מצפה אריה תנינא חלק א צ

והנה אף אי יהיבנא לי' להגאון חת"ס ז"ל דבניו של מרע"ה הי' ראויים למלאות מקום אביהם אך מצד הדין אין לבנים טענת ירושה על כתר תור' עכ"פ מוכח מהמד"ר הנ"ל שליהושע הי' יתרון עליהם בשביל שהי' משכים ומעריב בבית הועד וסידר את הספסלות עוד בחיי מרע"ה שהוא לקח בעצמו את יהושע להיות משרתו בבית הועד אבל לולא זאת הי' לבניו של מרע"ה משפט הקדימה: עוד הביא החתם סופר ראי' מראש השנה דף ב' ע"ב מהא דאמרינן התם מלכי ישראל מניסן מנינן לא צריכא דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא משמע מזה דאפילו מלך בן מלך בעי מנין ויסכימו עליו שהוא ראוי להיות מלך ישראל מוכח דירושת מלכות אינה כשאר ירושה דממילא דא"כ אם מת אביו ירית לי' מלכותא לבריה ולא הי' צריך מנין זהו ת"ד והנה על דבר זה שאע"פ שהוא בן מלך מ"מ לא נעשה מלך עד שהושיבו על כסא המלכות ומינהו למלך אין אנו צריכין לחפש הוכחה מש"ס דר"ה הנ"ל אלא דכן מצינו בהדיא גבי איש בושת שהי' בן שאול המלך ומ"מ כל אותו הזמן ממיתת שאול עד שנעשה מלך לא נחשב בתוך ימי מלכותו ולדעת רש"י סנהדרין כ' ע"א הי' זמן ה' שנים ולדעת התוס' ד"ה שתי הי' רק חצי שנה ע"ש חזינן בהדיא דגם בן מלך בעי שימליכוהו למלך ומקודם לכן לא נחשב למלך ואולי י"ל דשאני שאול דאפי' בגווה לא קאים כדאיתא בזבחים ק"ב. וגם אין אנו צריכין להביא ראי' כלל דבעינן שיהא הבן ראוי למלא מקום אבותיו שכן כתב רש"י ז"ל בחומש פ' שופטים על הפסוק למען יאריך ימים על ממלכתו שאם בנו הגון למלכות בנו קודם ע"ש אלמא בעינן שיהא הגון למלכות ומ"מ לא בעינן שיהא איש מצויין אלא אפילו אדם בינוני ראוי להיות מלך כדאמרינן בהוריות דף י"ג חכם קודם למלך חכם שמת אין לנו כיוצא בו מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות ע"ש: אמנם מ"מ אין ראי' מזה דאינה כירושה ממש מדבעי מנין די"ל דבעי מנין למידע אי טעון משיחה דאי כל ישראל בדיעה אחת לא טעון משיחה ואי איכא מחלוקת טעון משיחה כמבואר בהדיא בהוריות דף י"א ע"ב דדריש התם הש"ס הפסוק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל בזמן ששלום על ישראל קרינן בי' הוא ובניו אפי' בלא משיחה א"כ צריך מנין לידע אם הוא צריך משיחה וגם י"ל דבעינן מנין דאע"ג דהמלכות ירושה היא לבניו מ"מ הבריר' ביד ישראל לבחור מהבנים היותר הגון שביניהם. וגם בגוף הדבר נראה מרש"י ז"ל בהוריות שם דהמלכות ירושה הוא כשאר ירושות שהרי כתב וז"ל הוא ובניו בקרב ישראל משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו עכ"ל, אבל מ"מ י"ל דבעי מנין דאע"ג דמאליו הוא מלך דוגמא לזה מצינו גבי בכור בהמה דאע"ג דמאליו הוא קדיש מ"מ מצוה להקדישו: אבל לכאורה קשה לי הא דאיתא בסנהדרין דף י"ח דמלך לא מיבם ולא מיבמין את אשתו. ר' יהוד' אומר אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב ומשמע דאהא דלא מיבמין את אשתו לא פליג ר' יהוד' ועוד תנן התם לא ישא אלמנותו ר' יהוד' אומר מלך נושא אלמנותו של מלך. ולכאור' א מאי לא מיבמין את אשתו הא זה האח שצריך ליבם הוא יורש את אחיו וא"כ הוא יורש מלכותו אי נימא דמלכות הוי כשאר ירושה א"כ תיכף משמת המלך היורש נחשב מלך ודינו כדין מלך דנושא אלמנותו של מלך אלא מוכח דאינו כשאר ירושה של נחלה דאם אין לו בן האח יורשו אלא רק לו ולבניו אבל לא לאחיו אבל אכתי קשה דעכ"פ כשזה המלך הי' בן מלך א"כ בודאי אחיו יורש את המלוכה מטעם שהוא בן מלך וכן מצינו שאחרי יהויקים נעשה יהואחז מלך א"כ אמאי אין מיבם את אשתו אבל לפי מה דמשמע מש"ס דר"ה דכל זמן שלא