מצפה אריה תנינא חלק ב רמה

בתרומה הנה לפי מאי דמסיק הש"ס דאי עבר וגירש מה דעביד עביד הא לא קשה כלל אלא הקושיא אס"ד דהש"ס דלמה לא פשיט ליה מקרא דפ' אמור המוקדם בתורה אך גם בזה י"ל שהיה אפשר לומר דאיצטריך קרא דושבה אל בית אביה דגירשה עפ"י עדי זנות ואח"כ הוזמו העדים דבכה"ג גם להס"ד מה דעביד עביד כיון שהוא גירשה עפ"י דתה"ק ועד כאן לא קא מיבעיא ליה אלא אי עבר וגירש באיסור אבל אי גירש בהיתר עפ"י עדים לא עלה על הדעת כלל לומר דאם יזמו העדים יהא הגט בטל כיון דקרא כתיב ומצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות א"כ הרי בכה"ג בשעת כתיבת ונתינת הגט היה בה ערות דבר פשיטא דהגט כשר. אמנם אי קשיא הא קשיא על הירושלמי והובא בתוס' שם ד"ה מה דפריך דאמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה תיפוק ליה דבלא"ה אסור להחזירה משום איסור סוטה אמאי לא פריך מקרא דושבה אל בית אביה אמנם על הירושלמי מעיקרא לא קשיא דהירושלמי אזיל בשיטתיה דאי עבר וגירש מה דעביד עביד כפי מסקנת הש"ס בבלי ומשו"ה פריך רק ממחזיר גרושתו ופשוט ועוד נ"ל דלכאורה קשה לפי מה שהקשו התוס' בתמורה דף ה' ע"א ד"ה מיתיבי אונס שגירש כו' וא"ת כיון דלא מהני גירושין ליחייב הבא עליה משום אשת איש אפילו קודם חזרה וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר הו"ל דלא חל הגט כלל וי"ל דאיתקש גירושין למיתה כו' ע"ש א"כ מאי קא מיבעיא הכא בגיטין עבר וגירש מאי הא פשיטא דלא עדיף לב"ש מאונס שגירש לדידן ע"כ נ"ל דאיבעיא דהש"ס ג"כ רק אי עבר וגירש נימא דלא מהני וחייב להחזירה לב"ש כמו לדידן אונס שגירש וע"ז משני מדגלי רחמנא גבי אונס שגירש דכל ימיו בעמוד והחזר קאי מכלל דהכא מה דעביד עביד ועפ"ז ניחא מה דלא מייתי הש"ס ממחזיר גרושתו או מגרושה לכהן ודו"ק: סימן ו להרב הונאה"ג כו' מו"ה נחמן כהנא אבד"ק ספינקא במדינת אונגארן: בדבר האיש אשר לא זכה להבנות וציוו עליו הרופאים שיתן להם איזה טיפי זרעו כדי לעמוד על הבחינה ולהכיר מהות זרעו למען ידעו איזה מיני רפואות נאותים לרפאותו וכבר בחנו את אשתו כי היא בריאה ומחמתה אין המניעה להוליד כשאר נשים הבריאות והמניעה ודאי רק מצידו והאיש הנ"ל הוא י"א ובא לשאול אם מותר עפ"י דתוה"ק להוציא זרע לבטלה בתוך כלי למסור להרופאים: והנה כ"ת העיר ממ"ש הב"ש באה"ע סי' כ"ה היכי שמצאה האשה דם על העד אם רשאי להוציא זרעו של האיש ה אם אין הדם יוצא ממנו וע"ז הביא מש"ס דיבמות ע"ו שאם ניקב הגיד ונסתם אמר רבא בדקינן ע"י שמניחים נהמא חמימי דשערי אבי פוקרי ומקרי וחזינא לי' ואביי אמר התם דמעבירין לפניו בגדי צבעונין ופירש"י ויהרהר ויוציא זרעו וסיים הב"ש ויש לדחות ע"ש וכ"ת כתב דיש לדחות משני טעמים חדא די"ל דשאני התם שיהא אסור לבוא בקהל לעולם ושנית י"ל דבנידן הב"ש אפשר לבדוק ע"י שפופרת וע"ז יסלח לי כ"ת דאין ענין בדיקת שפופרת לנידן הב"ש דבדיקת שפופרת מהני ברואה דם מ"ת לענין להתירה לבעלה אחר ספירתה אבל הב"ש לא מיירי מזה רק שיש מקום לתלית שהדם הוא ממנו והיא מותרת תיכף בלי ספירת ז' נקיים אלא ע"כ דהחילוק הוא משום דהכא אפשר שתטהר לאחר שתספור ז' נקיים ולפי"ז ברואה דם מ"ת ג' פעמים שפיר דמי להך דיבמות דמותר להוציא זרעו לברר אולי הדם ממנו ואע"ג דאפשר לו באחרת זה לא חשוב אפשר דקשה גירושין לישראל כו': והנה בנידן השאלה שלפנינו