מצפה אריה תנינא חלק א צג

בן צורי שדי ושם שלומיאל כולל אותיות שלום עם הש"י ע"כ עתה שפנחס נטל שכרו צוה הש"י למשה לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום שיקח פנחס מידת השלום עם הש"י תחת זמרי ולפענ"ד הוא פירוש נחמד וקרוב לאמת: וראיתי בספר מנחת חינוך בפ' שופטים מצוה תצ"ז שמביא מה דאיתא בתוספתא ועיין תוס' יבמות מ"ה ע"ב הביאו התוספתא ובהגהות מיימוני דאין ממנין אלא מן הנשואין לכהונה ומסתפק הוא ז"ל איך הדין כשבא הבן מכח ירושת אביו אי בעינן כמי בכה"ג שיהי' מן הנשואין לכהונה או דוקא בתחילת השימה בעינן כך אבל כשבא בתורת ירושה אפילו פסול ואפילו ממזר כשר ע"ש: ולפענ"ד יש להביא הוכחה לדין זה מיבמות דף ע"ו ע"ב דאמרינן התם אהא דתנן דעמוני ומואבי וכו' נקבותיהם מותרות מנה"מ אמר ר' יוחנן דכתיב וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר צבאו מי זה הנער אבנר. ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ולא ידע לי' כו' אלא הכי קא שאיל אי מפרץ קא אתי או מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות לו גדר ואין מוחין בידו ואי מזרח אתי חשובה בעלמא א"ל דואג עד שאתה שואלני עליו אם הוא הגון למלכות שואלני אם הוא ראוי לבוא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואבי' ואנכי בעת למודי עמדתי דאיך אפשר לשאול על דוד אם הוא ראוי לבוא בקהל הא שאול בעצמו מינה את ישי אבי דוד לשר על ס' ריבוא כדאמרינן התם והאיש זקן בא באנשים זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסין ונכנס באוכלוסין וכתב רש"י שהי' שר ס' ריבוא ואלו הי' פסול לבוא בקהל לא היו ממנין אותו לשר דהא אין ממנין אלא מן הנשואין לכהונה ובשלמא לדעת הגמ' דדוקא מלך צריך להיות רק מן הנשואין לכהונ' אבל שאר מינויין אין זה מעכב שפיר ניחא אבל לפי מה שנראה מתוס' יבמות דכל המנוין צריכין להיות מן הנשואין לכהונה וכן כתב שם בספר ערוך לנר ע"ש בודאי היא קושיא גדול' אבל אי נימא דהבא מכח ירושה של אבותיו אין צריך להיות מן הנשואין לכהונה שפיר יש לומר דגם ישי בא מכח ירושה מאבותיו שהי' מזרעו של בועז ואיתא בש"ס ב"ב דף צ"א ע"א אבצן זה בועז להכי הי' ראוי להיות שר בישראל: ובגוף הדבר שמסתפק בעל מנחת חינוך אם מי שבא בירושה ג"כ נוהג הדין דאין ממנין אלא מן הנשואין לכהונ' נ"ל ראי' ברורה משלמה המלך ע"ה שאמו בת שבע היתה ואיתא בכתובות דף ט' ע"א וא"ת מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוי ואב"ע כדרב יהוד' אמר שמואל דאמר כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ע"ש והנה לפי מה דמשני דאונס הוי א"כ הא קי"ל דאשת ישראל אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה. א"כ לא הי' שלמה מן הנשואין לכהונה ומ"מ מנוהו למלך וע"כ מטעם שבא בירושה אמנם לפי תירוצו של הואב"ע דבת שבע היתה פנויה שפיר ניחא דודאי הא דקתני בתוספתא מן הנשואין לכהונה אינו ממעט אלא מי שנולד מפסולי כהונה אבל לא אתי למעט מי שאמו היתה גרושה שנשאת לישראל דאע"פ שגרושה אסורה לכהן מ"מ אין עלה שם פסול כלל ולפ"ז שוב אין ראי דהבא בירושה ממנין אע"פ שאינו מן הנשואין לכהונה א"כ זה תליא בהני תרי שינויי דהש"ס דכתובות: ולפ"ז י"ל שזה היא כונת הפסוק במלכים א' קפיטל א' שאמרה בת שבע לדוד אתה נשבעת בד' כי שלמה בנך ימלוך אחרי כו' והי' נשכב אדוני המלך עם אבותיו והייתי אני ובני שלמה חטאים היינו אחרי שכבר זכה שלמה בהמלכות בירושה וכדאיתא בהוריות לאו כל מה דבעי מורית מלכותא