מצפה אריה תנינא חלק א צו

נראה כן מדברי הפוסקים ואפשר שלא ראה דברי הר"ן ז"ל שכתב הטעם שאם יסלקו באמצע השבוע א"צ לשלם בעד השבוע כולה רק בעד ימים שעברו לכן מקרי שכיר יום והוי שכר שבת עכ"ל והנה בעיני יפלא איך אפשר לומר שלא ראה מ"ש הר"ן ז"ל הלא עכ"פ ראה דברי התוס' בפרק אע"פ דף ס"ד שכתבו ג"כ ממש כמ"ש הר"ן וכי נימא דלא ראה גם דברי התוס' אולם לפענ"ד אחרי בקשת הסליחה של המג"א לא דמי כלל להדדי וגם לא מצאתי כלל בר"ן הטעם שאם יסלקו כו' ולא נאמרו כלל דברים אך כתבו דגבי מורד כיון שאין מוסיפים לכל שבת יחד אלא מה שעולה בכל יום ויום שאם יתפייסו באמצע השבוע אין מצטרפים כל ימות השבוע זה עם זה וכונתם מבואר שחז"ל תקנו דבר קצוב דהיינו מעה וחצי לכל יום ויום כמו דנקט' הברייתא התם ומשו"ה לא מקרי הבלעה אבל בשכיר חדש והותנה לשלם לו שכירות בכל יום ויום סוברים הנך פוסקים דחשיב הבלעה כיון שהשוואת השכירות היא על כל השבוע יחד אלא שהפרעון נתחלק בכל יום אבל לא השכירות עצמה. וגם גוף הדין שכתב המג"א שאם יסלקו באמצע השבוע א"צ לשלם בעד השבוע כולה אנכי תמה אקרא דאחרי ששכרו לכל השבוע אינו יכול לסלקו באמצע השבוע וכן הלכה רווחת בכל בתי דינין שבישראל בשכירות בתים שהמנהג לשכור לשנה ומשלמים השכירות בכל חדש או בכל רבע שנה שאינו יכול לחזור לא שוכר ולא משכיר בתוך משך השנה ופשיטא דבפועל נמי הדין כן וצע"ג. שוב ראיתי בשטמ"ק נדרים דף ל"ז שכתב אבל אם הוא שכיר שבת כו' אע"פ שחשבונם לתת לו דבר קצוב לכל יום ויום מ"מ הואיל ושכרו לזמן מרובה אינו נראה כלוקח שכירות דשבת כו' אלא שכירות השבת מובלעות בין שאר הימים וכל מה שלוקח ממנו השכירות שאר הימים לוקח מאחר שאיסור שכירות אינו אלא מדבריהם היכי שאינו נראה כלוקח שכירות ממש בפרט הקילו בו ולא רצו לגזור בזה כלל ע"כ הרי בהדי' דלא כהגה"ה הנ"ל: ומה שכתבו לדמות בזה מה שמשלמים שכר שחיטה לכל עוף ועוף להך דינא של הרמ"א היכי שמשלים השכירות בכל יום ויום לדעתי דמיון זה אינו עולה יפה דהתם עכ"פ יומא קא גרים אבל הכא לאו יומא קא גרים אלא כל אימת שהוא שוחט הוא מקבל שכירותו ולדעתי יש לדמות דבר זה להא דמצינו בב"ק דף צ"ט בהא דמשני התם הש"ס דאגריה לביטשא ביטשא ביטשא במעתא וכתבו בתוס' ד"ה דאגריה פי' בקונטרס שהיתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה ודריכה במעה דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא תימא מה ר"ל דמ"מ הרי קבלן הוא ולא שכיר יום וכתבו עוד רש"י ז"ל בעצמו פירש בב"מ פירוש אחר ע"ש ומשמע דאפילו כשמשלם לו השכירות בכל ביטשא נמי חשיב קבלן דאל"כ אפשר לפרש כוונת רש"י דמיירי בכה"ג שהותנה לשלם לו בכל ביטשא וביטשא אלא משמע דבכל גוונא חשיב קבלן: והנה נראה לעענ"ד דדוקא השוכר את הפועל לשמור ביום השבת אז אין נותנים לו שכר שבת כיון שמפורש ביום השבת אבל השוכר את הפועל לשמור יום אחד בשבוע איזו יום שירצה בעד כך וכך והוא שמר יום השבת מותר לקבל שכר כיון שלא שכרו על יום זה לא חשיב שכר שבת שאם הי' שומר ביום אחר מימות החול ג"כ הי' מגיע לו השכר ואמינא להביא ראיה לזה דהנה בנדרים שם פריך הש"ס מהך דאין קורין בתחלה בשבת ובל שונה בראשון בשלמא למ"ד שכר פיסוק טעמים משו"ה אין קורין בתחלה בשבת אלא למ"ד שכר שימור אמאי אין קורין בתחלה בשבת ואמאי שונין בראשון וכתב שם הר"ן דעיקר שכר אינו אלא על קריאה ראשונה שטירחה מרובה ע"ש