נראה לפענ"ד ברור שמותר לו להוציא זרע לצורך רפואה דאנן לא מצינו דאסור רק כמעשה ער ואונן כדאיתא ביבמות דף ל"ד ע"ב והתם כתיב ושחת ארצה דהוי דרך השחתה ובכה"ג שנצרך לרפואה לתקוני להאי גברא הא לא הוי השחתה ומצאנו דוגמא לזה גבי איסור מחיקת השם שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה פרק ו' הל' ז' הסותר אבן אחת דרך השחתה כו' וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה ומזה למדו הפוסקים דלצורך תיקון שרי עי' יור"ד סי' רע"ו וכן גבי איסור לקוץ עץ מאכל כתבו הפוסקים דדוקא דרך השחתה אסור דכתיב לא תשחית אבל לקוץ לצורך מקומו שרי דכעין זה לא חשוב השחתה רק תיקון עיין טו"ז יור"ד סי' קט"ז ובשו"ת חוו"י סי' קצ"ה וכיון דיש תיקון אינו בכלל השחתה וה"נ כיוצא בזה וגם הב"ש אע"ג דכתב ויש לדחות הראי' מיבמות מ"מ מגוף הדין לא נחית אלא כל שעושה לצורך תשמיש ליכא איסור דהשחתת זרע ועי' מ"ש הח"מ והב"ש באה"ע סי' כ"ג שמי שמתירא שלא יכשל באיסור א"א או בנדה מותר להוציא ש"ז לבטלה וכן משמע ממה שכתבו התוס' שם ביבמות ד"ה ולא עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבוא על אשתו שלא כדרכה שרי כו' ע"ש ומלשון כשמתכוין להשחית מוכח דכונתם דדוקא בכה"ג אסור ואע"ג דהתוס' מיירי באשתו מ"מ הא עיקר האיסור דהוצאת שכבת זרע לבטלה אנן ילפינן ממעשה ער ואונן: והנה ביבמות דף כ' ע"ב מסיק הש"ס באלמנה לכ"ג דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וכתבו בתוס' ד"ה אטו לאו דוקא נקט ביאה שני' דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה והוה מצי למימר אטו גמר ביאה עי"ש ולכאורה קשה איך שרי כהאי גוונא הא הוי לי' כמעשה ער ואונן דש מבפנים וזורה מבחוץ כדאיתא ביבמות ל"ד ע"ב דהא פשיטא דע"י העראה בא לידי הוצאת ז"ל בין למ"ד העראה זו נשיקה ובין למ"ד זו הכנסת עטרה וגם קיימ"ל דהעראה זו הכנסת עטרה ומוכח דכל שעושה לצורך תיקון לא מיקרי השחתה ואע"ג דהתוס' ביבמות שם כתבו לתרץ בתירוץ הראשון בשם ר"י ז"ל דההיא עובדא בנדרים דף כ' ע"ב דאמרה שולחן ערכתי לו והפכו דהתם מיירי שלא בהוצאת זרע דשרי דכיון דליכא השחתת זרע לא הוה כמעשה ער ואונן ע"ש מ"מ נראה שזה דוחק גדול להכי מהדר הוא ז"ל אחר תירוץ אחר אבל עפ"י רוב ע"י העראה בא לידי הוצאת זרע ועי' בנדה דף י"ג א"כ קשה האיך אפשר שיהי' מותר לכתחילה לקיים מצות יבום ע"י העראה וביחוד לפמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לחולין דף צ"ח בסוגיא דזרוע בשלה דאמרינן התם חידוש הוא וכתב הוא ז"ל והא דאמרינן חידוש הוא שחידשה בו תורה שזה מצוה לבטל משא"כ בשאר איסורין דמ"מ גנאי היא לבטל איסור לכתחיל' וכאן מצוה לבטלו ע"ש וכאן אפשר בחליצה אבל לפי האמור שפיר ניחא דשאני הכא דכל שאינו מתכוין להשחית הזרע אלא לתכלית טוב ליכא איסור כלל וכ"ש לצורך מצות יבום דזהו תיקון ואין כאן השחתה: ואל תשיבני הא התם איתא כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ אמרו לו הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן ולפי הנ"ל הא כאן הוה לצורך תיקון שלא תתעבר ותגמול את בנה דיש לומר דהתם שאני דס"ל לרבנן שומר פתאים ה' כדאיתא לעיל י"ב ע"ב ועוד דהתם שאני שהוא עושה זמן רב כ"ד חודש וגם הענינים חלוקים הם דהתם זהו הוא עיקר התכלית שמתכוין להשחית הזרע שלא תתעבר