מצפה אריה תנינא חלק א ע

שנתקשו הקדמונים שהביא הכ"מ על מה שכתב שם ומשתדלים שלא ישחט לכתחילה על היחיד שנאמר יעשו אותו הא ר' יוסי מתיר אפילו לכתחילה ע"ש איך אפשר דר"י מתיר לכתחילה הא לכתחילה כו"ע מודים דנאכל על השובע דלא מצינו שום פלוגתא בזה ואז יהי' אכילתו אכילה גסה ולפ"ז לכתחילה ודאי גם ר' יוסי מודה דאין לשחוט הפסח על היחיד: ועלה על לבי לומר דהפשט שוחטין על היחיד היינו שאינו ממנה אחרים על הפסח אבל מ"מ אוכל יחד עם בניו ובנותיו הקטנים ועם עבדו ושפחתו הכנענים ששוחט עליהן שלא מדעתם ואוכלים כולם מפסח אחד. בין למ"ד שה לבית אבות דאורייתא ובין למ"ד שה לבית אבות לאו דאורייתא כמבואר התם בסוגיי' בפרק האשה דף פ"ח ע"א ובתו' שם ד"ח שה אבל לא מצאתי דבר זה מבואר בספרי מאורינו ז"ל ולא באתי אלא לעורר ואם כה נימא נסתר ראייתי הנ"ל לענין שיעור אכילת פרס ודו"ק: סימן מא בסוכה פרק הישן דף כ"ה ע"ב אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ואמר ר' אבא בר זבדא אמר רב מצטער פטור מן הסוכה האי נמי מצטער הוא קמ"ל הכי מילי צערא דממילא אבל הכא איהו דקא מצער נפשי' איבעי לי' ליתובי דעתי' וכתב בצדו בשם הגהת הב"ח על הך מימרא דמצטער פטור מן הסוכה דצ"ל רבא וכן הטו"ז באו"ח סי' תר"מ העתיק לשון הש"ס והביא רבא. ונראה שהב"ח הגיה משום דלהלן שם דף כ"ו ע"א איתא רבא לטעמי' דאמר מצטער פטור מן הסוכה וכן הוא בע"ז דף ג' ע"א ולא יתכן שיהי' מימרא דר' אבא בר זבדא אמר רב והש"ס יאמר רבא לטעמי'. אבל לפענ"ד בחנם הגיה הב"ח וכד דייקת שפיר ניחא הגירסא ר' אבא בר זבדא אמר רב דהנה שם להלן איתא אמר ר' אבא בר זבדא אמר רב חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה ופריך הש"ס וליעבדו חופה בסוכה אביי אמר משום יחוד ורבא אמר משום צער עיי"ש וא"כ מימרא דרבא דמצטער פטור מן הסוכה הוי מימרא זו בעצמה דקא מפרש לר' אבא בר זבדא משמי' דרב הא דחתן פטור מן הסוכה משום צער ולא מצינו מימרא אחרת מרבא שיאמר מצטער פטור מן הסוכה ומשו"ה שפיר מייתי לה הש"ס להא דמצטער פטור מן הסוכה בשם ר' אבא בר זבדא אמר רב כיון דרבא מפרש לר' אבא בר זבדא בשם רב הכי: אמנם לכאורה לפי"ז קשה דלאביי דלא סבירא לי' דמצטער פטור מן הסוכה נשאר הא דפריך הש"ס אמימרא דאבל חייב בסוכה פשיטא וי"ל דהא דסבירא לי' לאביי דמצטער חייב בסוכה הוא רק לפי מה דקאמר ר' אבא בר זבדא אמר רב דאבל חייב בסוכה וסבירא לי' לאביי דה"ה שאר מצטער נמי חייב בסוכה דלא מסתבר לי' לחלק בין אבל לשאר מצטער אבל אי לא הוה אמר הך מימרא דאבל חייב בסוכה הי' מודה לי' לרבא דמשום צער פטור ורק משום דאבל חייב ולפעמים גם אבל לא מצי ליתובי דעתי' (ועיין שיטת התניא דבכה"ג פטור מסוכה) וע"כ ס"ל דמשום צער אינו פטור: ולכאורה יש להשיב על דברי דאי נימא דמימרא דרבא דמצטער פטור מן הסוכה לאו בפירוש איתמר אלא שמעינן לה ממה דמשני רבא להא דר' אבא בר זבדא אמר רב משום צער יקשה הא דפריך הש"ס התם אמימרא דרבא והא אנן תנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא ומשני חולה הוא ומשמשיו פטורין מצטער הוא אין משמשיו לא והא גבי חתן פטור הוא ושושביניו וכל בני החופה ולמה גרע משמשיו מכל בני החופה אך באמת זה לא קשה כלל דהא דחתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין מן הסוכה מיירי שהחופה היא ערב הרגל כמ"ש רש"י ז"ל שם דבתוך הרגל קיימ"ל במועד קטן דף ח' דאין נושאין נשים במועד וחתן ושושביניו פטורין מן הסוכה לאו משום מצטער אלא משום דבעי שמחה במקום חופה כמבואר התם בהדי' אלא דהש"ס פריך דליעבד חופה בסוכה ולמה יפטר מלמיעבד סוכה וע"ז משני משום צער שרי לי' רבנן למיעבד חופה חוץ לסוכה וממילא גם שושביניו וכל בני החופה פטורין מסוכה משום דבעינן שמחה במקום חופה ודו"ק: סימן מב הנה בשו"ע או"ח סי' ת"ס סעי' ה' אין עושין בפסח פת עבה טפח ועי' במג"א שכתב שכל הפוסקים השמיטוהו ועי' בישוי"ע שכתב דכיון דמשמע מהש"ס שם בסוגיא דפסחים דף ל"ז דאי לאו דמצינו בלה"פ דהי' טפח הוי אמרינן דבפסח אסור וא"כ להמסקנא שם דאין ראי' מלה"פ שוב אסור לאפות פת עבה טפח בפסח כפסק המחבר. עוד תמה שם על רש"י ז"ל בד"ה שכן מצינו בלה"פ וז"ל שהוא אסור לבוא חמץ כדאמרינן במנחות דף נ"ז כל המנחות אשר תקריבו וגו' לרבות לחה"פ לחימוץ לאזהרה שלא יחמיצו ואפ"ה עובי דפנותיו טפח כו' עיי"ש וע"ז הקשה הישוי"ע דלמה צריך רש"י להביא הך דרשא דאשר תקריבו דתליא בפלוגתא דר"ע וריה"ג דפליגי התם בזה ולמה לא קאמר דהרי לכ"ע לחה"פ בא מצה אלא דמאשר תקריבו בא לרבות לחה"פ למלקות משום לאו דמחמץ עיי"ש שפלפל בזה: ולפענ"ד אדרבה דבריו תמוהין דמ"ש שהרי לחה"פ לכו"ע בא מצה לא ידעתי מנין לו דבר זה ולא מצינו בשום מקום דלחה"פ בא מצה דמקרא דכל שאור וכל דבש לא מרבינן לחה"פ כיון שאין בהלחם שום הקרבה כמו שמפורש ברש"י וז"ל דלא תימא בנקמצת אמר רחמנא שמהם קרב למזבח אבל האי דלא קרב מניה לא עיי"ש ומתניתין דלעיל דריש פרקין דקתני כל המנחות באות מצה דמשמע אפילו לחה"פ מדלא קתני חוץ מלחה"פ כמו דקתני חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם וכמו במתניתין דלקמן דף ע"ה ע"א דקתני כל המנחות הנעשית בכלי טעונות פתיתה וקאמר בגמרא למעוטי שתי הלחם ולחה"פ וכן במתניתין שם ע"ו ע"א קתני כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחה"פ כו' וכיון דהכא קתני סתם כל המנחות באות מצה ע"כ לחה"פ נמי הוי בכלל באמת צ"ל תנא ס"ל דאשר תקריבו בא לרבות לחה"פ לחימוץ ובלא"ה מוכח בהדי' הכי דהא במתניתין דלהלן קתני כל המנחות נילישות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו כו' וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה ומשמע נמי דלחה"פ הוי בכלל זה א"כ ע"כ אתיא כמ"ד דאיכא לאו דמחמץ בלחה"פ וכן כתבו התוס' שם ד"ה כל המנחות דהאי תנא ס"ל מדת יבש נתקדשה ומבואר בש"ס שם דזה בזה תליא דמאן דס"ל לרבות לחה"פ לחימוץ ס"ל נמי דמדת יבש נתקדשה עיי"ש אבל למ"ד דמכל אשר תקריבו מרבינן מנחת נסכים וליכא בלחה"פ לאו דמחמץ באמת ס"ל דלחה"פ בא חמץ דהרי בש"ס ר"פ איתא בעי מניה ר' פרידא מר' אמי מניין לכל המנחות שהן באות מצה דכתיב כו' זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' כו' והאי קרא מיירי במנחה שיש בה הקרבה ונקמצת אבל בלחה"פ דלית בה הקרבה ואינה נקמצת לא מצינו לרבות שהן באות מצה וכמ"ש רש"י ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל לא הביא דלחה"פ בא מצה זולת בפרק י"ב מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ט כתב המחמץ לחה"פ לוקה שנאמר כל המנחה