מצפה אריה תנינא חלק ב רמג

ספק טומאה ברה"ר דילפינן מסוטה לטהר הא הוה ודאי טהור כמו דספק טומא' ברה"י הוא ודאי טמא דעשאן הכתוב כודאי הכא נמי ספק טומא' ברה"ר או דבר שאין בו דעת עשאן הכתוב ודאי טהור דמ"ש ולפ"ז קשה לי מ"ש התוס' שם דהיכי דאיכא חזקת טהרה לא צריכנא למילף מסוטה אלא בלא"ה מטהרינן משום דמוקמינין אחזקתה הא שפיר איצטריך כדי לעשותה ודאי טהור ואי מטעם חזקה הוה רק ספק טהור אך יש לומר דכן הוא הדברים דכיון דילפינן מסוטה דברה"ר הוה ודאי טהור שוב ממילא אין חילוק בין איכא חזקת טהרה לבין היכא דליכא חזקת טהרה דוגמא לזה כתבו בתוס' שם בסוף דבריהם וא"ת כל ספק טומאה ברה"י מנ"ל דטמא היכא דאיכא חזקה אי מסוטה הא איתרע לה חזקה וי"ל דגמרינן שפיר מסוטה דעשא' הכתוב כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתה ואע"ג דאיתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות ודאי טמאה כו' ע"ש א"כ ה"ה לענין ספק טומא' ברה"ר או דבר שאין בו דעת לשאול אי ילפינן לה מסוטה למיהוי ודאי טהור שוב אמרינן גם בליכא חזקת טהרה נמי טהור ודאי אך כ"ז תליא בדבר מה שחקרו האחרונים בענין חזקה דמעיקרא אם החזקה נחשב כמו בירור ומכריע את הספק או לא הוה מכריע רק אין להוציא הדבר מחזקה כ"ז שלא נתברר הדבר היפך מהחזקה דמעיקרא והסכמת כולם דחזקה לא הוה מטעם בירור זולת כאופן השני שאין אנו יכולים להוציא הדבר מחזקתו הראשונה עיין ש"ש שמעתתא ז' פ"ב ולפ"ז עולים יפה דברי הר"ן ז"ל דהיכי דנאמר' הלכה דספיקא שרי לא אסר רחמנא אלא ודאי אבל כל שיש איזה צד ספק שרי דוגמא שכתבו התוס' בענין פקו"נ ביומא דף פ"ה ד"ה ולפקח אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפ"כ אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י"ח) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל ודוגמא לזה איתא בשטמ"ק ב"מ דף ו' גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק ע"ש ולפ"ז לא נתברר לי מ"ש התוס' שם כו' דההוא דמתניתין דטהרות פ"ג דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ר' מאיר משום שאין בו דעת לשאול מטעם סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא דאדרבה למה לי' לר' מאיר לומר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה כיון דילפינן מסוטה היה לנו לטהר ודאי גם נגד הרוב ואפילו קרוב לודאי כמו שכתב הר"ן הנ"ל גבי ספק ערלה בחו"ל וצ"ע ואנכי לא באתי אלא לעורר: והנה בתשובת שבות יעקב חלק א' סי' צ"ד הביא בשם תשובת מהר"א ששון סי' קצ"ו שהי' מחלוקת בין החכמים בזינתה וחזרה וזינתה אם היא נאסרת לבועל שני שיש מי שאומר דכיון שכבר נאסרה לבעלה ע"י בועל הראשון לא נאסרה לבועל שני והגאון בעל ש"י כתב כי נראה דין זה נתברר מש"ס ערוכה דסנהדרין דף מ"א ע"א מהא דפריך הגמרא והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו הרי מבואר דגם בכה"ג שנאסרה לבעלה ע"י בועל ראשון מ"מ נאסרה גם לבועל שני והביא מ"ש בספר שער אפרים בקונטרס אחרון בישוב דבר זה גם בספר מנחת אהרן על סנהדרין מחו"ז הגאון ר' אהרן פאדווא מבריסק מישב קושיא זו דהא על כרחך מיירי הש"ס שהעדים האחרונים מעידין שזינתה עוד בזמן הקודם ממה שהעידו עדים ראשונים דאי לאו הכי הא כבר היא בעולה וליכא חיוב סקילה א"כ לפי דבריהם אסרוה לבעלה ושוב דחה תירוץ זה דהרי משכחת לה שבא עליה שלא כדרכה ועדיין היא בתולה דס"ל לרבנן שם דף ס"ו דכולם בסקילה: אבל לפענ"ד אם כי לא נמצא ת"י ספר מהר"א ששון לעיין בדבריו באיזה אופן נחלקו החכמים בדבר זה מ"מ אני אומר כי יש לחלק הענינים דלעולם היכי שיש עדים שנבעלה להבועל שני פשיטא שנאסרה אע"פ שכבר נאסרה לבעלה מחמת הזנות בפעם ראשון כיון דאי מיתזמי עידי קמאי נאסרה על ידי עידי בתראי וכמ"ש התוס' סנהדרין דף פ"א ד"ה ונגמר דמהאי טעמא חשיבי עידי בתראי עדות שאתה יכול להזימה דאל"ה מצי למימר גברא קטילא בעי למיקטלא ע"ש א"כ כל עיקר מה שבאו להעיד הוא רק אי יזימו קמאי אמנם בגונא דליכא עידי זנות אלא רק עידי קינוי וסתירה בזה אינה נאסרת על השני כיון דלבעלה כבר היא אסורה והטעם בזה דבאמת מה שאסרה התורה לזה שנסתרה עמו הוא רק גזירת הכתוב דכיון שלבעלה עשאה הכתוב כודאי ממילא נאסרת גם על הבועל אבל היכי דלבעלה אין נ"מ כלל שכבר היא אסורה לו שוב אין טעם לומר דעשאה הכתוב כודאי לגבי זה ואפילו לפי מה שהבאתי למעלה דעת המפרשים דאיסור הבועל אינה תליא באיסור הבעל זהו רק היכי שודאי זינתה אי יודע הבעל בעצמו שאשתו זינתה אסורה היא לבעלה אבל אנן לא מצינן לאוסרה עליו כיון שלא נתברר שנבעלה מאתו רק משום קינוי וסתירה לחודיה יש לומר דלא סגי לאוסרה עליו וגם הכי מסתברא כיון דעתה ליכא גבה כל דיני סוטה מחמת שכבר היא אסורה על הבעל: סימן ד באה"ע סי' כ"ח סעי' כ"א פסק המקדש באיסורי הנאה דרבנן לגמרי שאין לו עיקר מה"ת מקודשת ואם בחמץ דאוריית' ושעות דרבנן או בחמץ דרבנן ושעות דאוריית' ספק מקודשת ותמהי ע"ז הא בש"ס דפסחים איתא בהדי' דרב גידל אמר רב המקדש בחיטי קורדנייתא משש שעות ולמעלה אינה מקודשת. ונ"ל ליישב דהנה דעת הטור באו"ח סי' תמ"ב דחמץ דרבנן מותר לשהויי לאח"ז ולכאורה קשה דא"כ יהי' מהני הקידושין כיון דיכולה להנות אחר הפסח וכבר עמד ע"ז הישוי"ע בסי' כ"ח הנ"ל אמנם באמת לא קשה דהא רב ס"ל כר' יהודא דחמץ לאחה"פ אסור לכן אין תועלת בשהייתו אבל לפי"ז יקשה האיך מייתי הש"ס לדידן דקי"ל דמותר לאחה"פ אמנם יש לומר דהכי פירושו דהש"ס דמזה ראי' דאינו יכול לבטל דאל"ה הא רב אחא ב"י סבר דחמץ של אחרים מותר לאחה"פ א"כ אמאי אינה מקודשת הא בידה לבטל ויהי' של אחרים ותהי' מותר לאחה"פ דמסתברא דלרב אחא ב"י גם חמץ של ישראל לאחר ביטול חשיב של אחרים כיון שאינו עובר בב"י וב"י ה"ה דשרי באכילה לאחה"פ דהוא מקיש שאור דאכיל' לשאור דראי' ואיתא במג"א דחמץ של ישראל שביטל אסור לישראל אחר לזכות בו לאחה"פ ובזה מיושב קושיית הישוי"ע דאי הטעם משום מקח טעות מאי מייתי ראי' לביטול ולפי האמור ניחא דאי מצית האשה לבטל הא לא הי' מקח טעות דיכולה לאכול כמו שהוא בעין: סימן ה כבוד ידידי הרב המאוה"ג חוב"ק הישיש כש"ת מו"ה יוסף יצחק הכהן נ"י אבד"ק יאניב: ע"ד שאלתו שאלת חכם באשה אחת שהיה לה מחלוקת עם בעלה עד שבעלה נפרד מאתה והוא היה אצל אחיו והיא אצל אביה והיו בפירוד קרוב לשתי שנים ואז ילדה וכל העיר היו מרננים כי הולד הוא מאיש אחר שהי' גס בה ומחמת הבושה ברחה לאמעריקא ולא נודע מקומה איה והוא יושב גלמוד זה כששה שנים וע"כ העיר כ"ת שיש להתיר שישא אשה אחרת ע"י זיכוי הגט להאשה הלזו כמ"ש הרמ"א באה"ע סי' קמ"ו כי קרוב לודאי שהרתה לזנונים: