מצפה אריה תנינא חלק א צד

אבל אין לו שייכות לי"ח של חתנו מה שיש לו מאשה אחרת בנים ובנות שאינם נכדיו משא"כ הבא מהנקיבות כל הדורות נקראים בנים ומתניתין מפורשת בפ' א' דבכורים אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ד' לאבותינו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא והתוי"ט הביא לשון הר"ש בירושלמי פריך כלום נשבע לנקיבות ולא משני מידי ושמא לא חש לשנוי' דלאו פירכא היא וע"ז כתב התוי"ט והיינו טעמא דלאו פירכא היא דאע"ג דלאמו לא נשבע לאבי אמו שהוא מישראל נשבע ועוד הגע עצמך דשבועה דלאבותינו ליוצאי מצרים או לבאי הארץ היתה א"כ לאברהם ליצחק וליעקב ולאו אבות המביאים ממש עכ"ל ופשיטא דגם לתנא דמתניתין אפילו אם יש לגר אשה ישראלית מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו כי אלו שנשבע להם הקב"ה לא היו אבותיו: ודרך אגב עלה על רעיוני לישב דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לברכות דף כ' ע"ב בהא דבעי' התם הש"ס נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן ופירש רש"י ז"ל משום דכתיב וברכת על הארץ הטובה אשר נתן לך וא"ת א"כ אף בעבדים כן שאף הם לא נטלו חלק בארץ וי"ל דשאני גרים שהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ ע"ש והקשה בספר הצל"ח למה שביק כהנים ולוים שגם המה לא נטלו חלק בארץ והקשה מגרים ועבדים ע"ש ולפענ"ד י"ל דהרשב"א סבר דכונת רש"י ז"ל אינו דמשום דנשים לא נטלו חלק בארץ לכן אינם יכולים לברך על הארץ הטובה אשר נתן לך דבאמת הקב"ה לא נתן אלא להאבות הקדושים וארץ ישראל ירושה הוא לנו מאבותינו וגם חלוקת הארץ הית' ליוצאי מצרים או לבאי הארן כמ"ש התוי"ט הנ"ל א"כ האי אשר נתן לך קאי על כלל ישראל לכן לא הקשה הרשב"א כקושית התוס' מכהנים ולוים אלא מגרים ועבדים והיינו דכונת רש"י עפ"י הירושלמי הנ"ל דהקב"ה נשבע לאבותינו אבל לא לאמהות חזינן דהירושלמי דמקשה סבר דכיון דלא נשבע הקב"ה לנקיבות אינן צריכין לקרות אשר נשבע לאבותינו וכמו כן יש לפרש בעי' הגמרא בבבלי אם נשים צריכות לומר על הארץ הטובה אשר נתן לך על דרך הירושלמי אחרי שהקב"ה לא נשבע לנקיבות ולהכי מקשה מעבדים הא הקב"ה לא כשבע אלא לאברהם ליצחק וליעקב ליתן לזרעם. וע"ז תירץ דשאני גרים שהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ היינו דתיבת לך מדבר אל זכר עכ"פ ולא לנקיבה ומוכח מתוכו שאין בהפסוק הזה אשה בכלל משא"כ גרים אינם מוכח מתוכו עכ"פ להכי לא קאי מיבעיא להש"ס רק בנשים ולא בגרים: אך י"ל דבאמת פסק הרמב"ם ז"ל בה' בכורים בפרק ד' דגר מביא וקורא משום כיון דאברהם אבינו ע"ה הוא אב לגרים כמו שנא' לו כי אב המון גוים נתתיך וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות והכ"מ שם ומשו"ה יכול לקרות אשר נתת לאבותינו ותנא דמתניתין דסבר דגר מביא ואינו קורא ס"ל דאע"פ שאאע"ה נעשה אב לגרים מ"מ בבכורים דאומר לאבותינו הוא במשמע אבות ממש בתולדה ולא סגי מה דנקרא אבות ע"י התקרבות בעלמא ומשו"ה כמו כן אליב' דתנא דמתניתין גם ע"י התקרבות של אשתו לא חשיבי אבות כיון דסתם אבות לא מיקרי אלא כשהמה אבות בתולדה ומשו"ה בודאי גר שנשא אשה ישראלית מביא ואינו קורא אבל לפי מה דפסק הרמב"ם דכל גר מביא וקורא משום דע"י התקרבות השכינה חשיבי אבות לכל מילי א"כ כמו כן בעלמ' מהני מה דנקרא אבות ע"י התקרבות נשואין כמו דקרא דוד לשאול אבי והוא קרא לו בני אף שהי' רק חתנו א"כ מהני לכל מילי אף לענין ירושת שררה דהאבות מנחילין לבניהם ודו"ק: ולכאורה עלה על לבי לעורר