לברי' ועיין בקצה"ח סי' ר"פ דאם אמר פלוני בני יירש כל נכסי שוב אינו יכול לחזור ומשו"ה יש לחוש שיאמרו דשלמה בני אינו ראוי להיות מלך מחמת שהוא בני ואני איני מן הנשואין לכהונה שלא היתה גרושה כשבא עלי' דוד והוא בן הסוטה וכיון דלא חזי שלמה למלך לא מהני השבוע' כלל דנשבע לבטל את המצוה כיון דהמצוה היא שיהא המלך מן הנשואין לכהונ' אין ביד המלך למנות את בנו אם אינו מצד הדין ובפרט היכי שיש למלך בנים אחרים שהמה ראויים לכך שהמה מן הנשואין לכהונ' אין למנות מי שאינו מן הנשואין לכהונ' וע"כ אהי' אני ובני שלמה חטאים והוי פירושו חטא ממש שהיתה אשת איש בשעה שבא דוד עלי' והיא איננה מן הנשואין לכהונ' ומשו"ה שלמה בני אינו ראוי להיות מלך. ולכאורה עלה על לבי עוד דמש"ס דיבמות הנ"ל יש להוכיח דחתנו אינו כבנו לגבי ירושת שררה דהא אמר אי מזרח קא אתי חשוב' בעלמא הוי משמע דאי אפשר כלל להיות מלך כיון דלא אתי מפרץ ואי נימא דהבעל יורש שררה בשביל אשתו הא אפשר שיקח דוד אשה מבית פרץ ויחשב כאלו בא מבית פרץ אך יש לומר שזהו שהשיב לו דואג עד שאתה שואלני אם הוא ראוי למלכות שואלני אם הוא ראוי לבוא בקהל ושוב אין נ"מ כלל אם מפרץ אתי אם מזרח אתי דאם אינו ראוי לבוא בקהל גם אם אתי מפרץ פסול למלכות דאפילו אי נימא דכשבא בתורת ירוש' גם פסול כשר להיות מלך מ"מ דוד לא בא בתורת ירוש' מאבותיו שלא היו מלכים רק שרים ואי ראוי לבוא בקהל אפילו אי אתי מזרח אפשר להיות שיהי' מלך דאע"ג שהמלכות צריך להיות מבית פרץ אפשר שיקח אשה מבית פרץ ויחשב הוא בעצמו כמו דאתי מבית פרץ דחתנו כבנו וכמו שהבאתי למעל' מ"ש רש"י בשבת והתוס' בעירובין מ"א גבי ר' אליעזר בר' צדוק: שוב ראיתי שמה שכתבתי למעלה בפשיטות דרשות ביד המלך למנות תחתיו אחד מבניו הקטנים מה דפשיטא לי לדידי מסתפק בעל מנחת חינוך וכתב ומדוד המלך ע"ה שמינה את בנו שלמה למלך אע"פ שהי' לו בנים גדולים ממנו כמו כלאב שהי' צדיק גמור אין ראי' משום שהי' עפ"י הדיבור ע"ש ולפענ"ד נעלם מהגאון ז"ל גמרא מפורשת בהוריות ובכריתות שם במקומו דפריך ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לברי' הרי בהדיא שרשות ביד המלך למנות למלך את בנו הקטן לפני הגדול ומאי האסתפקותא דידי' וצ"ע: ולרוחא דמילתא אמינא עוד ראי' מקידושין דף ע"ח ע"ב דפריך התם הש"ס ולרבנן יכיר למה לי ומשני בצריך היכירא ופריך תו למאי הלכתא למיתב לי' פי שנים אלו בעי למיתב לי' במתנה מי לא יהיב לי' ואי נימא דאין רשות ביד המלך למנות את בנו הקטן למלך לפני הגדול הא שפיר אצטריך יכיר להכירהו שהוא הגדול לירש את המלוכה ולכאורה יש לדחות דהא הקרא מיירי שהבכור הוא בן השנואה ואיתא בקידושין דשנואה שנואה בנשואין וא"כ בנה לא חזיא למלך דהא במלך בעינן שיהא מן הנשואין לכהונה כמו שהבאתי בשם התוספתא והג"מ אבל מ"מ לפי מה שהבאתי למעלה מה שהעלה המנחת חינוך בעצמו להסתפק דדוקא בתחילת השימה אין ממנין אלא מן הנשואין לכהונה אבל הבא מכח ירושת אבותיו אפשר דממנין בכל גוונא שפיר י"ל הוכחה הנ"ל ודו"ק: והנה ראיתי בהתשוב' של א"ז מהר"ש מקראקא הנ"ל שמביא הא דאיתא בירושלמי לא יסור שבט מיהוד' אלו ראשי גליות שבבל ומחוקק מבין רגליו אלו בניו של הילל שזה בא מן הזכרים וזה בא מן הנקיבות אלמא מהירושלמי דהבא מהנקיבות נמי יורש השררה והוה חתנו יורש את השררה שהרי דוד קרא לשאול אבי והוא קרא לו בני ע"ש ולפענ"ד דברי תימא המה דמה שייכות ענין ירושה לקריאה דבתורת ירוש' הוא ענין דלא איפסק מדור דור להבא אחריו אבל מה שקורא לחתנו בנו זה רק בפרט לחתנו