מצפה אריה תנינא חלק ב רנא

ובמחכ"ת של הקצה"ח שגג מאוד בזה וע"כ אין לעשות זה לשום סניף כלל אחרי שכל הקדמונים ואחרונים פוסקים בפשטות שפסול לעדות אשה אבל זאת לא ידעתי היכן אשכחן ספק פסול וכפי העולה על זכרוני לא נמצא בשום מקום בענין עדות ספק פסול ולא ידעתי איך הדבר אפשר הא כל זמן שלא נפסל בודאי כל אדם הוא בחזקת כשרות הן אמת דהרשב"א בחי' לשבועות דף ל"א בהא דאמרינן התם גבי משחק בקוביא דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו כתב במשחק בקוביא מפסולין דרבנן אעפ"י שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפס אפילו בעדים לא מפקינן מניה עיי"ש הרי עכצ"ל דכל אלה פסלי רבנן מטעם ספק דאל"ה האיך מהני תפיסה. אמנם אם כה נימא יהא מוכח דספק פסול כשר לעדות אשה שהרי קיימ"ל דגזלן של דבריהם כשר לעדות אשה ולשיטת הרשב"א ז"ל הרי הוא ספק פסול שחז"ל פסלו אותו מספק שמא הוא פסול מה"ת ומ"מ לעדות אשה לא חששו דמשום תקנות עגונות התירו חז"ל: ומה שיש לי עוד להעיר בזה מיבמות סוף פרק ב' דאמרינן לימא רב יוסף דאמר כר' יהודה אמר לך ר"י אנא דאמרי אפילו לרבנן ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן ורב מנשה דאמר כרב יהודה וקשה לי מאי דוחקא למימר דרב מנשה אמר כר' יהודה הא אפשר לומר דרב יוסף סבר דספוקי מספקא לי' אי פלגינן דיבוריה אי לא פלגינן דיבוריה ומשו"ה גבי פלוני רבעני לרצוני אינו מצטרף להורגו משום דהוה ספק פסול אבל בעדות אשה אקילו רבנן לסמוך על עדותו של ספק פסול ורב מנשה הא מיירי בודאי גזלן אבל לפי הנ"ל יש לומר מדקאמר רב מנשה גזלן של דבריהם כשר לעדות אשה והרי גזלן של דבריהם לא הוה אלא ספק פסול שהרי מהני תפיסה לדעת הרשב"א ז"ל וכנ"ל להכי ע"כ הא דאמר רב מנשה גזלן דאורייתא פסול אפילו בכי האי גונא שיש קצת ספק די"ל פלגינן דיבוריה דאל"ה ל"ל למימר גזלן של דבריהם יותר הו"ל למימר דאפילו ספק גזלן דאוריית' כשר לעדות אשה ודו"ק: ובספר המאירי בחי' ליבמות ראיתי שכתב ויש מתרצים רשע דחמס דוקא שלא נוכל לומר שהוא עובר בעבירות שבין אדם למקום שמא אעפ"י שהוא רע לשמים אינו רע לבריות להעיד להם שקר ומתוך כך הוא מצריך לרשע דחמס ואחר שכן שכל שהוא רע לשמים ולבריות בכלל רשע דחמס הוא ודוחק לומר דאביי ורבא יפלגו בזה אי עובר עבירות שבין אדם למקום יהי' חשוד שיעיד שקר אי לא אלא יותר מסתבר דאביי סובר דאעפ"י שאינו משקר התורה פסלתו: עוד ראיתי שם בספר המאירי שני דברים חדשים וכמדומה לי שלא נמצא בשאר מפרשים קדמונים ז"ל חדא שכתב לתרץ הך דהרגתי אפילו אליבא דרבא ולא רשע דחמס בעינן אלא באיסורי לאוין כל שבמיתת ב"ד כגון רוצח ודאי פסול אף לדעת רבא וכן פירשו גדולי הדורות עכ"ל ולפי"ז גם מחללי שבתות פסולי לעדות אפילו לרבא כמו רשע דחמס וממילא אפילו לפי מה שסבר הקצה"ח דפסול משאר עבירה כשר לעדות אשה מ"מ דוקא מחייבי לאוין אבל לא מחייבי מיתת ב"ד. עוד שנית כתב לתרץ הך דפלוני רבעני דהא לא הוה רע לבריות אפשר אעפ"י שמותר לו ומצוה לו להעיד מה הואיל וברצונו הוא ובפשיעה שלא באה התקלה רע לבריות הוא עכ"ל ונראה כונת דבריו דלא הי' צריך להעיד כלל לענוש את חבירו עוד י"ל דמתוך שמעיז לומר ברצונו עי"ז גופא חשוב רע לבריות וכמו דכתיב כי הלל רשע על תאות נפשו ואם כה נימא יצמח לנו חדשות דכל שהוא רשע משאר עבירות וגם הוא רע לבריות במעלליו ובדרכיו עם אנשים שאינם עבירות גמורות מצטרפות יחד להיות כדין רשע דחמס: ומה שפלפל הדר"ג בענין זה מטעם קבוע לא אכחד כי לא אוכל להולמם כי מה ענין קבוע לכאן הא קבוע לא שייך אלא היכא שאין הדבר ניכר אם שייך להרוב או להמיעוט כמו בכתובות שאין אנו יודעים את הבועל אם הי' מהכשרים או מהפסולים רק אנו דנין על האשה מי הי' אצלה כשר או פסול אבל הכא שאנו מכירין את העד רק אין אנו יודעין אם הוא כשר או פסול אבל הוא ניכר ואנו דנין עליו לא שייך כלל לענין דין קבוע כן נראה לפענ"ד פשוט: ודע דלפי חידושו של המאירי נתיישב מה שהעיר הגאון רע"א ז"ל בחי' למסכת מכות דף ו' בהא דפריך הש"ס התם כרבע יציל וכתבו התוס' דמנרבע לרצונו פריך ופסול מטעם רשע וע"ז העיר הא הסוגיא אזלא לר' יוסי ואיהו ס"ל דמומר אוכל נבלות לתיאבון כשר לעדות כדמוכח מסנהדרין דף כ"ז דסבר עד זומם בד"מ כשר לד"נ וא"כ לדידי' נרבע כשר לעדות והניח בצע"ג עי"ש ולפי שיטת המאירי שפיר ניחא דנרבע הוא מחייבי מיתות ב"ד ופסול לעדות לכו"ע ושפיר פריך הש"ס וא"כ מוכח כשיטת המאירי הנ"ל. אבל פליאה דעת ממני דאיך מוכח דר' יוסי סבר דמומר אוכל נבלות לתיאבון כשר לעדות הא אדרבה קאמר הש"ס התם דרבא כר' יוסי ואמרינן התם דאוכל נבלות לתיאבון כו"ע ל"פ דפסול ונרבע חשוב כמו לתיאבון כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ט' ע"ב והא דעד זומם בד"מ כשר לד"נ הוא משום דלא הוה לתיאבון. ואפשר דכונתו לפמ"ש רש"י ז"ל ד"ה מומר אוכל נבלות לתיאבון דכיון דמשום ממון קאעביד כו' הו"ל כרשע דחמס וא"כ לר' יוסי דרשע דחמס בעניני ממון כשר לעדות נפשות ה"ה אוכל נבלות לתיאבון ג"כ כשר וצ"ל לפי"ז דהא דאמרינן רבא כר' יוסי היינו בסברא של ר' יוסי דיש חילוק בין רשע דחמס ממון לרשע דחמס נפשות היינו דמקל לחמור לא מיפסל ה"ה לא מיפסל מרע לשמים לבד להיכא דאיכא נמי רע לבריות אבל לא דרבא ס"ל כר' יוסי: והנה בעדות של ר' ארטור לאנדא שנראה שהי' מסל"ת כי ר' יצחק שפירא שבק לן חיים שמבואר ברי"ף ובכל הקדמונים שאפילו פסול מהימן במסל"ת והעיר הדר"ג ממה שכתב הישוי"ע באה"ע סי' י"ז ס"ק ט"ז בפירוש הקצר ופסולי עדות גרע מעכו"ם ולא מהימני במסל"ת והביא שכן דעת הר"ן בתשובה ובאמת הר"ן החליט להלכה דלא גרע מעכו"ם ומהימן במסל"ת ומר הוא ניהו מעכת"ה רצה להיות מסייע להטעים דבר זה דיש מקום לומר דישראל פסול יהא גרע מעכו"ם, עפ"י דברי רבינו יקיר הובא בהג"א גיטין י' ודעת רש"י ז"ל ותוס' ב"ק פ"ח דנכרי כשר לעדות מה"ת לפי"ז פסולי עדות גריעי מעכו"ם דעכו"ם כשר לעדות מדאורייתא וישראל בעל עבירה פסול מדאוריית' הנה לפענ"ד גם לפי שיטה זו לא גרע ישראל מעכו"ם במסל"ת וטעמא דידי דמסל"ת לא חשיב עדות כלל דבעדים בעינן שיהיו מכוונים להגיד עדותן בתורת עדות בפני ב"ד ואפילו שני עדים הכשרים להעיד כשאינם מכוונים להעיד אלא מסיחים לפי תומם אין תורת עדות עליהם וגם קיימ"ל בש"ס שבועות ל' דכשכופר שלא בפני ב"ד יכול לחזור ולהודות ומסל"ת הוה שלא בפני ב"ד וזהו מוכח מסוגיא דמכות דאמרינן למחזי קא אתיתו או לאסהודי קא אתיתו ולפי"ז הא דנאמן עכו"ם במסל"ת אינו מטעם דמדאוריית' כשר להעיד דבמסל"ת אין שם עדות כלל אפילו בישראל כשר אלא עכצ"ל דרבנן המנוהו משום דלא משקר במסל"ת והמעש' הוא אמת א"כ לפי"ז ודאי מסתבר' דפסולי עדות לא גרע מעכו"ם כי אין נ"מ במסל"ת אם הוא עד כשר או פסול אלא העיקר שאינו משקר: ודע שיש לעיין בהבנת דברי הנ"י שהבאתי למעלה שכתב בפרק ב' דיבמות וז"ל גזלן דאוריית' פסול לעדות