מצפה אריה תנינא חלק א סח

אבל באמת שפיר ניחא ואשתמיטתיה ליה במחכ"ת של הראש יוסף גמרא מפורשת בחולין דף ק"כ ע"א דאמרינן התם על הברייתא דהמחהו וגמעו כו' בשלמא אם מצה היא אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח דלחם עוני כתיב והא לאו לחם עוני הוא אלא אם חמץ הוא ענוש כרת הא אכילה כתיב ביה אמר ריש לקיש נפש לרבות השותה ע"ש א"כ מבואר בהדיא הטעם דאינו יוצא בו משום דלאו לחם עוני הוא ולהכי פריך שפיר הש"ס בפסחים דמוכח דבכה"ג דלא הוי לחם עוני מ"מ אם הוא חמץ ענוש כרת: סימן לט ע"ד השאלה בבהכ"נ אחת שהכותל מצד מזרח משתמש ג"כ לחנות אחת שמצד חוץ שכן היה מתחילת בנינה של בהכ"נ ועתה בונה בעה"ב אחד ביתו לצד מערב של בהכ"נ ורוצה לסמוך לכותל בהכ"נ ושישתמש כותל בהכ"נ להיות כותל של ביתו ג"כ ורוצה לשלם לגבאי בהכ"נ עבור השימוש של הכותל ונשאלתי מאת הגבאים אם מותרים המה להרשות לזה שישתמש בכותל הבהכ"נ: תשובה לכאורה יש לומר דקדושת בהכ"נ נתפשט בכל עובי הכתלים עד מבחוץ שהרי בערוכין דף ו' איתא היה שם כתוב על ידות הכלים וכו' הרי זה יגוד ויגנוז וכתבו בתוס' משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגורר מקום השם שאין לכתוב במקומו ע"ש הרי מבואר שבס"ת הקדושה נתפשט בכל עובי הגוויל שכנגד השם. וא"כ יש לומר דכמו כן גבי קדושת בהכ"נ נמי נתפשט בכל עובי הכתלים. אך באמת לא מצאתי בשו"ע שיביאו דברי התוס' דערוכין הנ"ל להלכה. אולם גוף דברי התוס' תמוהין לי מהא דאיתא בשבת דף קט"ז ע"א דבעי התם הגליונים של ס"ת מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אותן מפני הדליקה ואמרינן ת"ש ס"ת שנמחק אם יש בה כדי ללקט שמונים וחמש אותיות וכו' מצילין ואי לאו אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גליון דידיה ודחי הש"ס מקום הכתב לא קא מיבעיא דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא קדושתיה כי קא מבעיא לי של מעלה ושל מטה ע"ש. א"כ קשה לפ"ז דמאי ראיה מהך דידות הכלים שאסור לחתוך מה שכנגד השם להך דס"ת שגוררין מקום השם דאין לכתוב במקומו דגבי ידות הכלים דאכתי איכא שם אסור לחתוך דכל המקום נתקדש אגב השם אבל בהך דס"ת שגורר מקום השם ופירוש גורר שמחק אותו כשהוא יבש כמבואר בשו"ע או"ח סי' ל"ב ואזלא לה כתב אזלא לה קדושתיה ואמאי אסור לכתוב במקום השם הא פקע קדושת הגליון כמו דאמרינן בש"ס שבת הנ"ל אגב כתב הוא דקדוש אזלא לה כתב אזלא קדושתה: שוב מצאתי שכבר עמד בזה בתשובה חו"י סי' ט"ו וא"כ שפיר השמיטו הפוסקים דברי התוס' הנ"ל מהלכה אך מ"מ מוכח מהש"ס דערוכין הנ"ל דכ"ז שהכתב קיים נתקדש כל עוביו שכנגד השם. אבל אכתי קשה לי מהא דאיתא בנדרים דף י"ד ע"ב הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימים בה ובמה שכתוב בה דבריו קיימים ופריך בה ובמה שכתוב צריך למימר ומשני אמר רב נחמן הא דמחתא אורייתא על ארעא דעתיה אגוילין הא דנקט ליה בידיה דעתיה על האזכרות