מצפה אריה תנינא חלק ב רמז

יודעין מזה מ"מ אנו אומרים שבודאי התירוה הב"ד כדין וה"ה בנ"ד כנ"ל: ודע דמה שמסיים הב"ש עיין צ"צ לדעתי ברור שאין כונת הב"ש שהצ"צ כתב מענין הלז אחרי כי אנכי חפשתי בספר הנ"ל ולא מצאתי שום דבר מזה אלא נרא' שכונתו בזה על מה שכתב הצ"צ בסי' מ' דבהיתר ב"ד בעינן חכם מפורסם בהורא' והב"ש בעצמו הביא דבריו שם אות ק"ג ע"ש וע"ז רמז הב"ש ג"כ הכא שצריכ' לומר שהב"ד שהתירוה הוא ב"ד מפורסם בהורא' דאל"ה לא הוה היתר כלל וז"ב לדעתי. ואין לפקפק בנ"ד מה שטוענת שנאבד ממנה הכתב היתר של מו"ח ז"ל דז"א דבזמן מרובה לא הוה כעין זה ריעותא כמו דאיתא בכתובות דף כ"ב ע"ב רב אסי אמר כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן לה אי איתא דהכי הוה אחוי לן גיטך וכתב רש"י ז"ל דבשע' פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי ע"ש מדבריו אלו נשמע דבזמן מרובה שפיר נאמנת למימר אירכס לי ודוק: ואמינא להביא ראי' לזה דאשה נאמנת לומר שהתירוה ב"ד מיבמות דף קכ"א דההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא טבע חסא ואמר ר"נ אכלו כוורי לחסא מדיבורי' דר"כ אזלא דביתהו דחסא ואינסבא ולא אמר לה ולא מידי אמר ר"א ש"מ הא דאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה הנ"מ לכתחל' אבל אינסבא לא מפקינן לה ע"ש וכתב המהר"ם בתשובת הגמ"י הלכות אישות דדוקא התם דטעת' בדברי ר"נ וסברי שר"נ התירוה להנשא אבל בעלמא במשאל"ס אי נשאת בעבריינות אפילו בדיעבד תצא ע"ש ומוכח מזה דאשה עצמה נאמנת לומר שהתירוה ב"ד דאל"ה איך נשאת אשת חסא דנהי דטעת' וסבר' שר"נ התירה מ"מ לא נאמנת כלל והי' להם לשאול לר"נ אם אמת כדבריה וממילא הי' נתברר הטעות ודוחק לומר שהעידו עדים שר"נ התירה אך גם המה טעו בדברי ר"נ דלא משמע כן מהגמר' וגם מתשובת המהר"ם הנ"ל: ואין להקשות לפי מ"ש שם בתשובת המהר"ם הנ"ל להוכיח דאי נשאת בלא רשות ב"ד בנטבע במשאל"ס אפילו בדיעבד תצא דאל"ה מה הועילו חכמים בתקנתם כל אחת ואחת תלך ותנשא בלי רשות ב"ד אלא ע"כ דאם נשאת בעבריינות תצא ע"ש ואי נימא דנאמנת לומר שהתירוה ב"ד יקשה סוף סוף מה הועילו חכמים בתקנתם הא אפשר שתערים ותאמר שהתירוה ב"ד הא לאו מלתא היא דרז"ל לא חששו למשקרת דהא אדרב' האמינו' לומר מת בעלי ותנשא על פיה ולא חיישינן שתשקר אי משום דאשה דייקא ומינסב' אי משום דמלתא דעבידא לגלוי' לא משקרי אינשי כמבואר בש"ס אלא המהר"ם לא כתב אלא אי נימא דאפילו אי נתברר שנשאת בעבריינות לא תצא בזה יש לחוש שתלך ותנשא אבל לפי האמת שאם נתברר שנשאת שלא ברשות ב"ד תצא תו לא חיישינן למשקרת דהא דייקא ומנסבא ומטעם דהוה מלתא דעבידא לגלויי ודוק. אמנם מה שעלה על לבי שיש לחקור בהא דקיימ"ל בש"ס ובשו"ע שם סעי' ל"ו דאי ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת דאם כבר התירוה ב"ד לא תצא מהיתר' הראשון ע"ש אי בעינן בירור גמור עפ"י עדים שכבר התירוה ב"ד אבל אם האשה עצמה אומרת שכבר התירוה ב"ד או ע"א דעלמא מעיד כן לא מהימנ' או גם בזה האשה עצמה או ע"א דעלמא נאמנים. והנה לכאור' הדעת נוטה לומר כיון שאין אנו יודעים שהתירוה ב"ד אלא עפ"י ע"א או עפ"י האשה בעצמ' א"כ הרי לפנינו העד השני שמעיד שלא מת ומה עדיפותא לזה שאומר שהתירוה ב"ד מעד המעיד שבעל' מת כיון שיש כאן עד המכחיש