לפי מה שהבאתי למעלה מ"ש הנו"ב והחת"ס דהא דבעינן שתהא אמו מישראל הוא דוקא בתחילת השימה אבל כשבא מכח ירושה מאבותיו ממנין אפילו אם אין אמו מישראל כמו שהמליכו רחבעם אע"פ שלא היתה אמו מישראל וקשה לי מיבמות דף מ"ה דאית' התם דרבא אכשרי' לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי דבבל כו' כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' וכתבו בתוס' דמכאן קשה על פירוש רש"י בסוטה דף מ"א גבי אגריפס המלך שאמרו לו אחינו אתה וקאמר בגמ' דבאותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ופי' בקונטרס שקראו לו אחינו מפני שהית' אמו מישראל ואמאי נענשו הא אמרינן הכא דכיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' ע"ש ואם נימא דיש חילוק בין תחילת השימה להבא בטענת ירושה א"כ י"ל דהא דאוקי רבא לרב מרי הוא מטעם אחר דכיון דאמו רחל היתה בת שמואל ירחינאה כמו שכ' התוס' א"כ הוא יורש שררה מצד אבי אמו דשמואל הי' ראש בנהרדע' וא"כ לא הוי תחילת השימה אבל אגריפס אע"ג שהיתה אונו מישראל מ"מ כיון שמצד אמו אינו יורש בשררה והוי תחילת השימה לא סגי במה שאמו מישראל אלא בעינן דוק' שיהא אביו מישראל ובשלמ' בגר דשניהם אביו ואמו אינם מישראל לא משכחת לה שיבוא בדין ירושה מאבותיו ולהכי היכי דאמו מישראל משכחת לה שיבוא בטענת ירושה ומשו"ה מהני אבל באם לא בא בטענת ירושה רק תחילת השימה לא מהני מה שאמו מישראל לחודי' אלא בעינן שגם אביו יהא מישראל ומדהקשו התוס' ש"מ דלא נחתו בזה החילוק אבל מ"מ יש לומר בישוב דברי רש"י דרש"י סבירא לי' חילוק זה ולכן שפיר ניחא ההוא דאגריפס ודו"ק: אבל לפענ"ד לכאור' יש להקשות על דברי אא"ז הגאון ר"ש דמנ"ל הא דדוד קרא לשאול אבי והוא קרא לדוד בנו הוא משום שדוד הי' חתנו של שאול הלא מצינו שגם אלישע קרא לאליהו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו משום דהוי תלמידו וכן נקראים תלמידי הנבי' בני הנביאים וכן כתב רש"י ז"ל בחומש על הפסוק ושננתם לבניך דקאי על התלמידים שהמה נקראים בנים אך יש לומר ג"כ מחמת שדרך התלמיד למלאות מקום הרב וכן משמע מרש"י מגילה דף ט"ו ע"א ד"ה בשלמא שתלמידי הנבי' ממלאים מקום הנבי' בנביאות כמו משה סמך ידו על יהושע וכן אליהו לאלישע ע"ש לכן נמי יש לומר ששאול קרא לדוד בני משום שידע כי נמשח דוד למלך על ישראל והוא יהי' ממלא מקומו לכן חשבוהו כבנו ודוד חשב לשאול לאב: אמנם ראיתי למו"ח ז"ל שכתב לחלוק על הגאון מוהר"ש דלא מטעם קריאת אב ובן קאתינ' עלה לירש את השררה רק הא דבן יורש שררת אביו הוא מסדר נחלות נגעו בה וכמו שהאב מכחול את בניו רכושו כן הוא מנחיל אותו את שררתו אם הוא ראוי לכך ולדבריו נוהג בשררה כל דיני סדר נחלות ע"ש. ולפ"ז החליט דאם הניח בת שיש לה בעל ראוי לזה כיון שהבעל יורש את אשתו אם אשתו עודנה בחיים בשעת מיתת חותנו הוא ממלא את מקומו מטעם סדר נחלות דהבעל בא מכחה לירש את נכסי אביה ע"ש ולפענ"ד נראה שירושת שררה הוא שכרו של המת כדכתיב לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו הרי בהדי' שבעבור שקיים תורה ומצות ולא הרים לבבו נתן לו שכרו בצידו א"כ העיקר שיהא למת נחת רוח ממה שבניו ממלאים את מקומו ומצינו דף קמ"א ע"א דאמר רב חסדא לדידי בנתן עדיפי לי מבני וכתבו בתוס' בשם ר"י לפי שהיו חתניו גדולי הדור רבא ורב מרי וכו' ע"ש אלמא דמחתניו ג"כ יש נחת רוח כשהם גדולים בתורה ולפעמים עדיפי מבני א"כ בודאי כשהם ראויים למלא את מקומו איכא נחת רוח להמת ומתקיים בזה הזכות דזכי לי' משמיא למען יאריך ימים על ממלכתו