מצפה אריה תנינא חלק א פד

דאסור לכתחילה דהתם בשעת עבירת הלאו עדיין ליכא שום התחלה לקיום העשה עד שישלח את האם או שישיב את הגזילה אבל כאן אחשבי' רחמנא גם את מחשבתו להכי שרי גם לכתחלה: וארוחנא בזה לישב הא דאמרינן בדף ה' אמר רבא ש"מ מר' עקיבא תלת ש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ובתוס' ד"ה לא כתבו דאי אמרינן מתוך שרי ואע"ג דבעינן צורך היום קצת הכא מה שמבער הוה צורך ע"ש אבל רבים מהפוסקים סוברים דגם לדידן דאמרינן מתוך כו' אסור לשרוף חמץ ביו"ט דהבערתו לא חשיב צורך היום ועיין במג"א סי' תמ"ו ובישוי"ע שם ולשיטתם יקשה מימרא דרבא הנ"ל. ולפי הנ"ל ניחא דהטעם דלא מיחשב צורך היום זהו משום דמשהה כדי לבערו ואינו עובר עליו בב"י ולא על עשה דתשביתו א"כ כ"ז לפי מה דקי"ל דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ומשהה כדי לבערו לא גרע ממבטל חמץ והנה מבואר בפסחים דף ו' ע"ב דביטול לא מהני אלא קודם זמן איסור חמץ אבל לבתר זמן איסורו לאו ברשותו קאי דלבטלו ושוב לא מהני ביטול בלב אלא צריך ביעור גמור וכן יש לנו לומר דמשהה חמץ כדי לבערו מהני דוקא כשמשהה כדי לבערו קודם זמן איסורו דהיינו קודם הפסח או כמו שכתבו התוס' בדף כ"ט כשפודה את ההקדש ע"מ לבערו א"כ מעולם לא הי' החמץ ברשותו בתר זמן איסורו וכן במתניתין דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט שעוד קודם שתחמיץ הא חושב בדעתו לבערו תוך המועד ואז עדיין החלה ברשותו להכי מהני ביטולו וכן לדידן היכא שמצא חמץ ביו"ט שמקודם פסח כבר ביטל כל החמץ שלו אלא כיון שמצאו בתוך הפסח לא מהני מה שביטל מקודם דדעתי' עלויה בזה שפיר אמרינן כיון שמשהה חמץ כדי לבערו מהני מחשבתו שלא יעבור עליו בב"י וב"י מעתה לר"ע אי הוה אמרינן דתשביתו הוא ביו"ט אחר שכבר חל עליו איסור ב"י וב"י מעת צאת הכוכבים תו לא מהני ביטול דלאו ברשותי' קאי דלבטליה וה"ה דלא מהני מחשבתו שמשהה חמץ כדי לבערו ולדידי' צריך להיות שריפת החמץ צורך היום כדי שלא יעבור עליו בב"י וב"י אלא מוכח דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך ודו"ק: עוד עלה על לבי לומר בישוב קושית השאג"א על הר"י ממתניתין דכיצד מפרישין כו' דהנה בריש פרק כל שעה ס"ל לב"ש לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא א"כ יודע שיכלה קודם פסח ע"ש א"כ נראה דחמץ שכבר הי' ברשות ישראל לא מהני מה שמוציאו מרשותו ע"י מכיר' א"כ מסתברא דגם לב"ש לא מהני ביטול דפשיטא דביטול לא עדיף ממכירה לנכרי להכי לב"ש לא מהני משהה חמץ כדי לבערו דזהו מטעם ביטול וכדכתיבנא להכי י"ל דר"א קאי בשיטתי' דב"ש כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ל ע"ב ד"ה ר' אליעזר שמותי הוא אבל זה הוא רק ע"ד הפלפול דלא ידענא אם הא דס"ל לב"ש דלא ימכור אדם חמץ לנכרי כו' אם עובר הישראל המוכר בב"י וב"י דלא מצינו דבר זה כלל אלא מסתברא דרק לכתחיל' ס"ל הכי אבל לא בדיעבד ואנכי לא באתי אלא לעורר: סימן נא בפסחים דף קי"ח ע"ב ובר"ה דף י"ז ע"א איתא דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' כו' אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע אע"פ שדלה אני מן המצות לך אני ולי נאה להושיע וכתב רש"י ז"ל אהבתי משמע כי אהבתני כלומר אהבת אותי והמהרש"א בח"א כתב דלפי פשוטו לא יפול בו לשון אהבה אלא לשון בקשה ועיין בע"י: ולפענ"ד נראה דמה דנקט הש"ס אימתי אני אהובה לפניך הכוונה אימתי הקב"ה אהוב לישראל אלא הש"ס נקט דרך כבוד כלפי מעלה וכן על הפסוק בפרש' דברים (א' כ"ז) ותאמרו בשנאת ה' אותנו כתב רש"י ז"ל והוא הי' אוהב אתכם אבל אתם שנאתם אותו משל הדיוט הוא מה דבלבך על חברך מה דבליבי' עלך ע"ש ודרך כזה מצינו בכמה מקומות כמו במגיל' ט"ו ע"א ושמואל אמר גבר מלכא עילאה על מלכא תתאה וכתב רש"י ז"ל כינוי הוא להיפוך בלשון נקי' ובמד"ר בראשית פרשה כ"ז אות א' איתא אמר ר' יודן גדול כח נביאים שמדמים צורה ליוצרה וכתב היפ"ת ובמ"כ שצריך להיות איפכא ע"ש אבל הגירסא נכונה אלא שהמדרש נקט לשון נקי' ועי' רש"י על הפסוק ואברהם עודנו עומד לפני ה' ובמד"ר פרשה י"ט על הפסוק אשרי האיש וכן עוד בהרבה מקומות: וכדרך הזה אמרתי בש"ס חולין דף ה' ע"א בהא דאיתא התם לעולם אימא לך מומר לעכו"ם לא דאמר מר חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התור' כולה וכן הוא בקידושין דף מ' ע"א ובשבועות דף כ"ט ע"א ע"ש וכתב רש"י ז"ל כדכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וילפינן בהוריות דף ח' ע"א דבע"ז מיירי עכ"ל ותמי' לי דשם בהוריות איתא אמר קרא וכי תשגו כו' איזהו מצוה שהיא שקולה ככל המצות הוי אומר זה עכו"ם וכתב רש"י ז"ל שכל המודה בה ככופר בכל התור' כולה עכ"ל א"כ מזה לא שמעינן דה"ה להפך שכל הכופר בה כמודה בכל התור' כולה דבזה י"ל דאם אינו מודה בכל התור' כולה לא סגי במה שכופר בע"ז למיחשב כאלו מודה בכל התורה כולה וכן מסתברא וע"כ הי' נראה לי לפרש דהש"ס בגיטין ובקידושין ובשבועות הנ"ל נקטו ג"כ לשון נקי' והכונה להיפך שכל הכופר בה ככופר בכל התור' כולה רק נקטו דרך כבוד כלפי מעלה ועפי"ז מיושב קושית התוס' בשביעות שם ד"ה מצות ציצית הא דשבק ע"ז דכתיב בה נמי וכי תשגו כו' ולפי האמור ניחא דבציצית דוקא אמרינן דבקיומה חשוב כאלו מקיים כל המצות אבל בע"ז אף כשכופר בה לא מיחשב כאלו מקיים כל המצות כולן וכן משמע בע"ז דף כ"ד ע"א דפריך אביי התם ודילמא מע"ז הוא דהדור בהו א"ל רב יוסף לעבדו שכם אחד כתיב משמע דכופר בע"ז אכתי לא מיחשב כמודה בכל התור' כולה אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עכו"ם הלכ' ד' כתב מצות עכו"ם כנגד המצות כולן הוא שנאמר וכי תשגו כו' מפי השמעה למדו שבעכו"ם הכתוב מדבר שכל המודה בעכו"ם כופר בכל התור' כולה וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התור' כולה הרי נקט תרווייהו ואנכי לא ידעתי מנ"ל דבר זה ובאלשיך ריש פרשה תשא ראיתי שכתב ואמרו חז"ל ע"ז שקולה כעשרת הדברות ע"כ הביאו עשרה גרה ע"ש ואולי יש לומר דכוונת הרמב"ם ז"ל ג"כ על דרך זה וצ"ע: סימן נב אשיב ברכה ושלום אל כבוד הרב המאוה"ג המפורסים נצר מטעי גזע תרשישים כש"ת מו"ה ישל בעריש אייכענשטיין נ"י אבד"ק חאדאראוו: ע"ד שאלתו בענין אשר בא לפניו אשר קבעו זמן חתונה ביום א' שהוא כ"ד תמוז ולא עלה על דעתם שאין לעשות נשואין בין המצרים וכבר שלחו איינלאדונגען כמנהג בעתים הללו ויש חשש שאם ידחו הנשואין עד אחר הצום (ד' יהפוך לנו לששון ולשמחה) ידחה השידוך לגמרי אם יש להתיר לעשות הנשואין בזמן הקבוע והביא כ"ת מה שנמצא בשבו"י חלק אה"ע סי' ל"ה שכתב להחמיר משום דלא מסמנא מילתא וחמירא סכנתא וכתב כ"ת עוד בשם ספר שדה חמד