מצפה אריה תנינא חלק א פח

להת"ח חשיבות הרבה ואינן מכירין את הת"ח בן ת"ח כלל ואין הכל יודעים שהוא ת"ח. וכל כך דעתם שפלה ונכה רוח שאין מברכין בתור' תחילה. ואינן מתפללים על בניהם שיהיו ת"ח בראותם רוע מצבם ומעמדם וכבודם וכבוד אבותיהם הורד למאוד. אבל הת"ח הראשון שהוא בן עם הארץ הוא הולך וגדל ונתפרסם בעיני ההמון ויש לו נחת רוח מלימודו בראותו כי חכמתו הצליחה לו וע"כ הוא מברך בתור' תחילה שיהיו צאצאיו תלמידי חכמים. ותפילתו מתקיימת ויש לו דן ת"ח. אבל הבן הזה כבר הוא בן ת"ח שוב אינו רואה סימן ברכה בלימודו אינו מברך בתור' על צאצאיו שיהיו תלמידי חכמים וזהו פי' נכון בתירוצו של רבינא: ומה נאמנו מאוד בזה סמיכת הענינים בש"ס דב"מ הנ"ל דמעיקרא הביא מימרא דרב יהוד' אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על שלא ברכו בתור' תחילה ואח"כ נסמך לי' מימרא דרב חייא מה דכתיב בלב נבון תנוח חכמה ולכאור' מה שייכות זה לכאן ולפי הנ"ל נתבאר הדבר כמין חומר שרב חייא כיון ג"כ שמחמת שהת"ח בן ת"ח אינו מברך בתור' על צאצאיו שיהיו ת"ח נפסק' התורה אצלו והת"ח בן עם הארץ מחמת שחכמתו מתודע על פני תבל הוא מברך על התור' ומתפלל על צאצאיו שיהיו ת"ח לכן יש לו נמי בן ת"ח כן נראה לפענ"ד נכון מאוד: והנה בכתובות דף ס"ב ע"ב איתא דקרי רמי בר חמא על ר' אושעיא ברבי חוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעי' בנו של ר' חמא בר ביסא וכתבו בתוס' לפי ששלשתן ראו זה את זה כ אמרינן בעלמא שאמר ר' אושעי' דבר אחד ושאלו לר' ביסא לכך קרי עלייהו החוט המשולש לא במהרה ינתק כדאמרינן בעלמא כיון שלמד אדם תורה הוא ובנו ובן בנו מכאן ואילך התור' מחזרת על אכסניא שלה ודרש ואני זאת בריתי עכ"ל. ולכאור' קשה דא"כ הי' לי' לרב חמא לקרוא עליו הפסוק דואני זאת בריתי וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. אמנם י"ל דזה הפסוק דלא ימושו הוא הבטחה להת"ח הראשון שהתור' לא תהא נפסק' מזרעו אבל לא נאמר על זה השלישי ואפשר להיות שתהי' התור' מחזרת מבנים אחרים שיש להראשון אשר בנו ובן בנו לא היו תלמידי חכמים תרעו יהי' תלמידי חכמים אבל הקרא והחוט המשולש לא במהר' ינתק הוי הבטחה לזה השלישי שהתור' לא תהא נפסקת מזרעו תדע דעכצ"ל הכי דבירושלמי פאה פרק א' הלכ' א' איתא על הפסוק והחוט המשולש לא במהר' ינתק עד עולם לא ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק ע"ש ויש להקשות הא כתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו' מעתה ועד עולם. אלא על כרחך כנ"ל דהפסוק לא ימושו הוי הבטחה להראשון ומאתו לא תהא התור' נפסקת עד עולם אבל החוט המשולש דקאי על השלישי לבד ע"ז דרש הירושלמי דעד עולם לא ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהר' ינתק. אמכם בשט"מ כתובות גרס קרי עלייהו רמי בר חמא חוט המשולש לא במהרה ינתק וקאי על שלשתן שראו זה את זה וכתב וז"ל ורישא דקרא דייק אם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשולש לא במהר' ינתק פירוש אם באו לסטים עליו לתקפו השנים יעמדו לנגדו וכ"ש אם שלשה הם חוט המשולש כו' ע"ש. ולפ"ז אין שייכות כלל הך דחוט המשולש להך דלא ימושו מפיך דקרא דחוט המשולש קאי על העת שכולם קיימים ולא ימושו קאי על הדורות הבאים אחריהם ולא כדעת התוס' דכתובות דשניהם על ענין אחד נאמרו: ולולא דמסתפינא שלא אכוה בגחלתן של הראשונים הייתי אומר פירוש אחר עפ"י מה דאיתא מתניתין מפורשת בפ"ק דקידושין מ' ע"ב כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא בנהר' ינתק ע"ש א"כ י"ל דהא דקרי רמי בר חמא על ר' אושעי' האי קרא הוא משום דחזי' בר' אושעי' שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ אבל לא מפני שהי' דור שלישי של ת"ח דהרבה