מצפה אריה תנינא חלק א פז

אביו בירא' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא אבל משום זה לא נגרע כח תורת ירוש' במלכות דאם אין הבן ראוי למלכות אינו יכול לירש את אביו וכן בירוש' דנחלה נמי מצינו גבי פעוטות דמקחן מקח וממכרן ממכר אבל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים אלמא דלהיות שליט בנכסי אביו צריך להיות ראוי לשלוט בעמלו וכ"ז שאין לו דעת ותורה אינו שולט בזה לגמרי כדי שלא ילך לאבדון נחלת אבות וכ"ש מלכות שהבן הוא מושל בעמו שהוא נחלת אבות צריך לידע כל תכסיסי מלוכה ושיהא כדאי והגון לכך וכן כתב רש"י ז"ל בחומש פ' שופטים על הפסוק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו שאם בנו הגון מלכות בנו קודם מוכח דבעינן שיהא בנו הגון למלכות דוקא: שוב התבוננתי שמה שכתבתי למעל' דכתר תורה אינו רבנות רק שונה הלכות כך מוכח מברייתא דפרק ו' דאבות דקתני התם כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ואל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך עשה ואל תתאוה לשולחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ע"כ. א"ב בפירוש הדברים נאמרו ונשנו דכתר תורה היינו קנין התור' אבל לא הכבוד והגדולה והעשירות אשר הוייתם מחמת קבלת ושררה ואדרבה אם הוא בורח מכל אלה יש לו כתר תור' וע"י רבנות נתמענו הכתר תורה ואיך כתב הרשד"ם מהך דש"ס דיומא דרבנות אינו בכלל מנויים מה ענין רבנות לכתר תורה וצע"ג: והנה בדברי החת"ס שהבאתי למעלה שהאריך בדין זה דאין לרבנות תורת ירושה יש לפע"ד לעורר על דבריו הרבה האחד העיר מש"ס דספ"ק דמגילה י"ג ע"ב כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר ויושיבם לנצח ויגביהם ואם מגבי' עצמו הקב"ה משפילו וכו' ולכאור' קשה מה צריך לילפותא דפוסקין לו גדולה ולזרעו אחריו תיפוק לי' דדינא הכי דהבנים יורשין גדולת אביהם. וי"ל שפוסקים משמים שיזכו לבנים ממלאים מקום אבותיהם ולא תפסוק לעולם ע"ש. והנה דודאי צדקו דבריו בזה אבל מ"מ קשה לי טובא הא בנדרים דף פ"א ע"א מצינו היפוך מזה דאמרינן מפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהם אמר רב יוסף כדי שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רב שישת ברי' דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הציבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגברין על הציבור וגירסת הערוך ערך גדר מפני שהן מתגדרין על הציבור וכתב רש"י ז"ל יתגדלו ושלא ינהגו שררה כשיראו שהם ובניהם ואבותם תלמידי חכמים וכעין זה כתב הר"ן ז"ל אם יראו שאין תורה פוסקת מהם יגיס דעתם ע"ש. והנה למר זוטרא שפיר מתאימים שני מימרות הנ"ל דהתם נמי אמרינן שאם מגבי' עצמו הקב"ה משפילו ועפ"י הרוב המה מגביהים א"ע משו"ה אינן מצויין מבניהם ת"ח. אבל כרב ששת ברי' דרב אידי דאמר כדי שלא יתגדרו על הציבור קשה מאוד הך מימרא דפ"ק דמגיל' דהאיך אפשר דפוסקין לו ולזרעו אחריו הא' יש לחוש שיתגרדו על הציבור: ונראה לפע"ד בישוב הדבר עפי"ד הש"ס דיומא הנ"ל דג' כתרים הם כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תור' ובכתר תורה נמי מצינו שעולה לגדולי כמו דאיתא בנדרים דף נ"ה ע"א דרב יוסף אמר לרבא לא תיתיב אכרעך עד דאמרית לי פירושא דהדין מלתא מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות א"ל כיון שאדם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל התור' ניתנה לו במתנה כיון שניתנ' לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגבי' עצמו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא. ע"כ ולפ"ז שפיר י"ל דההיא דפ"ק דמגיל' מיירי בגדולת מלכות דהא בש"ס דזבחים דף ק"ב מייתי להך מימרא אשאול המלך ע"ה דמתחיל' פסק הקב"ה המלכות לו ולזרעו אבל בכתר תורה אע"ג דפוסקין לו גדולה כדכתיב ומנחליאל במות מ"מ פוסקין רק אליו לבדו אבל אין הבנים יורשין גדולתו ומשו"ה אין יוצאין ת"ח מבניהם שמא יתגדרו על הציבור מחמת זה ויהיו סבורין דגם הגדול' ירושה היא להם מאבותיהם: והנה בגמרא שקיל וטרי מפני מה אין ת"ח יוצאין מבניהם של ת"ח היינו שאין מצוי שיהיו בני בניהם ת"ח דהיינו דוד שלישי אבל משמע דבנים עצמן שכיחי שיהי' ת"ח וע"ז משני שלא יאמרו תור' ירושה היא להם מאבותיהם ולכאור' לפ"ז למה שכיח שיהיו הבנים ת"ח ניחוש ג"כ שלא יאמרו תור' ירושה היא להם מאבותיהם. ונרא' די"ל עפ"י מה דאיתא בב"מ דף פ"ה כיון שלמד אדם תורה הוא ובניו ובן בנו מכאן ואילך התור' מחזרת על אכסניא שלה ומש"ה אינו ראוי שיהי' מצוי שיהיו בני בנים ת"ח שאז הית' באמת התיר' מחזרת על אכסניא שלה ויאמרו שהתור' ירושה היא להם מאבותיהם. והנה לפי פירוש רש"י בין לרב שישת ברי' דרב אידי ובין לרב יוסף העיכוב הוא מצד דור השני בניהם של ת"ח אלא שלרב ששת כ"ז שאין לו בן ת"ח אינו מתגדר מצד עצמו ומצד אביו רק כשיהי' לו עוד בן שהוא יהי' דור שלישי ת"ח יתגדר ולמר זוטרא הוא מתגדר מצד עצמו ומצד אביו ג"כ אבל בפירוש הרא"ש איתא כדי שלא יתגדרו כשיראו שהם ואבותיהם המה לומדי תור' ורצו להתגדר על הציבור. עוד איתא התם רבינא אמר מפני שלא ברכו בתור' תחילה דאמר רב יהוד' אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו דכתיב על עזבם את תורתי אמר רב יהוד' אמר רב שאין מברכין בתור' תחילה ופירש"י ותלמידי חכמים בני ת"ח מתוך שהם זהירין לעסוק בתור' ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין לא מקיימין ברכתא ונהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה ע"ש: והנה על תירוצו של רבינא קשה לי דא"כ למה יש לתלמידי חכמים בנים תלמידי חכמים דהיינו דור שני ולא דור שלישי כיון דבברכות התור' תרווייהו נאמרו צאצאינו וצאצאי צאצאינו ואם המה אינם מברכין ברכה זו ועל כן המה נענשים לא יהי' להם אפילו בנים תלמידי חכמים. ונראה לי דלרבינא לא הי' ניחא תירוצו דרב יוסף ודרב שישת שמי שהוא ת"ח בן ת"ח וגם יש לו בן ת"ח הוא מנתגדר על הציבור מחמת כי הוא בעצמו הי' ת"ח בן ת"ח דאביו של רבינא הי' ג"כ ת"ח כמו דמצינו בש"ס ברכות ל"ט ע"ב אמר רבינא אמרה לי אם אבוך עביד כר' חייא ועי' סה"ד אות ר' גבי רבינא שאביו הי' נקרא רב הונא וגם הי' לרבינא בן ת"ח והוא רב אחא ברי' דרבינא ע"כ לא הי' ניחא לי' למימר הכי שבשביל זה המה מתגדרין על הציבור משום שאביו ובנו ת"ח ובאמת אדרבה מצינו בב"מ פ"ה ע"ב אמר רב חמא מאי דכתיב בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן תלמוד חכם ובקרב כסילים תודע זה ת"ח בן עם הארץ אמר עולא היינו דאמרי אינשי איסתרא בלגינא קיש קיש קריא ופירש רש"י תודע מודיע לכל ומתפאר בכתרה ע"ש. והנה זה סותר להא דמשני רב שישת ומר זוטרא שדרכן להיות מתגדרין על הציבור יותר מת"ח בן עם הארץ אלא עם הארץ הוא מגיס דעתו יותר מת"ח בן ת"ח מחמת שהוא מודיע לכל שהוא ת"ח וקיש קיש קריא: ונראה לי דבר זה דאלו הוה התור' בירושה בודאי היו בניהם של תלמידי חכמים מתגדרים יותר מת"ח בן ע"ה שאלו היתה התור' בירושה הי' הכל רצין להשיא את בתו לת"ח בן ת"ח כדי שלא ימוש התור' מפי זרעו וכן היו אז ת"ח יותר חשובין בעיני הדור ומחמת חשיבותן היו מתגדרים על הציבור. אבל השתא שרואים ההמון שאין ת"ח יוצאין מבניהם של ת"ח ואין התורת ירושה להם אין