מצפה אריה תנינא חלק א פ

דאין יוצא באתרוג של תרומ' טמאה אמנם יש לומר לפי מה שכתב הרשב"א בתשוב' סי' תשמ"ו הובא בשעה"מ הלכות לולב פ"ח ה"ב שנשאל במי שאסר על עצמו נכסיו אם יוצאין בו אף ביו"ט ראשון מטעם הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' והשיב דאינו יוצא דא"כ אף באתרוג של תרומ' טמאה שנטמא ביד ישראל יוצא בה מטעם אי בעי מיתשיל עלה ע"ש אמנם יש להצדיק דעת השואל דשאני התם גבי תרומ' טמאה דאף אם ישאל הדרא לטבלא ואע"ג למאן דסבר דיוצא בטבל משום הואיל ואי בעי מפריש עלה ממקום אחר חשיב יש בה היתר אכילה מ"מ בתרומ' טמאה ע"כ צריך אתה לומר תרי הואיל דהיינו הואיל אי בעי מיתשיל וגם אי בעי מפריש עלה ממקום אחר ותרי הואיל לא אמרינן כמ"ש התוס' בפסחי' מ"ו ע"ב ד"ה הואיל משא"כ בקונם נכסיו ליכא אלא חד הואיל א"כ משו"ה הוכרח הש"ס לומר הטעם דיש בה היתר אכילה לכולא עלמא דאי מטעם דבעינן דין ממון לחודא לא סגי דאפשר לומר הואיל אי בעי מיתשיל עלי' והדרא לטבלא וטבל יש בו דין ממון וטעם דהיתר אכילה ג"כ לא סגי די"ל דכיון שנטמאה ועומד' להסקה חשיב זה כעין אכילה כמ"ש התוס' בסוכה שם דמשו"ה אמר הכתוב שלך תהא אכן השתא דאיכ' שני טעמים דבעינן היתר אכילה ובעינן דין ממון לא יצא בי' דהיתר הסקה לא חשוב דין ממון דממון גבוה היא ואם תאמר משום אי בעי מיתשיל עלה והדרא לטבלא הא בטבל אין בו היתר אכילה ואם תאמר הואיל אי בעי מפריש עלה ממקום אחר הא זה הוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן ודו"ק: אבל יש לפקפק בזה דעכצ"ל דהתוס' לא סבירא להו כדעת השואל של הרשב"א די"ל הואיל אי בעי מיתשיל עלה דא"כ אין התחלה לקושייתם דנימא גבי תרומ' טמאה דפסול מטעם כתותי מיכתת כו' הא אפשר למיתשיל עלה ודמי לע"ז של גוי דלא פסול משום דאפשר בביטול וכמו דאית' בהדיא בש"ס לעיל ל"א ע"ב דרק באשרה דמשה פסול מטעם כתותי מ"ש אבל ע"ז של גוי אם נטל יצא אלא צ"ל דהתוס' לא סבירא להו דיתכשר משום דישנו בשאלה וכדעת הרשב"א ז"ל: הן אמת שדברי הרשב"א נפלאו ממני דאיך מדמה קונמות לתרומה הא שאני קונמות דמצוה לאתשולי עלי' משא"כ תרומה וחילוק זה איתא בהדיא בש"ס נדרים דף נ"ט ע"א דקונמות חשיב דבר שיש לו מתירין משום דאיכא מצוה לאיתשולי משא"כ תרומ' אטו מצוה לאיתשולי עלי' ע"ש. ואין . לומר דהכא באתרוג של תרומ' טמאה חשיב מצוה כדי לצאת בו ידי אתרוג דזה אינו דהא אם תאמר שיוצא בה כשהיא עדיין תרומ' טמאה הא לא יהי' תו מצוה ליתשיל ואיך נתפוס החבל בשני ראשין ועי' תוס' ב"ק ס"ז ע"א מעיקרא טיבלא שכתבו דתרומה לא חשיב שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה כיון דלא שכיחא. אך לפי מה שכתב הרש"ל בחידושיו דמעשר שני בגבולין חשיב יש בו היתר אכילה כיון דבידו לפדותו והא אין מצוה לפדותו ומ"מ חשיב יש בו היתר אכילה צריך לומר נמי דחשיב היתר אכילה משום דאפשר ליתשיל עני' והמהרש"א בחידושי הלכות חולק על הרש"ל דמשום דיכול לפדות לא חשיב היתר אכילה ע"ש. ועי' בתוס' פסחים הנ"ל דמדמה הואיל אי בעי מיתשיל להואיל אי בעי פריק לה ואדרב' משמע קצת התם דהואיל אי בעי מיתשיל עדיף מאי בעי פריק לה ע"ש היטב ויותר מבואר שם בתוס' ד"ה הואיל שהקשו דמצה של מעשר שני לר' מאיר דסבר ממון גבוה אמאי אינו יוצא דבעינן מצתכם נימא הואיל אי בעי מיתשיל עלי' ועוד הקשו אהא דאמרינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אמאי לא נימא גבי הקדש דעובר עליו משום הואיל אי בעי איתשיל עלה ותירץ ר"י דשאני הני דכתיב לה' אע"ג דאי בעי מיתשיל חשבן הכתוב של גבוה ועוד תירץ דמיירי בהקדש גי כהן דשוב אין בידו לשאול והואיל אי פדה לה נמי לא אמרינן כמו דלא אמרינן אי בעי קנה לה ע"ש הרי מבואר דהואיל דשאלה יותר עדיף מהואיל דמצי פריק לה וגם מוכח דמטעם הואיל ובידו לפדות פשיטא דלא חשיב שלו כדעת המהרש"א וחזינן ג"כ דסברת השואל אי יוצא בה מטעם דבידו לשאול הוא קושית התוס' גבי מצה של מעשר שני ולכאור' כמו כן יש להקשות באתרוג של מעשר שני לר' מאיר אמאי אינו יוצא בה מטעם הואיל אי בעי מיתשיל ואנו צריכין ג"כ לתירוצו של הר"י משום דכתיב לה' קודש. ומעתה יש לומר עפי"ז לפמ"ש הרשב"א לדמות קונמות. לתרומ' טמאה דלא מתירין לצאת בו דיש לומר דשאני תרומה טמאה דאקרי קודש אע"ג דיש בידו לשאול וכתירוצו של הר"י גבי מצה: והנה תירוץ הב' של הר"י ז"ל דמיירי שההקדש ביד הגזבר פשיטא דבזה לא מתורץ קושיתם הראשונ' במעשר שני ועי' במהרש"א שם שדבריו מגומגמים קצת. ולכאור' מאי מהני התירוץ הזה כיון דאכתי צריכים אנו לתירוץ הראשון לישב הך דמעשר שני ונראה דיש לומר דבמעשר שני לא קשה כל כך כיון דאף אם ישאל הדרא לטיבלא ובמצה של טבל גופא אינו יוצא בה אלא מטעם דנימא תרי הואיל דהיינו הואיל אי בעי מיתשיל וגם הואיל אי בעי מפריש עלה ממק"א ותרי הואיל לא אמרינן כנ"ל או נימא כונת הר"י ז"ל דלענין קושיתו הראשונ' אמאי אינו יוצא במצה של מעשר שני בירושלים מטעם הואיל פשיטא דסגי בתירוץ הא' דמ"מ אקרי קודש אבל אחמץ של הקדש שלא יהי' עובר בבל יראה ובל ימצא מטעם דמקרי קודש לא ברור כר"י כל כך לכן הוכרח לומר תירוץ הב' ודבר זה פשוט יותר: והנה בסוכה דף ל"ו בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפ' מהו ומפרש הש"ס דקא מיבעי בגוונא שנימוק הבשר מבפנים וחדרי הזרע קיימים ע"ש. וקשה לי לפי מה שכתבו התוס' דהטעם דטבל פסול הוא משום שיש בו חלק התרומ' דהיא של הכהן ולא הוי כל האתרוג שלו ובאתרוג של כהן גופא כשר לצאת בו א"כ הי' יכול למיפשט בעיא דרבא ממתניתין זו דאם נימא דנימוק הבשר מבפנים כשר אלמא חסרון בשר שמבפנים לא חשיב חסרון לפסול האתרוג א"כ אמאי אתרוג של טבל פסול הא יכול להפריש תרומה מבשר שבפנים מלבד חדרי הזרע ולכאור' יש לומר דלא גרע מאלו חסר לגמרי הבשר שמבפנים ויותר יש להקשות לפי מה דאיתא בש"ס התם אמתניתין דשל תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני שמכשיר' וחד אמר מפני שמפסיד' מאי בינייהו כגון שקרא עלי' שם חוץ מקליפה החיצונ' למ"ד מפני שמכשירה איכו למ"ד מפני שמפסידה ליכא ע"ש א"כ על כרחך צריך לומר למ"ד מפני שמכשיר' דס"ל דמתניתין מיירי בכל גווני אפילו אם הפריש תרומה חוץ מקליפה החיצונה ולפי זה הא דתרומ' טמאה פסול מיירי ג"ב בכל גווני אפילו אי קרא שם חוץ מקליפה החיצוני דהיינו רק הבשר אפילו בלא חדרי הזרע ומוכח דגם בכה"ג פסול א"כ הוא הדין כשנימוק הבשר שמבפנים ג"כ פסול דמה לי אם הוא חסר לגמרי ומה לי אם ישנו בעין רק הוא תרומ' טמאה. אמנם יש מקום לומר ולחלק דאף אם נימוק הבשר כשר מ"מ כשהוא בעין צריך להיות כל האתרוג שלכם אפילו הבשר שבפנים וכעין זה מצינו בכמה מקומות כמו בשחיטה דבדיעבד סגי ברוב שני סימנים ולא כולו ומ"מ אם שוחט כל הסימנים כולם ס"ל להרבה פוסקים דפוסל כל פסולי שחיטה דהכל שחיטה אחת הוא אלמא אע"ג דלא צריך מ"מ כששוחט צריך להיות הכל בכשרות עיין יור"ד סי' כ"ג דפליגי בזה רש"י ורמב"ם ז"ל דרש"י אוסר ורמב"ם מתיר דכיון דסגי ברוב סימנים אינו נפסל אח"כ במה ששחט יותר מהצורך אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר: