מצפה אריה תנינא חלק א עו

לא מצרפינן המעשה לאיסור לאו למיחשב לאו שיש בו מעשה והכא נמי לא מצרפינן מעשה מקיף להיות חייב על לאו דניקף ומשו"ה נמי לא רצה רב חסדא לאוקמיה במקיף לעצמו דמ"מ עיקר הלאו של ניקף אין בו מעשה ולאו דמקיף לחוד ולאו דניקף לחוד וכבר נודע שיטת הרא"ה בספר החינוך בפ' בהר סי' שמ"ה ושמ"ו דכל לאו שאפשר לעבור עליו בלי מעשה אע"פ שנעשה בו מעשה אין לוקין ולכאורה יש להקשות דלפ"ז איך משני הכא במסייע או במקיף לעצמו מ"מ כיון דלאו דניקף אפשר לעבור בלי מעשה גם כשעובר ע"י מעשה ג"כ צריך להיות פטור לשיטתיה ז"ל. אולם לפענ"ד נראה די"ל דבאמת פליגי בזה רב חסדא עם רבא ורב אשי דרב חסדא דלא רצה לאוקמא במסייע או כשמקיף לעצמו משום דס"ל כשיטת הרא"ה דכל לאו שאין בו מעשה גם כשעושה ע"י מעשה פטור ורבא ור"א לא סבירא להו הכי אלא כשעושה העבירה ע"י מעשה חייב דלא כשיטת הרא"ה. והרא"ה פוסק כרב חסדא והנה לפמ"ש התוס' בנזיר דף נ"ז ע"ב דפשטי' דקרא דלא תקיפו ולא תשחית קאי אניקף שלא להניח להקיף ולהשחית וכן כתב הריטב"א ז"ל בחי' למכות אך מריבוי' דבל תקיפו בלשון רבים מרבינן דמקיף נמי חייב ובהשחתת זקן דכתיב לשון יחיד לא תשחית הלאו הוא על הנשחת והמשחית פטור דהאיסור הוא שלא להניח להשחית ולרב חסדא אין בו מלקות לרבנן דס"ל דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו דהכא נמי גבי נשחת ליכא מעשה מעתה מזה ראי' דאשה מצווה אלא שאין בו מעשה דאלת"ה למה שקיל וטרי הש"ס בקידושין למה אשה פטורה על השחתת זקן תיפוק ליה דבכל לאו שאין בו מעשה נשים פטורות לדעת המנחת חינוך גם למה נקט התנא במתניתין חוץ מבל תקיף ובל תשחית הא בל תשחית אין בו מעשה ואיכא כמה לאוין דאין בהם מעשה שנשים פטורות אלא ע"כ דמוכח מזה דבלאו שאין בו מעשה נשים חייבות: והנה לפמ"ש הפ"י בקידושין שם דהא דפריך הש"ס מנא הני מילי דנשים חייבות בכל ל"ת שבתורה היינו משום דכתיב בני ישראל והוה מצינן למידרש בני ישראל ולא בנות ישראל כמו דדרשינן גבי סמיכה ע"ש וכן משמע בריטב"א שם ובתוס' א"כ בלא"ה במשנה תורה שנאמר לכל ישראל כדכתיב בהדיא בריש דברים ובכל משנה תורה לא מצינו שנאמר לבני ישראל רק לכל ישראל שוב אין צריך שום ריבוי לרבות נשים דבכלל כל ישראל הוי נמי נשים ועיין רש"י בחומש סוף סדר וזאת הברכה על הפסוק ויבכו בני ישראל את משה שכ' בני ישראל הזכרים אבל באהרן מתוך שהי' רודף שלום כו' נאמר כל בית ישראל זכרים ונקיבות ע"ש. והכא נמי היכי דכתיב לכל ישראל הוי זכרים ונקיבות בכלל ולפ"ז מצות מעקה ואבידה וכדומה שנאמרים במשנה תורה אפילו בלא הך ילפותא דרב יהודה אמר רב מקרא דאיש ואשה אשר יעשו מכל חטאת האדם נמי הוי הנשים מחויבות כמו אנשים וחפשתי ולא מצאתי בשום מקום במצות ל"ת הנאמרות במשנה תורה דאיצטריך ריבוי' או ילפותא דרב יהודה אמר רב לחייב את הנשים ודו"ק: ויש לי עוד קצת דברים בזה לפי מה דאמרינן בסוכה דף כ"ח ע"ב דפריך הש"ס דלמה לן קרא דנשים איתנייהו באיסור עינוי דיום הכיפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא ומשני לא נצרכה אלא לתוספות עינוי סד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה לא נתחייבו נשים כלל קמ"ל ע"ש. שמעינין מזה דבעלמא לא מצינן למילף מדרב יהודה אמר רב רק עונש דלאו וכרת אבל איסורא בעלמא לא א"כ י"ל דאיסורא דחצי שיעור וכדומה דליכא בזה לא לאו ולא כרת נשים פטורות מה"ת אפילו לר"י דס"ל ביומא דחצי שיעור אסור מה"ת דהא בזה ליכא קרא לרבות נשים אך אולי י"ל דדוקא בתוספות דיוה"כ איצטריך קרא לרבות נשים דהא בר"ה דף ט' ילפינן תוספות יוה"כ מקרא דחריש וקציר תשבות לר"ע או לר' ישמעאל מקרא דועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב א"כ הוי מצות עשה וכן משמע מרש"י שם דתוספות יוה"כ חשיב מצות עשה שכתב הלשון דלא לחייבי בו אפילו במצות עשה בעלמא ע"ש וכיון דהוי מצות עשה הרי חשיב נמי מצות עשה שהזמן גרמא ולהכי שפיר הוה מצינן למימר דנשים פטורות כמו דקי"ל כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אבל בחצי שיעור וכדומה אע"ג דהוי רק איסור בעלמא מ"מ חשיב כמו ל"ת דנשים חייבות בכל ל"ת שבתורה וצ"ע: שוב הראו לי בפ"י ביצה דף ל'' שעורר מנ"ל דנשים חייבות באיסור תוספות עינוי דיוה"כ אמאי לא נימא דהוה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות וכתב דאע"ג דנאמר בלשון עשה מ"מ כיון דהוה בשב ואל תעשה דלא תאכל ולא תשתה לא הוה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא דזה דוקא בעשה גמור' דקום ועשה ובמחכ"ת אישתמיטתיה ליה ש"ס מפורשת דסוכה הנ"ל דמרבינן נשים בתוספות עינוי מקרא דהאזרח וגם לפי מה שכתב הכלבו בהל' מילה בשם בעל המלמד ובספר דברי שאול על התורה בשם האבודרהם דמה שפטרה התורה לנשים ממצות עשה שהזמן גרמא הוי מטעם שהנשים המה ברשות בעליהן ואם הזמן גורם יוכל להיות בנקל שלא יהא להן פנאי לעשותן מחמת שיהא להן לעשות מלאכה בבית שהן משועבדות לעשות לבעליהן ולכך פטרן הכתוב לגמרי ע"ש ומעתה כ"ז במצות עשה שיש בהם קום ועשה אבל בעשה דשב ואל תעשה לא שייך זה ובשלמא בתוספת יוה"כ באיסור מלאכה נמי שייך לומר שיצטרכו לעשות מלאכה לצורך בעליהן אבל בתוספות עינוי בודאי לא אפשר שיהא מניעה לקיימן מצד שהן משועבדות לבעליהן וא"כ ל"ש הטעם לפטרן משום דהוה מצות עשה שהזמן גרמא ויש עוד לדבר בזה אבל אנכי לא באתי אלא לעורר: סימן מה הנה בטור או"ח הל' ת"ב סי' תקנ"ט כתב מעשה שחל ת"ב בשבת ונדחה לאחר השבת והי' רבינו יעבץ בעל ברית והתפלל בעוד היום גדול ורחץ ולא השלים תעניתו מפני שי"ט שלו הוא וכן פסק המחבר בשו"ע והמג"א ס"ק י"א הביא דבתשובת מהר"מ לובלין הקשה חכם אחד דמסוגי' דערובין דף מ"א מוכח דגם בתשעה באב דלא נדחה ג"כ אין להתענות בי"ט שלו והמג"א כתב ליישב ע"ש. ולפע"ד נראה לומר דדבר זה תליא במאי דאיתא במגילה דף ה' ע"ב דר' אלעזר אמר דרבי ביקש לעקור ת"ב ולא הודו לו אמר לפניו ר' אבא בר זבדא רבי לא כך הי' מעשה אלא ת"ב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו לו חכמים ובתוס' ד"ה ובקש הקשו היכי ס"ד דהאי תנא דרבי רצה לעקור ת"ב הא אמרינן תענית דף ל' כל האוכל ושותה בט' באב אינו רואה בנחמות של ירושלים ועוד הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין עיין שם: והנה הרשב"א בחידושיו כתב וז"ל אלא מסתברא דאין זה מבטל דברי ב"ד חברו דאלו תקנה ראשונה בתנאי היתה דהא קרי להו צום וקרי להו שמחה דכתיב צום החמישי כו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ודרשינן מינה בזמן שאין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין ואפי' ת"ב דהא בכולהו כתיב שמחה והא דמחמרינן בת"ב הנהגת הדורות היתה הואיל והוכפלו בו צרות וכדאית' התם