מצפה אריה תנינא חלק ב רמו

והוה כמו לא אפשר וקא מכוין משא"כ היכא שהוא עושה בשביל תכלית אחר ואין כונתו כלל להשחית וחשוב כמו לא אפשר ולא קא מכוין עי' פסחים דף כ"ה ע"ב: עוד אמינא דלשון הש"ס והפוסקים מוציא ש"ז לבטלה מורה ג"כ דרק לבטלה אסור אבל כשאינו עושה הדבר לבטלה אלא לצורך דבר גדול לא הוי בכלל לבטלה וכן נמי יש להוכיח קצת מדברי התוס' שבת קי"ח ע"ב ד"ה אלו הי' אומרים חברי עלה לדוכן לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה כו' ועי' במהרש"א שמדברי התוס' משמע שהי' מברך וז"א דודאי משום דלא עבר על דברי חבריו לא עבר על לאו דלא תשא עיי"ש ודוחק אלא נ"ל דסבר ר' יוסי דדוקא לבטלה הוא דאסור אבל היכא דלא היי לבטלה שרי ומשו"ה ס"ל דנשים סומכות רשות דלא חשוב לבטלה כיון שכונתם לשם שמים ויש מזה תועלת לעורר את לבבם לירא את הש"י ועי' במג"א בהלכות נשיאות כפים סי' קכ"ח ובנדה י"ג ע"א איתא א"ר יוחנן כל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה ר"י ור' אמי אמרו כאילו שופך דמים כו' ר' אסי אמר כאילו עובד ע"ז והנה להטעם של ר"י ור' אמי בודאי מסתברא לומר דכעין עובדא דידן שרי דאין כאן שפיכת דמים דאדרבה עכשיו אינו ראוי להוליד ועיקר מה שהוא עושה אינו אלא כדי שיהי' ראוי להוליד ואפילו גבי חילול שבת מצינו שאמרו חז"ל מוטב לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ועי' במג"א סי' ש"ו דאם הוציאו בתו לעבירה מותר לחלל את השבת להצילה כדי שתשמור שבתות הרבה וכ"ש הכא דכיון שלפי החלטת הרופאים אינו ראוי להוליד אין כאן שפיכת דמים אבל לפי הטעם של ר' אסי דהוה כעובד ע"ז יש לומר דגם לרפואה אסור כיון דהוה כעובד ע"ז הא קיימ"ל בפסחים כ"ה דאסור להתרפאות בע"ז אבל כד דייקת בה ליתא שהרי התם מפרש הגמ' דקא מגרי יצה"ר אנפשי' כו' כך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז עי"ש. והנה זה הלשון ממש איתא בשבת ריש פרק האורג ק"ה ע"ב גבי מקרע כסותו בחמתו והמשבר כלים בחמתו כו' דהוה כאילו עובד ע"ז כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך כו' ומ"מ אמרינן התם דשרי לשבר כלים כדי למירמא אימתא אאינשי ביתי' עיי"ש הרי בהדיא דאם עושה כן לתכלית דבר טוב לא הוה בכלל מגרי יצה"ר אנפשי' ולא חשוב כאילו עובד ע"ז וא"כ ה"ה בנידן דידן שרי מטעם זה: אמנם בזה יש לפקפק ולומר דהא דאמרינן הטעם כאלו שופך דמים וכאלו עובד ע"ז זה אינו אלא לפרש דמשו"ה חייב מיתה אבל מ"מ אפילו בלא הנך טעמי איסורא מיהא איכא חדא דאלת"ה יקשה הא דאסרו רבנן ביבמות י"ב לשלש נשים לשמש במוך הא התם לא שייך לומר הטעם דשופך דמים דהא אדרבה אמרינן מן השמים ירחמו שלא תתעבר ואילו הוה ידעינן שתתעבר בודאי הי' שרי לשמש במוך משום פק"נ אלא מוכח דעכ"פ איסורא מיהא איכא ומ"מ לצורך דבר נחוץ שרי אך אופן הוצאת הזרע לא יעשה ע"י משמוש ביד על האבר ממש אלא ע"י הרהור באשתו או ע"י חימום באברים הסמוכים לאבר תשמיש כי כן הוא בש"ס וביש"ש שם הנראה לפע"ד כתבתי וד' יצילני משגיאות ידידו: סימן ז בדבר האשה עלקא בת ר' יעקב קרייטער מפה לבוב שנגב' עדות בב"ד של שלש' כדת עדות' של האשה הנ"ל בעצמ' אשר זה כששה שנים בא אלי' מכתב מבני בעלה כי אביו ר' אלעזר יוסף הלך לעולמו וצוואת אביו קידם מותו הי' כי יודיע אחרי פטירת לאשתו עלקא בלבוב כי כבר מת למען תצא מכבלי העיגון והלכ' עם המכתב הנ"ל להאב"ד (הוא ניהו מו"ח ז"ל) ואמר לה האב"נ ז"ל שתמתין עוד שבועות כי צריך הוא לכתוב מכתב ולחקור אצל הרב של המקום שנפטר בעלה שם ואחר עבור איזה שבועות כאשר באה שנית להאב"ד ז"ל אמר לה שהיא מותרת להנשא לעלמא וגם נתן בידה כתב היתר בחתימת ידו שהיא מותרת לעלמא והכתב הלזה הי' בידה כמה שנים וגם כמה אנשים ראו בידה הכתב הלזה אך זה קרוב לשנה שנאבד מאתה הכתב הלזה כן העידה לפני הב"ד האשה הנ"ל. עוד העיד ר' אברהם שיינדלינג מפה שגם היא ראה המכתב שבא להאש' הנ"ל שמת בעלה הנ"ל והוא בעצמו נתן עצה להאש' הנ"ל שתלך עם המכתב להאב"ד וגם הראתה לו האשה הנ"ל אח"כ הכתב של האב"ד ז"ל בחתימת ידו אך כששאלו לו הב"ד אם קרא בעצמו את הדברים הנאמרים בכתב של האב"ד ז"ל ע"ז השיב כי לא קרא בעצמו אחרי שאינו יודע לקרות לשון הקודש אך האשה הנ"ל הגידה לו שזהו כתב היתר להנשא וחתימת יד של האב"ד ז"ל הי' מכיר בעצמו על הכתב שהי' בירה והמכתב שבא להאש' מאחד מבני בעלה קרא בעצמו כי הי' בכתב הנקרא יודיש כ"ז העיד ר' אברהם הנ"ל בתורת עדות כדת. עוד הגיד לי הרב ר' שמואל גאלדבערג כי ר' אהרן סאקאל סיפר לו אשר גם הוא ראה המכתב שבא להאש' הנ"ל אשר בעלה מת אך לא הי' בו שום חתימת יד אדם רק חותם הנקרא זיגעל ונתתי אל לבי לעיין בהתירא דהך איתתא וזה החלי בעזר הצור: והנה לפענ"ד פשוט כי האשה עלקא הנ"ל מותרת להנשא לעלמא כאשר מפורש יוצא מש"ס ופוסקים האשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי ואפילו היא אומרת ששמע' מאיש אחר שמת בעלה ג"כ נאמנת עי' אה"ע סי' י"ז וא"כ בנ"ד לא מבעי' לדעת הסוברין בסי' י"ז סעי' י"א דאי נמצא כתוב בשטר מת איש פלוני תנשא אשתו אפילו אינו מקוים הרי יש להתיר בנ"ד מחמת המכתב שבא אלי' שבעל' מת אלא אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דאם אינו מקוים לא תנשא מ"מ בנ"ד כיון שהיא אומרת שכבר הי' לה היתר ב"ד מאת מו"ח ז"ל ואירכס פשיטא דהיא נאמנת ע"ז וכיון שנאמנת על דברי' אלו אין לנו למידק על מה הי' יסוד של זה ההיתר הלזה ומסתמ' קיבל הוא ז"ל תשוב ובירור מאת הרב דשם אשר בעלה מת ויותר מזה כתב הב"ש סי' י"ז אות כ"ב ואם אמרו לה דטבע בים והתירוה הב"ד נאמנת עיין צמח צדק ע"ש והרי הדברים ק"ו דהשת' התם דהעדים אמרו שנטבע בים דהוי משאל"ס דלפי עדותן אין הדבר מבורר מאיזה טעם התירוה הב"ד שהרי קיימ"ל בש"ס ופוסקים דאם נטבע במשאל"ס אשתו אסור' ומ"מ כשאומרים שהב"ד התירוה נאמנים כ"ש בנ"ד שבודאי התיר אותה מו"ח האב"ד דפה ז"ל כדין ובפרט שאומרת אשר מו"ח אמר שצריך עוד חקיר' ודריש' לענין ההיתר: שוב התבוננתי דיש מקום לדחות ראי' זו ולומר דהב"ש ע"כ מיירי בגונא שהאש' כבר נשאת לבעל דאי מיירי שעדיין לא נשאת באמת קשה על הב"ש איך מהני עדותה להנשא לכתחיל' הא כתב הרמ"א בסעי' ל"ד בשם הריב"ש ז"ל דבמשאל"ס אפילו התירוה ב"ד ולא נשאת לא תנשא לכתחיל' ע"ש א"כ לפי"ז אפילו היא נאמנת לא תנשא לכתחיל' אלא ע"כ מיירי הב"ש שכבר נשאת ומעתה שוב אפשר לומר דדוק' בדיעבד נאמנת לומר שהתירוה אבל לא להנשא לכתחיל'. אך באמת אין במשמע בדברי הב"ש דמיירי דוקא בנשאת כבר אלא משמע שאנו תולין לומר דמסתמ' חקרו הב"ד ונתברר לפניהם שבעל' מת בודאי כגון שהוציאי את הנטבע והכירו אותו שזה בעלה ואע"ג שאין העדים