מצפה אריה תנינא חלק א עב

עוד יש לעורר מסנהדרין דף ע"א ע"א דקתני במתניתין הי' אחד מהם גידם כו' או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כו' איננו שומע וכתב רש"י ז"ל חרשין אינן יודעים אם קיבל דבריהם אם לאו ע"ש ואם נימא דעל הריגתן אינו חייב למה לן קרא למעט חרשין תיפוק לי' דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה דלא הוה עדות כלל כמו עדים שהעידו בטריפה עיין סנהדרין דף ע"ח ע"א: אך באמת אין צריך להביא ראיות ע"ז כי לא נסתפק אדם מעולם אלא כאשר כתב בספר שם הגדולים על הספר הנ"ל שהוא רק לחדד בהם את התלמידים. ובזה נסתר' גם השאלה השני' אם מותר לחלל את השבת לפקו"נ של חרש ושוטה כיון שניתן להצילו בנפשו ברודף ובש"ס דיומא דף פ"ה ע"א יליף ר' ישמעאל דפקו"נ דוחה את השבת מקרא אם במחתרת ימצא הגכב כו' ק"ו לפקו"נ שדוחה את השבת ע"ש א"כ ה"ה בחרש ושוטה כיון דרודף אחריהם ניתן להצילו בנפשו כ"ש שיש לדחות את השבת בשביל פקו"נ שלהם: ומ"ש המחבר הנ"ל להטעם דאמרינן התם דר"ש בן מנסיא אומר אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה והני לאו בני מצות נינהו שישמרו שבתות הרבה. דבר זה ליתא דהא דאינן חייבים במצות זהו משום דלאו בני דעה נינהו אבל מ"מ אסור לספות להם בידים כמו קטן למ"ד דאורייתא הכא נמי אסור מה"ת ולמ"ד דרבנן ה"נ דרבנן והרי חרש שוטה וקטן ששחטו בדיעבד כשר הרי דחשובי בני שחיטה וכן איתא בתו' גיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה הא דחשיבי בני כריתות כיון דאלו הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוי בני כריתות וגם מזה מוכח דגם כשנולדו כך ג"כ יש להם רפואה מדלא חילקו בין נולדו בכך או אח"כ נתחרש ונשתטה ועוד הרי ר' יהודה ס"ל ב"ק דף פ"ז ע"א דסומא פטור מכל המצות ומ"מ הוא ישראל גמור ומחללין עליו את השבת כדאיתא בשבת פרק מפנין דף קכ"ח ע"ב ביולדת ומדליקין לה את הנר ומוקי הגמרא לא נצרכה אלא שהיא סומא ע"ש וחידוש גדול על הגאון בעל מנחת חינוך שהביא דבר זה בשם הספר הלכות קטנות אשר דבר זה אין לו שחר כלל: סימן מד נפלאת ראיתי בספר למודי ד' ובספר בית יצחק יו"ד סי' א' שהביאו בשם המהרי"ט בחידושיו לקידושין דף ל"ד בתוס' ד"ה מעקה שהקשו תיפוק ליה דבכל הני איכא לאו שכתב וז"ל וא"ת אבידה ושילוח הקן לאו שניתק לעשה הן ואין לוקין עליהן כו' שאין הלאו אלא לזרז על העשה ומלות ל"ת נ"ל לקמן מאיש או אשה אשר יעשה מכל חטאת האדם והני לא מקרי חטאת שניתק הכתוב לעשה עכ"ל של המהרי"ט ומזה הוציאו בעל ספר לימודי ד' ובעל בית יצחק דדעת המהרי"ט דאין הנשים מוזהרין על שום לאו הניתק לעשה. והב"י הוסיף לעורר שלדעת המהרי"ט צ"ל דאין הנשים מוזהרין על לאו דבל יראה וב"י לפי דעת הסוברין דלאו ב"י וב"י חשיב לאו הניתק לעשה. ולפע"ד שגגה גדולה היא חדא דהמהרי"ט ז"ל קאי אליבא דשקליא וטריא של התוס' אי לא הוה רבי קרא דנשים מצוות על מצות עשה שלא הזמן גרמא וכיון דהלאו הוא לאו הניתק לעשה ולזרז בא על העשה ואי נימא דאין הנשים מוזהרין על העשה שפיר יש מקום לומר דגם על הל"ת אין הנשים מוזהרין אבל לפי האמת דרבי רחמנא דכל מצות עשה שאין הזמן גרמא הנשים מצוות כמו אנשים פשיטא דהנשים מוזהרין על הל"ת כמו אנשים דאם רצון התורה לזרז ע"י הל"ת לאנשים שיקיימו העשה כ"ש להנשים שהמה עצלניות יותר מהנשים והמה צריכין יותר זירוז. ועכ"פ הל"ת לא גרע מהעשה ואם גלי רחמנא דנשים חייבות במצות עשה שאין הזמן גרמא כ"ש במצות ל"ת. ומה שכתב המהרי"ט הלשון וכל הני לא מקרי חטאת הכונה ג"כ אי לא הוה רבי רחמנא דנשים איכא במצות עשה שאין הזמן גרמא אבל לא לפי האמת. אבל לדידי קשה לי טובא על המהרי"ט דהאיך מצינן למימר דאי לא הוה רבי רחמנא דנשים איתנייהו במצות עשה דשילוח הקן ומעקה ואבידה הוה נשים פטורות גם מהל"ת הא יש לנו לומר אדרבה לאידך גיסא דנהי דגברי דאיתנייהו בהעשה הוי לגבי דידהו הל"ת לאו הניתק לעשה מ"מ נשי דליתנייהו בהעשה והוי אצלם לאו גמור דלגבי דידהו לא הוי לאו הניתק לעשה וחייבין מלקות על עבירות הלאו וכמו גבי אונס שגירש דישראל מחזיר ואינו לוקה ואם הוא כהן לוקה ואינו מחזיר ועיין בספר שאגת אריה סי' פ"ב בה' חמץ ומצה שחקר אם נשים מחויבות בעשה דתשביתו כיון דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכתב דאי נימא דנשים ליתנייהו בעשה דתשביתו צ"ל דחייבות מלקות על לאו דב"י וב"י דנהי דלשיטת הר"י ב"י הוא לאו הניתק לעשה הוא רק גבי גברי ולא גבי נשים דליתנייהו בעשה דתשביתו ע"ש הכי נמי הכא אי לא הוי רבי רחמנא דנשים איתנייהו בכל מצות עשה שלא הזמן גרמא הי' צריך למימר דהמה לוקין על הלאו ואיך אזיל המהרי"ט ז"ל בתר איפכא לומר דאם אינן מצוות על העשה פטורות ג"כ מהל"ת זהו נגד הדעת והסברא ועוד יותר יש לתמוה דהאיך כתב המהרי"ט דמצות ל"ת נ"ל לקמן מאיש או אשה אשר יעשה מכל חטאת האדם והני לאו חטאת נינהו שניתק הכתוב לעשה הא מ"מ חטאת יש כאן אם עבר ולא קיים העשה וגם לוקין עלי' למ"ד קיימו ולא קיימו וכן פסק הרמב"ם ז"ל ואף למ"ד ביטלו ולא ביטלו מ"מ גבי שילוח הקן איכא מלקות כששובר כנפיה כדאיתא בהדיא בגמרא במכות דף ט"ז א' ואיך כתב דלא מקרי חטאת משום שניתק לעשה דברים הללו לכאורה אין להם פירוש כלל: ומהנכון לדעתי לפרש את דבריו דכך היא כונתו שרצה בזה לישב קושית התוס' דילמא משו"ה איצטריך לן לרבות נשים בעשה דאבידה ושילוח הקן כדי שתהי' גם אצלם הלאוין הללו לאו הניתק לעשה כמו גבי אנשים דאל"ה הוי אמינא דגבי נשים לא ניתקו הכתוב לעשה וכנ"ל משו"ה איצטריך לן לרבויי דגם המה בכלל העשה וממילא חשיב אצלם לאו הניתק לעשה ולפ"ז מה שכתב המהרי"ט הלשון והני לא מקרי חטאת דניתק הכתוב לעשה היינו לאחר שילפינן דאיתרבי דנשים חייבות במצות עשה שלא הזמן גרמא ולהכי גם אצל נשים נתקו הכתוב לעשה שוב לא מקרי חטאת כשמקיים העשה ואתי שפיר דברי המהרי"ט: הן אמת שאנכי הערותי במה שכתב הגאון בעל שאגת אריה דאם נשים פטורות ממצות עשה דתשביתו יתחייבו נשים מלקות על לאו דב"י וב"י דיש לשדות בזה נרגא דמנין לנו דבר זה דלא חשיב לאו הניתק לעשה אלא א"כ המה מחויבות בהעשה מצד קיום מצוה ואם נשים פטורות מעשה דתשביתו ואינם מקיימות מצוה בהשבתת החמץ לא יהי' שוב הלאו דב"י וב"י לאו הניתק לעשה הלא יש לומר דאף אם אינם מצוות ועושין ומבערין את החמץ נהי דלא עשו מצוה מ"מ מהני הביעור לתקן את הלאו דב"י וב"י שלא יהי' עוברין למפרע ומה שמדמה השאגת אריה לאונס שגירש דאם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר לא דמי כלל דהתם נאמר בתיקון הלאו ולו תהיה לאשה ודרשינן אשה הראויה לקיימה ולהכי גבי כהן אי אפשר כלל לקיים את העשה דגרושה לכהן לא חזיא ואינה ראויה לקיימה אבל הכא גבי נשים דאפילו אם ליתנייהו בעשה דתשביתו מ"מ