מצפה אריה תנינא חלק א צח

ועיין בצל"ח פסחים דף פ' ד"ה ואי לאו שדעתו לחדש דשבות דהזאה לא גזרו אלא בשבת אבל לא ביו"ט ובהגהת הש"ס דפוס ווילנא מהגאון ר' אלעזר משה הורוויטץ שהי' אבד"ק פינסק הוציא ממתניתין דשבת הנ"ל דאיסור רפואה שגזרו חז"ל משום שחיקת סממנים רק בשבת גזרו אבל לא ביו"ט ולא אכחד שדבר זה היה ברעיוני מכבר עוד טרם ראיתי מפורש יוצא מהה"ג הנ"ל ות"ל מצאתי לי חבר אך ראיתי באו"ח סי' תקל"ב סעיף ב' כתב המחבר כל רפואה מותר בחוה"מ וכתב המג"א שמותר לשתות דבר שהוא משום רפואה משמע דביו"ט אסור לשתות עיין סי' תצ"ו עכ"ל המג"א וגם בזה אנכי לא אדע מנין יצא להמג"א לפרש דברי המחבר אשתיית דבר שהוא משום רפואה אלא יש לפרש דכונת המחבר שמותר לעשות מלאכה גמורה בחוה"מ משום רפואה אבל לשתות דבר משום רפואה גם ביו"ט שרי: שוב האיר ד' את עיני וראיתי בב"י הל' יוה"כ סי' תרי"ג וז"ל כתב סמ"ק אומר הר"ם שמותר לאדם לרחוץ עיניו במים ביוה"כ מפני שהיא רפואה לעינים כדאיתא בפ' שמנה שרצים ורפואה מותר ביוה"כ ע"ש הרי בהדי'. דגם ביוה"כ מותר רפואה והטעם בזה דסובר דרק בשבת גזרו ולא ביוה"כ אחרי דלא מצינו גזרה זו רק בשבת ומעתה כ"ש דשרי ביו"ט. וראיתי בספר מחצית השקל שהביא דברי הב"י בשם הסמ"ק ונתקשה בזה הרי אפילו ביו"ט אסור מטעם גזרת שחיקת סממנים ובמחכ"ת לא דק בזה ולפ"ז פשיטא דמה שכתב המחבר כל רפואה מותר בחוה"מ אין הפירוש לשתות דבר שהיא משום רפואה אלא לעשות מלאכה גמורה משום רפואה והנה מלשון המג"א שכתב בלשון משמע נראה כמסתפק בדבר ואני אומר דבמחכ"ת אשתמיטתי' לי' מ"ש הרב"י בשם הסמ"ק בהלכות יוה"כ הנ"ל ודו"ק: שוב ראיתי מ"ש הט"ז בהל' סוכה סי' תרל"ח ס"ק ד' שהאריך לומר דכל דבר שהוא משום גזירה יש חילוק בין שבת ליו"ט ומביא ע"ז הש"ס דיבמות פ' חרש דף קי"ד אבא שאול אומר נוהגים היינו שיונקים מבהמה טהורה ביו"ט ומסיק הש"ס לא נצרכה דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד דגבי שבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן גבי יו"ט דאיסור לאו הוא לא גזרו ביה ע"ש מעתה לפי המבואר יש לומר שכן הי' דעת חכמי ספרד שהביא הטור שהי' דרכן לשכור אחד לתקוע להם בר"ה גם במרדכי שהביא הב"י שם לא פקפק רק ממה ששוכרין חזנים להתפלל בשבת ולא זכר כלל מיו"ט אבל אחרי שדעת הטור לא משמע הכי מה אני לדבר נגד מלכים ולא באתי אלא לעורר: וע"ד מה שכתבו כ"ת עוד חשש דבמקומם שולחין לשחוט העופות ע"י א"י ונותנין השו"ב קוויטל על השחיטה וא"כ ביו"ט אם יש העוף עם הנוצות אפשר להכיר כ"א אח העוף שלו משא"כ אם מסירין את הנוצות אין הבעלים מכירין את העופות ויש חשש אם העוף נשחט ע"י השו"ב זהו טעם נכון. ומ"ש כ"ת שהשו"ב בעצמם מורטים את העופות לדעתי גם בימות החול יש למחות בידם כי מלבד שיש הפסק בין שחיטה לשחיטה לענין ברכה עוד אין כבודו של שו"ב שמלאכתו מלאכת שמים לעסוק באומנות: (עוד על ענין הנ"ל) סימן נח כבוד הרב המאוה"ג המפורסם מו"ה ישראל ליב נ"י מו"ץ בק' שאטץ: מכתבו קבלת והנני חוזר על מה שכתבתי במכתבי הקודם כי לא מצאתי בש"ס גם לא בקדמונים מפורש יוצא דשכר שלא בהבלעה אסור ליטול ביו"ט ואפשר דחז"ל אסרו רק שכר שבת אבל לא שכר יו"ט וע"ז כתב כ"ת שלדעתו הדבר מפורש באו"ח סי' תקמ"ב סעיף א' שכתב אפילו מלאכות המותרות אינן מותרות לעשותן אלא לעצמו או לאחרים בחנם אבל בשכר אסור. יסלח לי כ"ת כי אין ענין לנידון שלנו כי שם מיירי במלאכות המותרות לעשותן בחוה"מ ואסורין לעשותן ביו"ט וכן הוא ברא"ש דכיון דהוי האסורות ביו"ט כשלוקח שכר בעד המלאכה בחוה"מ הוה כמו עובדא דחול ואנכי כתבתי כשנוטל שכר בעד דבר דשרי לעשותו ביו"ט כמו שכר תפלה ושכר שופר ובאו"ח סי' ש"ו איתא השוכר את הפועל לשמור את הפרה ואת התינוק אין נותנין לו שכר שבת ע"ש מבואר שאע"פ שהשמירה עצמה מותרת גם בשבת מ"מ אסור שלא בהבלעה ליקח השכר ובסי' תקל"ז סעיף י"ד איתא אין מכניסין צאן לדיר בחו"ה ואיתא התם דאסור ליקח שכר ביו"ט התם נמי. אסור לישראל לעשות מלאכה זו ביו"ט ושם בכל גווני אסור אפילו בהבלעה משום דמיחזי כעובדא דחול אבל לא מצינו דאסור ליקח שכר מדבר דשרי לעשות ביו"ט. ולדעתי יש קצת להוכיח מהש"ס דמ"ק דף י"ב גבי רב חמא דהתיר להני אבנוגרי למיעבר עבידתייהו וכתב רש"י מסדרי שלחנות אם נשברו השלחנות שרי לתקנם ולמה לא פירש דעבידתייהו זהו גופא סידור השלחנות אלא מוכח דבעד סידור השלחנות אין רבותא כלל דהוה מלאכה המותרת לעשות ביו"ט ומשו"ה כתב אם נשברה שרי לתקנה ואנכי אתמה איך עלה על דעת כ"ת דהך דינא דכתב המחבר בסי' תקמ"ב מיירי במלאכות המותרות ביו"ט דאסור ליקח שכר כשעושה בחוה"מ א"כ צריך להיות שאסור ליקח שכר שחיטה גם בחוה"מ ודבר זה לא שמענו מעולם ובכל תפוצות ישראל לוקחים השו"ב שכר בחוה"מ: ואנא חזינא חובא לנפשאי בכתובות דף מ"ז דפרכינן אלא הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה היכי מצי מסר לה הא קא מבטל לה ממעשה ידיה ומשני דמסר לה בשבתות ויו"ט ע"ש ואי נימא דשכר מלאכות המותרות לעשותן ביו"ט שרי ליטול שכר כגון שכר בישול ואפיה יקשה הא קא מבטל לה ביו"ט משכר בישול ואפיה אולם באמת בלא"ה קשה דהא גם בשבת דפשיטא דאסור ליקח שכר שבת מ"מ זה אינו אלא מדרבנן והש"ס פריך האיך זכי לי' לאב מן התורה ומה משני דמסר לה בשבתות ויו"ט הא הש"ס אדאורייתא קא פריך וא"כ קא מפסיד לה במלאכות המותרות ליקח שכר מה"ת אך לכאורה בלא"ה קשה מה פריך הש"ס הא קא מבטל לה ממעשה ידיה הא האב יכול לבטלה ממעשה ידיה שיצוה לה להאכילהו ולהשקהו להלבישהו ולכסהו והבת מחויבת מתורת כיבוד אב לציית ליה אע"פ שמתוך כך תהיה בטל' ממלאכת' אי אית לה מזונות לההוא יומא כמבואר ביו"ד סי' ר"מ סעיף ה' וצ"ל דהגמרא קא פריך הא עכ"פ משכחת לה אופן שלא יהא ביד האב לממסרה לחופה עי"ז שמבטל לה ממלאכתה וע"ז משני דיהיב לה שכר פקעתה או דמסר לה בלילה ואם שכר פקעתה הרבה יותר מכסף קידושיה כגון שהיא נוקב' מרגליות משכחת לה ג"כ דמסר לה בשבתות ובימים טובים ואם האב מבטלה ממלאכת דבר מועט ע"ז יש לומר דנותן לה שכר פקעתה או בלא"ה יש בידו לבטלה ע"י שיצוה לה למאכילהו ולהשקהו וכנ"ל: סימן נט בפסחים דף כ"ט ע"א משני ראב"י לעולם ר' יהודה היא ויליף שאור דאכילה משאור דראיה מה שאור דראיה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה וקאמר הגמרא והדר