יש כיוצא בו כמ"ש התוס' ומסתייע לי עוד לזה שראיתי בפ' י"ד באדר"נ דרבן יוחנן ב"ז קרא על ר' יהושע וחוט המשולש לא במהרה ינתק ולא מצינו דר' יהושע הי' דור שלישי של ת"ח וכולם ראו זא"ז וגם דרכו של ריב"ז לספר בשבח התלמידים עצמם אלא עכצ"ל מפני שהי' במקרא ובמשנה ובדרך ארץ ודבר זה פשוט בעיני עד שאני מתפלא על רבותינו ז"ל מדוע לא פירשו כן וצ"ע. עוד הביא המג"א שם בשם ספר עשרה מאמרות מהרמ"ע ז"ל דכל המינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהיכל הנשיא דוקא נהגו שבניהם קודמין ובספר מחצית השקל הביא מ"ש בספר הנ"ל מחמת שקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני ועמדו הורדס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות התקינו ב"ד שיהא כתר תור' כמו כתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו ע"ש ומזה עשה החת"ס יסוד גדול שירושת הנשיאות לא הי' מעולם מצד הדין רק מצד המנהג: והנה ספר עשרה מאמרות הנ"ל אין אתי במחיצתי לעיין בו אבל לפענ"ד נראה להביא ראי' דגם קודם הילל הנשיא הי' כך גבי ראש הסנהדרין שאם הבן הי' ראוי למלא מקום קם הוא למלאות מקומו מברכות דף ד' דאמרינן מיד יועצין באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ושואלין באורים ותומים שנאמר ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר. בניהו בן יהוידע זה סנהדרין דכתיב ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפליתי והתו' גרסי ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ושוב הקשו ע"ז והאיך פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע וי"ל דמסתמא ממלא מקום אבותיו הוי וכי היכי שאביו הי' מסנהדרין גם הוא הי' מהם עכ"ל א"כ מוכח מזה דדינא הכי דבסנהדרין הבן ממלא מקום אביו כשהוא ראוי לכך. דאל"ה מנ"ל דיהוידע ממלא מקום אבותיו הי' דלמא אע"פ שאביו הי' מסנהדרין מ"מ לא מלא יהוידע מקום אביו שהי' אחר דעדיף מיני' אלא משמע דהבן קודם לאחר וא"כ מוכח דגם קודם הילל הנשיא ואף בבית ראשון הי' כן והיא ראי' גדולה לפענ"ד אשר הי' נעלם מהגאונים הנ"ל: הן אמת דיש להעיר על דברי התוס' הנ"ל דנראה מהפוסקי' דיהוידע שהי' בימי אחיתופל הי' קודם לבניהו שהי' על הכרתי והפליתי דקרא דאחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו הי' בתחילת מלכות דוד וקרא ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפליתי כפי הענין הי' אחרי מלחמת אבשלום שהוא בסוף מלכות דוד ואיך יתכן שזה יהוידע הי' בנו של בניהו וצריך לדחוק ולומר דאע"ג דכתיב אחרי מלחמת אבשלום מ"מ סיפר הכתוב מי היו השרים שהיו כבר בתחילת מלכות דוד וזה דוחק גדול. אבל בתוס' הרא"ש אשר נדפס ויצא לאור בדורנו זה ראיתי שכתב בזה הלשון ומייתי ראי' כי היכי דבניהו הי' מסנהדרין כן הי' אביו יהוידע א"כ לפ"ז שפיר ניחא שזה יהוידע שהי' אחרי אחיתופל הי' אביו של בניהו ובניהו ממלא מקום אביו יהוידע להיות בסנהדרין אבל לכאורה יש לי ראי' להיפך דבסנהדרין אין הבן ממלא מקום אביו ממתניתין דסנהדרין דף ל"ז דקתני הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה ופירש רש"י כגון שמת אחד מן הדיינים נראה מזה דבב"ד אין ממלא מקום אביו דודאי דוחק לומר דמיירי דוקא כשאין לו בן ראוי למלא מקום אביו אבל כשיש לו בן אין סומכין מן הראשונה אחרי דהתנא מסתם קא סתים משמע דלעולם סומכין מן הראשונה והנה הרמב"ם בפ' א' מה' סנהדרין כתב נחלקו הסנהדרין והוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונ' א"כ לדידי' לא מיירי כלל מתניתין כשמת אחד מן הסנהדרין אבל לפי פירוש רש"י דמיירי כשמת אחד מן הסנהדרין שפיר יש להוכיח דבנו אינו ממלא מקום אביו בסנהדרין ולפ"ז קשה הך דברכות דמנ"ל דיהוידע הי' בסנהדרין: