מצפה אריה תנינא חלק א פה

שצידד להקל בכה"ג והספר שדה חמד לא נמצא אצלי לעיין בו: הנה עיקר הדין דמראש חודש עד התענית אסור נשואין הכי איתמר בברייתא יבמות דף מ"ג והתם איתא שני ברייתות הסותרות זו את זו לגבי אירוסין והרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו לכל מה דקתני התם בברייתות הללו וכתב הב"י הטעם דהברייתות נקטו לא מצד הדין רק ממידת חסידות או שנהגו כך וכן כתב הלח"מ בשמו שם ברמב"ם הלכות תענית פרק ה' ע"ש והנה מהסוגיא דיבמות משמע בפשיטות שאין נושאים נשים מטעם אבילות ולפ"ז לשיטת ר"ת דאיתא שם בתוס' ד"ה שאני דגם באבילות תוך ז' או תוך ל' מותר לישא כשאין לו אשה ובנים משום מצות קיום פו"ר פשיטא דגם בימים הללו מראש חדש עד התענית שרי לישא כה"ג משום מצות פו"ר וכן איתא בהדיא בדרכי משה בשם הר"ן ז"ל וכתב עוד אכן נהגו שלא לישא כלל בימים הללו משום דלא מסמנא מילתא אבל מלשון השו"ע אינו מבואר כלל הטעם מה שנהגו שלא לישא נשים בימים הללו אי מטעם אבילות או מטעם דלא מסמנא מלתא ומדברי המ"א שאוסר לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז נראה שסבר שהוא מטעם אבילות ואירוסין התירו משום שלא יקדמנו אחר: והנה בספר המקנה בק"א סי' ס"ד הקשה אהגה"ה הלזו דנקט ונוהגין להחמיר שלא לישא מי"ז בתמוז תיפוק לי' דהוה אחר חצי חודש והמנהג שלא לישא בכל ימות השנה אחר חצי חודש כמבואר באה"ע סי' ס"ד וראיתי בספר ארי' דבי עילא' חלק אה"ע סי' י"ח שדחה קושיא זו בשתי ידים ומפרש דמה שכתב הרמ"א בסי' ס"ד שלא לישא אלא בתחילת החודש כונתו שמנהג זה אינו נגד ההלכה שאין בו משום ניחוש אבל גם אחר חצי חודש אין בזה דררא דאיסורא משא"כ בבין המצרים יש בו דררא דאיסורא משום אבילות ובמחכ"ת לא דק דהא כתב הד"מ בשם הר"נ ז"ל דגם היכא דמצד אבילות שרי כגון בגוונא דאין לו אשה ובנים דמותר משום מצות פו"ר המנהג שלא לישא משום דלא מסמנ' מילתא: ונראה לי דבנידן דידן שהיא משודכת ויש חשש שיתבטלו השידוכין והרבה חששו חז"ל ותקנו קנסות על צד שיבטל חצי נדן קנס מצד העובר וגם יש חרם מהקדמונים לבטל שידוכים יש סניף גדול לצדד להקל וכן משמע התוס' יבמות שהבאתי למעלה שכתבו ומעשה באשה אחת משודכת שמת אחי' לאחר הזמנת קרואים סמוך לחופ' והתיר לכונסה תוך שלשים משום פו"ר דבעל מאחר שאם לא ישא את זו לא ישא אחרת מזה משמע דאינו כדאי לבטל השידוכים שבינו לבין המשודכת זו ואז יהא בידו לישא אחרת ויקיים מצות פו"ר אלא טוב יותר להתיר שישא המשודכת הלזו ואף דיש לדחות ולומר דהא המנהג לבטל מצות פו"ר שלא לישא כלל בימים הללו מחמת דלא מסמנ' מילתא מ"מ י"ל דשני טעמים יחד היינו מצות פו"ר ולמען קיום השידוך שניהם כאחד טובים לסמוך להתיר הנשואין בין המצרים ולא לחוש לטעם דמסמנ' מילתא: ועוד לדידי קשה טובא לפי מה שהביא הרמ"א באה"ע סי' נ"ה המנהג הפשוט עכשיו לקרות חופה המקום שמכניסין יריעה פרוסה כו' ומקדשים שם ומברכים שם ברכת אירוסין כו' ע"ש והקדושין והנשואין המה ביחד והלכ' פסוקה בש"ס ופוסקים שמותר לארוס אפילו בת"ב מטעם שלא יקדמנו אחר א"כ אם נאסר הנשואין נתבטל המנהג שנהגו עכשיו תיכף אחר אירוסין נשואין א"כ מאי אולמא המנהג שנהגו לאסור הנשואין מהמנהג שלא להשהות הנשואין אחר הקדושין ואם נאסר הנשואין שוב לא אפשר לארוס ויש חשש שמא יקדמנו אחר ולהכי על כרחנו להתיר גם הנשואין ואיך כתב הרמ"א דעת המחמירין אחרי שכבר כתב מנהגנו עכשיו לקדש תחת החופ' ובשלמא מר"ח עד התענית שאיסור נשואין הוא מצד הדין שפיר ניחא אבל מי"ז בתמוז שכתב שנהגו להחמיר קשה טובא דכיון דמותר לארוס שוב אין לאסור הנשואין וכנ"ל. ונ"ל דיש לדמות דבר זה למה דאיתא בב"מ דף ל' ע"ב איבעי' להו דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר מהו מי אמרינן השבה מעלא בעינן וכיון דלאו דרכי' להחזיר בעיר לא ליחייב או דילמא בשדה מיהת הוא דאיחייב לי' וכיון דאיחייב לי' בשדה איחייב לי' בעיר תיקו ע"ש. ולענין הלכ' הרי"ף והרא"ש פוסקין דפטור בעיר והרמב"ם ז"ל פוסק לחומרא דחייב להחזיר בעיר עי' בחו"מ סי' רמ"ג סעי' ב' א"כ הכי נמי כיון דהגיע זמן המוגבל הא מוטל עליהם החיוב לקיים ההתקשרות שהי' בשעת. התנאים לקדש ולעשות נשואין וכיון דהקדושין מותרין שוב יש לעשות הנשואין תיכף מצד המנהג אלא צריך לומר שהמנהג שלא לישא מי"ז היינו שאין לקבוע זמן הנשואין בימי המצרים אבל כשלא ידעו מהמנהג או שטעו בחשבון אין לעכב הנשואין בשביל זה. עוד י"ל דשאני הכא דמה שהתירו לקדש זהו לטובת המשודכת דהחיוב שקבל הארוס עליו לארסה הוא לטובתה וכיון דלא מסמנא מילתא נוגע הדבר להמשודכת כמו להמשודך. עוד אפשר לומר שהמנהג שאין נושאין מי"ז בתמוז הוא מנהג ישן יותר מהמנהג לקדש תחת החופה וכן מורה הלשון שם בסי' ס"ד המנהג הפשוט עכשיו הרי שהוא מנהג חדש והמנהג הלזה נכנס בגבול המנהג שלא לישא י"ז בתמוז להכי החדש נדחה מפני הישן והנה בכ"ד לעשות מעשה בדבר מה שהשבו"י החמיר קשה קצת דרב חילו של הגאון ז"ל מ"מ י"ל דבענינים כאלו לא כל הזמנים שוים ואין לדמות מצב דורנו לדורו של הגאון ז"ל וד"ל. גם מ"ש הגאון ז"ל כיון דלא מסמנ' מילתא חמירא סכנתא מאיסורא לפע"ד הפריז קצת על המידה דהאיך אפשר לומר באין לו אשה ובנים דמצוה לכונסה דאיכא בזה סכנתא ח"ו הא שומר מצוה לא ידע דבר רע אלא על כרחך צריך לפרש מה שכתב הר"נ ז"ל דלא מסמנ' מילתא הכונה שלא יצליחו הרבה ואין בהזיווג סימן ברכה אבל ליכא חשש סכנה ח"ו וזה ברור וגם י"ל דבעובדא דידי' לא הי' חשש שיתבטלו השידוך משא"כ בנ"ד. סיומא דהך מילתא אם לפי ראות עיני כ"ת נחוץ לעשות הנשואין בזמן המוגבל הנ"ל גם אנכי נותן הסכמתי לזה רק בלי כלי זמר ובלי הרבה קרואים רק מנין מצומצם והש"י יחיש גאולתנו וששון ושמחה ישמע במהרה בימינו: סימן נג לש"ב האברך הרב החריף ושנון היחסן מו"ה שמואל שמעלקא הכהן ראפאפארט נ"י: אשר באת להקשות אתוס' קידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה סד"א דל"ל קרא דנשים חייבות במצה תיפוק לי' דמוכח מדאצטריך האזרח למיפטרי' מסוכה ש"מ דבמצה חייבות וע"ז כתבת בישוב הקושי' עפ"י מ"ש התוס' במגיל' דף ד' ד"ה שאף שהקשו דל"ל קרא דנשים חייבות במצה תיפוק לי' מסברא דאף הן היו באותו הנס ותירצו דה"א למיפטרי' מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות מעתה לפ"ז לא קשה כלל קושי' דקידושין הנ"ל דאי לא הקישא הוה אמינא דמקרא אינו מוכח דמדאיצטריך האזרח ש"מ דנשים חייבות במצה די"ל דהוי ס"ד למימר דנשים חייבות במצה מסברא דאף הן היו באותו הנס והוינן למילף מג"ש דט"ו ט"ו סוכות ממצה דנשים חייבות בסוכה ומשו"ה איצטריך האזרח למיפטר נשים מסוכה וממילא נפטרו ג"כ ממצה דילפינן מצה מסוכה בג"ש דט"ו ט"ו. זהו ת"ד ויפה הערות. אבל לדעתי בפשיטות יש לחזק קושית התוס' עפ"י מה שהקשה המהרש"א שם בקידושין על התוס' הא איצטריך קרא דהקישא לחייב נשים במצה כי היכי דלהוי שני כתובים הבאין כאחד מצה והקהל דאל"ה הוה ילפינן מהקהל דנשים חייבות בכל מצות עשה שהזמן גרמא ושפיר