שלא מת אבל מ"מ יש מקום בראש נמי למימר דע"י פיה נאמנת או העד אחד נאמן לומר שהתירוה ב"ד כיון דע"ז אין העד השני מכחיש וקימ"ל כדעולא דכ"מ שהאמינ' תורה ע"א הרי כאן שנים וחשיב כאלו נתברר ע"י עדות גמורה שכבר התירוה ב"ד דמותרת להנשא ודבר זה צריך תלמוד: אבל בנ"ד נרא' לפענ"ד פשוט דנאמנת וכמו שהבאתי למעל' בשם הב"ש ועוד נרא' לי להביא ראי' מכתובות דף ע"ב דמוקי התם למתניתן דקתני ומשמשתו נדה כגון דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזיל ושאלו ואישתכח שקרא ע"ש א"כ מבואר הדין דאשה נאמנת לומר שהתיר לי חכם כל זמן דליכא הכחשה ואין לומר דשאני הכא דהוה דבר שבערוה וגם איתחזק איסורא דא"א דזה אינו דהא הש"ס בריש פרק האשה רבה מסיק דמשום עיגונא אקילו בה רבנן כמו בשאר איסורין וכן איתא בש"ס ריש גיטין ע"ש וכן ראיתי בספר עיגונא דאתתא ממהר"א אלפנדרי שמביא ראי' דבעיגונא היכי שהאש' אומרת ששמעה מאיש אחד שמת בעלה דאין צריך לשאלו ולברר אם אמת כדברי' מהך סוגיא דכתובות הנ"ל דמצינו שהאש' נאמנת לומר פלוני חכם טיהר לי את הכתם וא"צ לברר ע"ש ומוכח מדבריו ג"כ שאין לחלק כלל בין שאר איסורין להיתר עיגונא. ועוד ראי' מבכורות דף ל"ו במתניתן נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא משום דהוה מלתא דעבידא לגלויי ע"ש חזינן דאף דאינו נאמן על נפילת מום מאליו משום דחשידי ע"ז מ"מ נאמן לומר שהתיר לו חכם א"כ כ"ש בעיגונא שנאמנת לומר מת בעלי פשיטא שנאמנת לומר שהי' לה היתר מב"ד ואל תשיבני דעובדא דידן שהאב"ד מו"ח ז"ל הלך לעולמו וא"כ כעת לא הוי מלתא דעבידא לגלויי דזה אינו דהא יש כאן עדים שהעידו שהאש' אמרה עוד בחיים חיותו של מו"ח ז"ל שהתירוה להנשא ואז בודאי היתה נאמנת שהרי הי' מילתא דעבידא לגלויי שהי' אפשר לשאלו וזה פשוט. כ"ז נראה לפע"ד וד' יצילני משגיאות: סימן ח כבוד ידידי הרב הגאון הגדול מופת הדור כו' מוה' יצחק שמעלקיס האב"ד דפה ק"ק לבוב. ענותנותו דמר תרבני לעיין בתשובתו הרמתה בדבר תקנת העגונה האשה אסתר אשת ר' יצחק בן ר' יהושע שפירא מקראקא וזה אשר עלה במצודתי בעזהש"י: מ"ש הדר"ג לתמוה על הגאון מליסא ז"ל שכתב בנה"מ סי' מ"ו ס"ק י"ז לחלוק על הקצה"ח שכתב שיש לפשוט האסתפקתא של הב"י בשם התו' ברשע שאינו של חמס אם חיישינן לשמא זייף די"ל דדוקא ברשע דחמס חשוד למשקר בשביל הנאת ממון אבל רשע שאינו של חמס דלא פסול אלא מצד גזירת הכתוב דינו כמו בנעש' חתנו דסעיף ל"ה ופשיט הקצה"ח מהא דכתב הנ"י בפ' זה בורר דרשע שאינו של חמס דהוא רק משום גזירת הכתוב ליכא למיפסלי' בשאר איסורין דלא שייך עדות דאפילו עד אחד כשר ואפילו אשה ומזה הוציא הקצה"ח דרשע שאינו של חמס כשר לעדות אשה וע"ז כתב הנתיבות דלעדות אשה מודה הנ"י דאינו נאמן דחשוד למשקר מחמת שנתן עיניו בה כמבואר ביבמות ובאה"ע סי' י"ז דכל פסול דאוריית' פסול לעדות אשה והדר"ג תמה על דברי הנתיבות דהאיך חיישינן לזה הא קי"ל דהמעיד על האשה לא ישאנה ודוחק לומר דכיון דאם נשאת לא תצא לכן חיישינן והניח דברי הגאון ז"ל בדחוקים: הנה לדעתי אין כוונת הגאון ז"ל דחיישינן שמא עיניו נתן בה לישאנה אלא כמ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין דף כ"ו גבי החשוד על העריות דניחא לי' לשווי' פנויה דתהוי שכיחא לי' והנה לכאורה עלה על לבי דיש להעמיס