וקשה לי האיך מיירי הכא אי מיירי שאם לא ילמוד עמו בשבת כלל ינכה לו משכירותו אמאי שרי ליה להיות שונה בראשון לדעת הס"ד דסבר דבהבלעה נמי אסור שכר שבת הא נוטל שכר בעד מה שהוא שונה דאם לא היה שונה היה מנכה לו משכירותו א"כ שכר שבת קא שקיל ואי מיירי בגוונא דלא מצי מנכה ליה משכירותו אפילו אם לא היה שונה בראשון אמאי אין קורין בתחלה בשבת הלא אינו מרויח כלל ממה שלומד בשבת דאפילו אם לא הי' קורא נמי היה נוטל שכרו משלם וזהו דבר אשר ראוי לעורר עליו לפענ"ד. ונראה לי דמיירי שמשלם לו מהפרשה או מהסידרא שהוא לומד עמו ושונה ויכול ללמוד עמו בין בחול בין בשבת ומשו"ה אמרינן דעיקר השכר הוא בעד פעם הראשון ואין קורין בתחלה בשבת רק צריך לקרות עמו בחול בתחלה ושונין בראשון בשבת דאי יהא קורא בתחלה בשבת הוא נוטל שכר שבת דבזה הוא מרויח שלא יצטרך ללמוד בחול בתחלה: והנה הש"ס דחי התם ולטעמיך הבלעה היא והבלעה משרי שרי דתניא השוכר את הפועל לשמור אין נותנים לו שכר שבת הי' שכיר שבת נותנים לו שכר שבת ע"ש ואנכי בעת למודי תמהתי ע"ז דמנ"ל דמיירי הכא בהבלעה דלמא מיירי ששכרו ללמוד רק פעם אחת ומצאתי בשטמ"ק שכתב דסתם מלמד תינוק הוא שכר שבת או חדש או שנה וזה דוחק קצת דמנ"ל הא ועוד יש לתמוה איך היה דעת הס"ד דהש"ס דהתם דאטו לא ידע הס"ד דהבלעה שרי הא לא מצינו בשום מקום דשכר שבת אסור אלא בהך ברייתא דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה כו' ובברייתא זו עצמה תני בסיפא דאם היה שכיר שבת או חדש או שנה מותר ואיך אפשר לומר דידע מרישא ולא ידע מסיפא אבל לפי הנ"ל עולה שפיר הכל על נכון דבאמת הך ברייתא דאין קורין מיירי רק בשכרו ללמוד רק בקריאה השייך לשבת זו רק שלא הותנה עמו שילמד עמו דוקא בשבת ויוכל ללמוד בכל יום שירצה והוי כמו בקיבולת וסבר הס"ד דכה"ג אסור והתרצן דחי דגם בכה"ג שלא התנה איזה זמן ילמוד ויכול היה ללמוד בחול חשוב כמו הבלעה ושרי ואין אסור רק השוכר אה הפועל לשמור בשבת דוקא דאז מקרי שכיר יום אבל לא כששכרו לשמור יום אחד בשבוע והיה יכול לשמור באחד מימות החול דאז הוי כמתנה על השבת ודו"ק ובכל זה לא באתי אלא לעורר את המעין כי הדבר צריך עוד תלמוד: שוב פקחתי עיני וראיתי כי הדגול מרבבה מגיה במג"א הנ"ל וגירסתו לכן לא מקרי שכר שבת ע"ש ופירושו כ"ל שגם הוא עמד על מבוכה זו שכתבתי דכאן אינו יכול לסלקו בתוך משך זמן השכירות א"כ אדרבה לפי טעם הר"ן ז"ל דבסילוק תליא מלתא הכא לא מקרי שכיר יום אלא חשיב בהבלעה לכן מגיה הדגול מרבבה לכן לא מקרי שכר שבת ושרי ליתן לו והא דכתב המג"א ולא ראה קאי על הבד"ה בשם הש"ל שאוסר שהוא לא ראה דברי הר"ן שלדעת הר"ן יש להתיר בכה"ג. אך אולי טעות סופר נפל בהדגול מרבבה ובשלחן הטהור שלו צריך להיות לכן לא מקרי שכיר שבת ביו"ד אחר ה"כ והכל חדא כדעת הבד"ה בשם ש"ל והרמ"א ז"ל ודו"ק עמוד והתבונן: והנה הט"ז בסי' תקפ"ה הקשה על מ"ש המחבר הנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה או להתפלל ולתרגם בשבתות וימים טובים אינו רואה סימן ברכה מהא דקי"ל השוכר את הפועל לשמור את הפרה ואת התינוק כו' אין נותנים להם שכר שבת א"כ אסור מדינא וכאן נקט אין רואה סימן ברכה ומוכח דמדינא שרי והתם הא הוי נמי דבר מצוה ומ"מ אסור וכתב לישב דשאני מצוה התלויה בשבת עצמו ואין שייכות לימות החול כמו תפלות של שבת ותקיעת שופר ותרגום של שבת ע"ש והנה תרוצו דוחק