזינן שסבר דכשאינה יודעת לשמור א"ע אינה שוטה גמורה מה"ת לכל דבר ורק דרבנן גזרו שלא לגרשה וזה שגגה כי הש"ס מיירי כשהיא שוטה גמורה מה"ת ולכל מילי דינה כשוטה וקידושיה אינם קידושין מה"ת ומה שכתב הלשון שהקידושין חלין שהיתה בגדר יכולה לשמור קידושיה ג"כ שלא בדקדוק דרק גבי גט יש נ"מ אי יכולה לשמור גיטה אי לאו דאם היא בגדר זה שיכולה לשמור גיטה מה"ת אפשר לגרשה אעפ"י שהיא שוטה גמורה להרמב"ם לשיטתי' או לרבינו אביגדור לשיטתי' ובזה מיירי ר' יצחק דאמר בגיטין דף ע"א ע"ב דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בע"כ ורק מדרבנן פסול לגרשה אם היא אינה יכולה לשמור את עצמה ואם היא יכולה לשמור את גיטה וגם את עצמה אע"פ שהיא שוטה גמורה לכל דיני התורה מ"מ לענין גט לא איכפת לן ומתגרשת גם מדרבנן דאלו היא בר דעת לענין כל התורה כולה רק שאינה יודעת לשמור את עצמה היא נחשבה לזונה ובמקום אחר הארכתי בזה. אלא סתם שוטה אינה יודעת לשמור את עצמה וגם הש"ס ביבמות דף קי"ב ע"ב דקא מפרש רמי ב"ח הטעם דלא תיקנו חז"ל נשואין בשוטה משום דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת מיירי אפילו בשוטה שהיא יכולה לשמור את עצמה אלא סתם שוטה אינה יכולה לשמור א"ע ולהכי כתבו התוס' שם ד"ה דאין מיהו היכא שנישאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כיון שאינה יודעת לשמור עצמה וכונתם דלא תימא דהש"ס מיירי דוקא בשוטה שהיא יכולה לשמור א"ע אבל בשוטה שאינה יכולה לשמור א"ע תיקנו חז"ל נשואין משום גרירה אלא דליכא נשואין כלל בשוטה וכבר כתבתי דבלא מאה רבנים משלשה מלכיות אין אני מצטרף להתיר בשום אופן: סימן י כבוד ידידי הרבנים הגדולים מופלגים בתורה המפורסמים מו"ה ישראל יהודא נ"י ומו"ה שמואל נ"י יושבי על מדין ומו"צ בק' שאץ יע"א: הנה כ"ת דרשו ממני על שתי שאלות כאחד א' בדבר ר' נתן ב"ר זלמן ממח"ק אשר נשטתית עליו זוגתו פיגא בת ר' ליפא וזה יותר מג' שנים אשר היא יושבת בבית המשוגעים וכפי דברי הרופאים אין תרופה למחלתה ושנית בדבר ר' צבי ב"ר משלם הדר בכפר דראגירעשט אשר אשתו חנה דבורה בת ה"ר זאב זה ערך שתי שנים אשר נפלה במחלה מרה שחורה ר"ל ואין אומר ואין דברים כ"א לפרקים ובדוחק גדול ובעלה אינו יכול לדור עמה והולכת כמה ימים בלי אכילה ושתי' ובלי שינה ונתברר לו כעת מאנשים נאמנים שהי' לה חולי זה עוד בימי נעורי' אשר לא ידע מזה והנה על שתי אלה דעתם נוטה להתיר להם לישא אשה אחרת וע"כ שחרו את פני להגיד להם חוו"ד עפ"י התורה: והנה על שאלתם השני' אין ברצוני להכניס א"ע מחמת כי מו"ח ז"ל מנע א"ע מלצרף להתיר בזמן קצר כזה אשר לא עברו עלי' עוד שתי שנים מעת מחלתה של האשה גם לא נתברר מתוך מכתבם מאמרי הרופאים אודותי' אם יש תקוה שתתרפא עוד כמו שנתרפאה בימי נעורי' או לא ומה שטען כי לא ידע מחליה שהי' לה בימי נעורי' זה אינה טענה כיון דהוא דבר שבגלוי מסתמא ידע מזה כמו דקיימ"ל בפרק המדיר וברמב"ם ובטוש"ע סי' קי"ז דמומין שבגלוי אמרינן ידע ומחיל אך לכאורה יש לבעל דין לחלוק ולומר דהיינו דוקא במומין שבגלוי שהיו לה בשעת קידושין לא כן בכה"ג דבשעת קידושין כבר נתרפאית ולא הי' ניכר עלי' שום מום בכה"ג לא אמרינן ידע ומחיל ע"כ אמינא להביא ראי' מוכרחת דלא כן הוא דהנה הח"מ שם בס"ק י"ב כתב וז"ל ואפשר שכל שהיתה מצורעת אף שנתרפאה קודם אירוסין הוה מום וראוי לחוש שמא תחזור ותהי' מצורעת ודמי למה שאמרו לא ישא אדם ממשפחת מצורעים והב"ש ס"ק י"ב הביא דבריו וכתב לכאורה לא משמע כן מש"ס דאל"כ למה לא מחלק בין חכם לרופא דשאני רופא דיש לחוש שמא תחזור למום ואפשר דבש"ס קמ"ל אפילו אי ידוע דריפא אותה ולא תחזור ע"ש והנה בלא"ה אין קושיא כל כך מהש"ס הנ"ל דהתם מיירי במומין קטנים רק התנה ע"מ שאין בה מומים וי"ל דסתם תנאי כוונתו על מומין שבשעת נשואין ולא על אלו שהיו לה מקודם ונתרפאו משא"כ במומים גדולים דבלא תנאי נמי הוה מקח טעות אפשר שאינו מתרצה אפילו אם נתרפאית מחמת החשש שמא תחזור והנה עכ"פ לפי מ"ש הח"מ והב"ש דבמצורעת וכן בנכפה גם בנתרפאית אפשר דהוה מקח טעות כן הוא הדין במשוגעת נמי דינא הכי: אמנם לדידי תמי' לי לכאורה טובא דמה יענו הח"מ והב"ש על הא דאיתא בכתובות דף נ"ז סימפון בעבדים ליכא אי דאבראי הא קחזי לי' ואי דגוואי למלאכה קבעי לי' ולא איכפת לי' ואם נימא דאפילו אם נתרפא הוה מום הא שפיר יש סימפון בעבדים דשמא הי' בו מומים שבגלוי ונתרפא והוה מקח טעות לדעתם ז"ל אלא