מצפה אריה תנינא חלק א צב

כמו מקרא מפורש דכתיב הוא ובניו אבל היכי דאיכא בין בניו של מלך אחד שהוא ראוי ג"כ למלא מקום אביו והוא מיוחס ג"כ מצד אמו אע"פ שהוא הקטן ומצד הדין יש קדימה לאחיו הגדול ממנו כמו שמבואר ברמב"ם ה' מלכים שהגדול קודם לקטן מ"מ סגי הטעם דבעינן אמו מישראל להמנות את הבן השני למלך כיון שעכ"פ המלוכה נשארה ביד זרעו של מלך וזר לא ישב על כסאו ולא נתבטל תורת ירושה כלל ומצד הסברא והשכל מחייב לזה חילוק גדול בין שני ענינים הללו וגם מצינו בהוריות דף י"א דרשות ביד המלך לצוות מי מבניו יירש את המלוכה אפילו על הקטן שבבניו שהרי פריך הש"ס אהא דתניא דמשחו את שלמה מפני מחלוקותו של אדוניהו מנ"ל דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לברי' ומ"מ פשיטא דאין רשות ביד המלך למסור המלוכה לאיש נכרי אשר לא מזרע המלוכה הוא כמ"ש המרדכי סוף פרק החובל והובא בחו"מ סי' קמ"ט ובאו"ח סי' קנ"ג סעיף י"ב דאין רשות ביד אדם למכור את שררתו אלמא דיש חילוק בין בחירת אדם אחר שאינו מזרעו לבין לבחור איזה שירצה מזרעו משום דכשיבחור אחד מזרעו אע"פ שהוא קטן שבהם עכ"פ לא נתבטל תורת ירושה לגמרי: שוב ראיתי כי בסוגיא דכריתות דף ה' ע"ב שם היא בגמרא ולא כל דבעי מלכא מורית לי' מלכותא ותיבת לברי' ליתא ולפ"ז נראה דרשות ביד המלך להוריש את המלוכה אפילו לאיש זר שאינו מזרעו אבל לפי דברי המרדכי על כרחך צריך לפרש דקאי ג"כ אאחד מבניו כהגירסא בהוריות דכיון דאין אדם יכול למכור שררתו בחייו כ"ש שאינו מוריש לאחר מיתתו לאיש זר שאינו מיורשיו אבל לבניו מצינו בהדיא גבי שמואל שמסר שררתו לבניו בחייו כדכתיב (שמואל א' ח') ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים לישראל אלמא דיש חילוק בין בניו לאחר בחייו וה"ה לאחר מיתה: וארוחנא עוד בזה הסברא לישב הא דאיתא בהוריות ובכריתות שנמשח יהואחז מפני יהוקים שהי' גדול ממנו שתי שנים ומחצה ופריך ומי מלכו ינוקא מקמי קשישא והא כתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור ומשני האי ממלא מקום אבותיו הוה והאי לאו ממלא מקום אבותיו הוה כן הוא הגירסא בהוריות ובכריתות ליתא אלא האי ממלא מקום אבותיו הוה ותו לא ע"ש וקשה לי דאי יהויקים לא הוי ממלא מקום אבותיו איך המליכוהו אח"כ ועכצ"ל דגם הוא הי' ראוי למלכות אלא שיהואחז הי' עדיף מיניה ולפ"ז הדרא קושיית הש"ס לדוכתיה ומי מלכו ינוקא קמי קשישא דהא בכתובות דף ק"ג צוה רבי שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא ומפרש הש"ס דהכי קאמר דאע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא וקאמר הש"ס דר' גמליאל לאו ממלא מקום אבותיו בחכמה הוה ומ"מ מנוהו רבי לנשיא משום דביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה והוא הי' בנו הגדול ע"כ עשאוהו לנשיא א"כ אמאי מלכו יהואחז מקמי יהויקים ולפי הנ"ל שפיר ניחא דהיכי דבן הקטן עדיף מבן הגדול הברירה ביד המלך או ביד ישראל להמליך איזה מהם שירצו כשרוצים בוחרים להם בגדול וברצונם בוחרים בקטן משום דעדיפא מהגדול ולכן הוצרך רבי לצות שגמליאל יהא נשיא דאל"ה הי' הברירה שיבחרו אח"כ בר' שמעון וכן משמע התם בהא דאמר לוי צריכא למימר ור"ש בר רבי השיב לו צריכא לך ולמטלעתך דהקפיד ר' שמעון על מה שהקל לוי בכבודו כאילו לא עדיף מאחיו ר"ג בחכמה וגם משו"ה ניחא מה שהמליכו את יהואחז מקמי יהויקים אחרי שהי' יהואחז עדיף טפי מיהויקים ובזה אתי שפיר הכל על נכון: ולפי האמור שפיר מיושב הך דא"ל שאול ליהונתן הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך היינו שיאמרו שאתה אינך מיוחס מצד אמך וע"כ המליכו את דוד שהוא חתן המלך וחתנו כבנו לענין ירושת המלוכה דמחשיב בכלל בניו וכיון דלא בטלו בזה תורת ירושה שפיר הברירה בידם לבחור מזרעי המלך מי שהוא מיוחס מצד אמו ולמאס מי שאינו מיוחס מצד אמו וכמו שכתבתי למעלה ולכן כשימלוך דוד יהי' לבושת ערות אמך משא"כ ברחבעם שנעשה מלך אע"פ שלא הי' מיוחס מצד אמו מחמת שבא בטענת ירושה ולא הי' מי מזרעו של המלך שלמה שימלא מקומו אם לא רחבעם לא הי' אפשר מצד הדין לבטל תורת ירושה מטעם זה שאינו מיוחס מצד אמו. עכ"פ לפי זה ע"כ מוכח שדוד שהי' חתן המלך הי' נחשב כבנו ולא חשיב בזה ביטול ירושה ודו"ק: והנה עלה על לבי לומר דבר אחד הא דאיתא בזבחים לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי וכתב רש"י ז"ל בחומש פ' פנחס על הפסוק ברית כהונת עולם וז"ל שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו ולתולדותם שנולדו אחר משיחתן אבל פנחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד כאן וכן שנינו בזבחים לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי עכ"ל. אבל לכאורה קשה דאמאי לא נמשח ונראה לי די"ל דלא נתכהן משום דלא הי' חזי לשררה להיות כה"ג או משוח מלחמה מחמת שאמו לא היתה מישראל שהרי אביו אלעזר לקח לו אשה מבנות פוטיאל ורש"י ריש פ' פנחס כתב שהי' השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל א"כ היתה אמו גיורת. ולפ"ז נולד פנחס מפסולי כהונה שהרי כהן שנשא גיורת הולד חלל אך אלעזר נשאה קודם מתן תורה והנשואין הי' בהיתר ומשו"ה לא הי' לפנחס דין חלל ובפרט לפי מה שהעלה הפמ"ג בספרו שושנת העמקים הובא בספרי מצפה ארי' סי' כ"ג דגם מצד הדין היכי דעשה דוחה לא תעשה והכהן נשאה בהיתר אין הולד נעשה חלל דדוקא ע"י ביאת איסור נעשה חלל ולא ע"י ביאת היתר א"כ י"ל ג"כ דע"י נשואין שקודם מתן תורה לא נעשה חלל אבל מ"מ לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל שהבאתי למעלה דהא דכה"ג מוריש כהונה גדול' לזרעו אחריו הוא מקרא דמלך דכתיב בי' הוא ובניו א"כ פשיטא דלענין שררה דבעינן נמי כמו במלך שיהא מקרב אחיך דהיינו שתהא אמו מישראל ואע"פ שבא בתורת ירושה מ"מ כיון שהי' מזרע אהרן כהנים אחרים שהמה ראויים להיות כה"ג ולא נתבטל תורת נחלה לא הי' ממנין את פנחס לכה"ג וכנ"ל. אמנם זמרי בן סלוא שהי' נשיא בית אב לשמעוני ג"כ לא הית' אמו מישראל שהרי אמרינן במס' סנהדרין דף פ"ב ע"ב שהוא שאול בן הכנענית ועיין באב"ע פ' ויגש שמפרש דאמו היתה כנענית כפשוטו. ולכאור' קשה לי דא"כ איך מנוהו לנשיא הא לא הוי מקרב אחיך בשלמא לדעת התוס' דסגי כשאביו מישראל לחודא שפיר ניחא אבל לדעת הסוברין דבעינן אמו מישראל דוקא קשה וכאן לא שייך תירוצ' של הגאונים נו"ב וחת"ס דהא הוא לא בא בתורת ירושה דהא אביו שמעון לא מצינו שהי' נשיא ורק הוא הי' ראשון בנשיאות וצ"ל דנעשה עפ"י הדיבור להכי כשהרגו פנחס אמר הקב"ה שיבוא הוא תחתיו להיות כה"ג אע"פ שאין אמו מישראל תחת זמרי שהי' נשיא אע"פ שלא היתה אמו מישראל: ובזה יש לפרש מה דאיתא במד"ר על הפסוק פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בדין הוא שיטול שכרו וכבר נלאו המפרשים בהבנת פשט המדרש אבל לפי דעתי הפירוש שיטול שכרו הכונה שיטול שכרו של זמרי שיש לותר לי' לפנחס להיות כה"ג או משוח מלחמה אף על פי שמצד הדין אינו ראוי לכך מצד יחוסו כמו שנעשה זמרי לנשיא שג"כ לא הי' ראוי לאותו איצטלא מחמת היחוס. ויותר יש להמתיק הענין עפ"י מה דאמרינן התם דזמרי בן סלוא הוא שלומיאל