קבל את המלכות עדיין לאו מלך הוא שפיר ניחא דכיון דעכ"פ בשעת נפילה עדיין לא הי' מלך הא קי"ל דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' אינה מתיבמת ועיין ביבמות דף כ"ז ע"ב דאפילו באיסורא דרבנן איתא להאי כללא והכא בשעת נפילה אכתי לא הוי מלך ושוב אינה ראוי' ליבום: והנה התוס' ביבמות דף ב' ע"א ד"ה ואחות אשתו כתבו ואין להקשות דנדה תאסר ליבם אע"פ שמטהרה אח"כ כמו אחות אשתו שאינה מתייבמת אע"ג דמתה אשתו אח"כ דלא דמי דאחות אשתו האיסור עומד על היבם טפי משאר בני אדם אבל נדה לכו"ע אסורה ועוד נראה לחלק דאחות אשתו אע"פ שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום שנפטרה שעה אחת משום שנאמר דרכי' דרכי נועם וכו' כדאמרינן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפיל' יבמה יבוא עלי' אבל נדה דרכי נועם היא דלהעולם נמי אסור' עד שתטהר ע"ש. והנה לפי תירוץ השני שפיר ניחא אבל לפי תירוץ הא' כיון דאינה אסורה מחמת איסור ערוה דלכו"ע נמי אסורה מתייבמת הדרא הקושיא לדוכת' אמאי לא פליג ר' יהוד' אהא דאינה מתייבמת הא הכא נמי לכו"ע אסורה ודמי לנדה דמתייבמת אחר שתטהר ולמה אינה מתייבמת נמי הכא אחר שנעשה יבמה מלך וצע"ק. וגם לפי תירוצם הב' יש לעורר כיון שהוא ראוי' למלך אחר אי יש שני מלכים כגון מלך ישראל ומלך יהודה שוב לא הוי אסורה לכו"ע שהרי כשמת האחד היא מותרת להשני: ומה שהביא החת"ס ראי' ממה שהביא רש"י ז"ל ביומא דף ע"ב מה שדרשו בת"כ פ' צו על הפסוק לכהן תחת אביו דכה"ג שמת בנו קם תחתיו ולמה לן הך ילפותא תיפוק לי' דנילף ממלך כמו שאר מינויין דילפינן דבנו קם תחת אביו אלא מוכח דמינוי של קדושה לא ילפינן ממלך וכן ראי' ממה דקי"ל שם דמשוח מלחמה שמת אין בנו קם תחת אביו. הנה במחכ"ת נעלם ממנו מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' כלי המקדש שבנו של כה"ג קם תחת אביו כמו מלך דכתיב גביה הוא ובניו והכ"מ הרגיש בזה והביא הדרשא דת"כ הנ"ל וכתב דמשמע דדעת הרמב"ם ז"ל דדרשת דת"כ הוא בא למעט למי שאינו ממלא מקום אבותיו שאינו קם תחת אביו אבל ללמדינו שקם תחת אביו לא בעינן ילפותא דממלך ילפינן לי' ע"ש. אולם הראי' שמביא מהא דמשיח מלחמה אינו קם תחת אביו לכאור' באמת קשה למה יגרע משוח מלחמה משאר מנוין: ואת אשר אנכי אחזה בזה דמטעם אחר קא אתינא עלה דהנה התם ביומא אמרינן כי אתא רב דימי אמר בגדים שכה"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן שנאמר ובגדי הקודש אשר לאהרן יהי' לבניו אחריו למי שבא בגדולה אחריו וכתב רש"י האי קרא יתירא הוא למידרש בא שכל גדולות נוהגת בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא עכ"ל והוי פירושו שכל הגדולות של כהונה שייך לזרעו גם בחיי הכה"ג ומשוח מלחמה הוי גדולה שני' לכ"ג. כמו שמבואר ברמב"ם ה' כלי המקדש שכה"ג קודם למשוח מלחמה ומשוח מלחמה קודם לסגן והוא מדריגה סמוך לכה"ג וכן מצינו שאלעזר הי' סגן בחיי אהרן כדאיתא בזבחים דף ק"ב ולא הי' משוח מלחמה משום דבחיי אהרן לא הי' מלחמה כלל ועיין ברמב"ן על התור' פ' שמיני על הפסוק ראשיכם אל תפרעו שכתב דבני אהרן המשוחים הי' להם דין משוח מלחמה ואחרי שמת אהרן ונעשה אלעזר כה"ג פנחס הי' משוח מלחמה ומסתמא כן היא לעולם דבחיי כה"ג הסגן ומשוח מלחמה צריכים להיות מזרעו כן למדתי מדברי רש"י הנ"ל ולפ"ז כשמת משוח מלחמה אין בנו יכול להיות קם תחתיו להיות משוח מלחמה דהא הוא אינו ראוי לירש כהונה גדולה דהא בנו של כה"ג עתיד לירש כהונה גדולה וכיון שבנו של כה"ג עתיד להיות כה"ג ע"כ צריך להיות בחיי כה"ג מלחמה