מצפה אריה תנינא חלק א עג

עכ"פ המה יכולים לבער כדינו כמו אנשים אלא שאינם מצוות ועושה זה אין נ"מ לגבי תיקון הלאו דמ"מ הלאו הוא מתוקן דע"י השבתת החמץ שוב ליכא לאו דב"י וב"י: ולפענ"ד הכי מוכח מחולין קמ"א ע"א דאיתא התם תשלח אפילו לדבר מצוה ופריך הש"ס טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי ה"א לדבר מצוה לא עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשני לא צריכא דעבר ושקלא לאם דלאו עברי' עשה הוא דאיכא ליתי עשה ולידחי עשה ודחי הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו אלא למ"ד ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטה לא עברי' ללאו כו' אלא אמר מר בר רב אשי כגון שלקח ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וליתי עשה ולידחי עשה מאי אולמיה האי עשה מהאי עשה ס"ד הואיל ואמר מר גדול השלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה מחה על המים והאי מצורע כיון דאסור בתשמיש המטה כו' ליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשילוח הקן קמ"ל ולכאורה יש לעורר דלפי מה דמסיק דעשה דמצורע דגדול השלום דוחה עשה דשילוח הקן הא יש לומר כדאמר מעיקרא דלקח ע"מ שלא לשלח דלאו עבריה עשה הוא דאיכא כו' ואפילו למ"ד ביטלו ולא ביטלו זהו רק כשיש עדיין בידו לקיים את העשה אבל כשנתבטול' מאליה כגון שמתה מאליה נפטר מהלאו למפרע דלאו איהו קא מבטל ליה כדאיתא במכות שם בהדיא בסוגיא א"כ כיון דעשה דמצורע דוחה לעשה של שילוח הקן ותו אין כאן עשה דשילוח הקן מצד עצמותה ליכא כאן תיקון הלאו אי נימא דתיקון הלאו הוא רק ע"י קיום המצות עשה דהא המצוה מצד עצמותה כבר נדחה מפני עשה דמצורע אלא מוכח דתיקון הלאו אינו תלוי אם יש מצוה בעשיית העשה מצד עצמות העשה ואפילו אי נימא דעשה דמצורע דוחה אותה וא"צ לשלחה מ"מ אם שלח אח"כ תיקן את הלאו שעבר מעיקרא משו"ה אמרינן דחייב לשלחה דיש כאן תרתי דמלבד עשה דשילוח הקן יש נמי תיקון הלאו אפילו אם אינו מצווה ועושה ותיקון הלאו אינו תליא בקיום מצוה כלל תדע דלמ"ד מצות צריכות כוונה ואם לא כיון לבו לא יצא וכי נימא דאם עשה שלא בכונה לא תיקן את הל"ת משום דלא עשה מצוה הא ודאי ליתא דנהי דלא עשה מצוה מ"מ עבירה נמי ליכא. ודבר זה יש להוכיח ממכות דף ט"ז ע"א דאיתא התם למ"ד ביטלו ולא ביטלו דאנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת וטרח הש"ס לאשכוחי מאי זאת ועוד אחרת ואי נימא כשקיים העשה שלא לשם מצוה לא תיקן את הלאו הא שפיר משכחת לה בכל מקום שעשה המצוה שלא בכונה דלא קיים העשה כדינה. עוד יש להביא ראיה לזה מב"ק דף ק"ה ע"א גבי גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן דפשיט הש"ס גזילה אין כאן השבה אין כאן ופריך הש"ס אי גזילה אין כאן השבה יש כאן ומשני הכי קאמר אע"פ שגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן וכתבו בתוס' וז"ל נראה דלא בעי למיפשט אלא דלא מיעכב מצות השבה ומצות השבה מיהא לא קיים עכ"ל מוכח מזה דאע"ג דלא קיים המצוה עשה בעצמותה מ"מ מהני ההשבה לענין שמתקן בזה את הלאו דגזילה דתקון הלאו שעבר ומצות עשה דוהשיב את הגזילה תרתי מילי נינהו וכנ"ל: עוד נראה לפענ"ד דאע"ג דתניא בהדיא שלחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח מ"מ אם שלחה וחזרה ושוב לא שלח פטור מהלאו שעבר דתיכף כששלח בפעם הראשון הלאו הוא מתוקן דלא מסתבר כלל למימר דאם לא שולח פעם שנית ושלישית תהא חוז' עליו הל"ת אלא הוא מתוקן ורק התורה הטילה עליו לגמור את העשה בשלימות ולשלוח אפי' מאה פעמים וזהו לענין קיום מצות עשה דתשלח ולהכי אפילו אם אינו משלח כשחזרה הלאו הוא ניתק מכבר ולפ"ז באמת יש להקשות אהש"ס דהוה מצי לומר דבעינן תשלח לדבר מצוה כששלחה וחזרה דמצד הל"ת כבר ניתקן וליתא עוד ואשמועינן קרא דצריך לשלח משום קיום העשה. וצריך לומר דמברייתא משמע דמיירי בשילוח ראשון וצ"ע: והנה ק"ל דלאו דכתיב גבי נותר לא תותירו ממנו עד בוקר הוא לאו הניתק לעשה דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפנו כדאיתא בסוגיא דמכות הנ"ל ובכמה מקומות בש"ס ושריפת קדשים הוי ביום ולא בלילה כדאיתא בפסחי' דף ג'. ע"א ולפ"ז צריך למיחשב שריפת קדשים מצות עשה שהזמן גרמא כמ"ש התוס' בקדושין דף כ"ט גבי מילה וכן העיר הפ"י בקידושין דף ל"ד ולכאורה צריך עיון דנשים דמצוות על כל ל"ת שבתורה ואיתנייהו בלאו דבל תותירו וכמ"ש החינוך במצוה ח' דנוהג בזכרים ובנקיבות ובעשה דשריפה נשים אינם חייבות דהו"ל מצות עשה שהזמן גרמא וא"כ לגבי נשים אין הלאו ניתק לעשה כלל וצריך להיות דלמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו חייבין נשים מלקות על לאו דבל תותירו ומברייתא דמכות דפליגי ר' יהודה ור' יעקב לא משמע הכי דהא אמר ר' יעקב לא מן השם הוא זה אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה משמע דלדינא אין נ"מ כלל אלא רק דלא מן השם הוא זה ואי נשים חייבין מלקות עליו לר' יהודה הו"ל לאשמועינן כזה אבל לפמ"ש דאין תליא כלל תיקון הלאו בקיום מצוה אלא מזה מוכח אפילו אם נשים פטורות ממצות עשה מ"מ מתוקן. האיסור שעבר למפרע: שוב ראיתי בספר מנחת חינוך בפ' צו שכ' לעורר על מה שכ' הרמב"ם ז"ל בה' תמורה דמשו"ה לוקין על לאו דמימר אע"ג דהוי לאו הניתק לעשה משום דהלאו כולל יותר מן העשה דציבור ושותפים שהמירו אין תמורתן תמורה דלפ"ז אמאי חשיב נותר לאו הניתק לעשה והא הלאו כולל יותר מן העשה דהא נשים איתנייהו בלאו דבל תותירו וליתנייהו בעשה של והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו דהוי מצות עשה שהזמן גרמא א"כ יהי' חייב מלקות על לאו דבל תותירו והוא בעצמו כתב דאין לוקין על לאו דבל תותירו משום דהוי לאו הניתק לעשה עיין בדבריו. (והנה במחכ"ת דבריו סותרים זה את זה דבפרשת בשלח כתב דדעתו דנשים אינן מצוות כלל בל"ת דבל תותירו דבלאו הניתק לעשה אין הנשים מוזהרות). ולפענ"ד לא קשה כלל דמה שכתב הרמב"ם ז"ל גבי מימר דלא מקרי לאו הניתק לעשה מחמת שהלאו כולל יותר מן העשה הוי פירושו שאין באפשרית לתקן את הלאו ע"י מעשה העשה כיון שהציבור ושותפין שהמירו אין תמורתן תמורה לית כאן תיקון הלאו בשום אופן אבל גבי נותר נהי שמצד מצות עשה דשריפת קדשים נשים פטורות דכל מצות עשה שהזמן גרמא פוטרתן התורה לנשים מ"מ בכה"ג שיש בידן לתקן את הלאו שעברו חייבין דגם אם אינם מצוות ועושות נמי המה מתקנים ע"י מעשה הלזו את הלאו שעברו ומה שפטרן הכתוב ממצות עשה שהזמן גרמא הוא להקל עליהן אבל לא להחמיר עליהן. ולפ"ז לאו דנותר וכן לאו דבל יראה לשיטת הר"י דחשיב לאו הניתק לעשה גם נשים שעברו על הלאו אינן לוקין דהוי לאו הניתק לעשה ע"י שריפה ובחמץ ע"י שאר השבתה. וגוף הדבר מה שמחדשים הגאונים הנ"ל דעל הל"ת הניתק לעשה אין הנשים מוזהרות יש להשיב מכמה מקומות חדא מסוגיא דחולין הנ"ל דתניא תשלח אפי' לדבר מצוה וכתב רש"י ז"ל קן יולדת וטהרת מצורע. וע"ז פריך הש"ס עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הרי מבואר הדיא דל"ת דשילוח הקן גם נשים חייבות דהא קן יולדת מיירי בנשים. ואף דהבעל מחויב להביא כל קרבנות שאשתו חייבת כדאיתא בנדרים דף ל"ה מ"מ העשה דהבאת הקרבן חל על האשה ולא על הבעל א"כ הכא בסוגיא דקאמר