ע"ש וקשה לי הא לפמ"ש רש"י בערוכין הנ"ל דגם הגוילין קדושי' ואסור להנות מהם א"כ אמאי מותר הנודר בגוילין וצריך לומר ג"כ לפי מה שהבאתי למעלה דאי אזלא כתב אזלא קדושת הגוילין א"כ לא חשוב דבר הנדור כיון דיש לה היתר ואין האיסור רק משום קדושת השם. אמנם יש לומר דלא נתקדש רק לצד הכתב אבל לא לצד חוץ ויש לדקדק כן מרש"י גיטין דף י"ט ע"ב ההוא גברא דעל לבי כנישתא שקיל ס"ת יהיב לה לדביתהו אמר לה הא גיטך אמר רב יוסף למאי ניחוש לה אי משום מי מילין אין מי מילין על גבי מי מילין וכתב רש"י ז"ל אי משום מי מילין שמא כתב לה גט מבחוץ ואינו ניכר ויש לדקדק למה החשש הוא מבחוץ ולא מבפנים על גבי גליונות שלמעלה ושלמטה אלא צ"ל לדעתי דלצד הפנים לא חיישינן שאסור לכתוב מחמת קדושת ס"ת אבל לצד חוץ מותר לכתוב להכי חיישינן א"כ כ"ש בקדושת בהכנ"ס דלא תפס' הקדושה לצד חוץ ומותר להשתמש בכתלים לצד חוץ. עוד מצינו בפסחים דף כ"ו דאביי רצה להביא ראיה דלה אפשר וקא מיכוין שרי מדתניא רבן יוחנן בן זכאי היה יושב ודורש בצילו של היכל כל היום כולו ודחי רבא שאני היכל דלתוכו עשוי וכתב רש"י ז"ל ואין הנאת צילו נאסר' דאין זה דרך הנאתו ע"ש ועיין בשעה"מ ה' יסודי התורה פ"ה שנתקשה בדברי רש"י דשלא כדרך הנאתו עכ"פ אסור מדרבנן. וכתב ואולי שהתוס' מפרשים מ"ש בגמרא שאני היכל דלתוכו עשוי דלא כפירש"י דפירש דמשום דהוי שלא כדרך הנאתו אלא הכ"פ שאני היכל דלתוכו עשוי הילכך כי אקדישינהו מעיקרא אדעתא שלא יחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאת היכל שבחוצה לה דלב ב"ד מתנה עליהם כדי שלא יכשלו בו רבים עכ"ל א"כ בביהכנ"ס נמי מסתברא דלא עדיף מכותל ההיכל ומצד החוץ שרי לאשתמושי בו דמסתמא אדעתא דהכי בנוהו כדי שלא יכשלו בו רבים: שוב האיר ד' את עיני בספרא סדר תזריע פרשה א' דאיתא התם לפי שנאמר (ויקרא ט"ו) והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם שומע אני בין מתוכו בין מאחוריו ת"ל ביולדת ואל המקדש לא תבוא ע"ש ולפע"ד נראה דכונת הספרא ללמדנו בא שאין המקדש קדוש אלא מתוכו אבל לא מבחוץ וכמו דאיתא בש"ס פסחים הנ"ל שאני היכל דלתוכו עשוי ומותרת היולדת לישב בצלה של היכל וזה ילפינן מקרא ואל המקדש לא תבוא במקום הראוי לביאה אבל מבחוץ אפילו לישב סמוך לכותלו של מקדש מותרת אפילו לישב בצל ההיכל. ודרך אגב הנני להעיר מה שראיתי שם מ"ש השעה"מ וז"ל ותו דלפי שיטתם ז"ל דרוכב על גבי השור חשיב שלא כדרך הנאתו משמע ודאי דיש בו מעילה מן התורה דמתניתין במעילה היא רכב על גבי בהמה ובא חבירו ורכב כולם מעלו ע"ש ודברי תימא הם דהתו' כתבו דרכב ע"ג שור חשיב שלא כדרך הנאתו דאין דרך בני אדם לרכוב על גבי שור אבל במעילה תנן רכב על גבי בהמה הוי פרושו על החמור או על גבי הסוס דדרך בני אדם לרכוב עליהם פשיטא דחשיב דרך הנאתו: סימן מ הנה ראיתי בספר חת"ס חלק ששי הנקרא ליקוטי חת"ס בסי' ט"ז שכתב להוכיח דשיעור אכילת פרס הוא ט' מנוטין עפ"י הקדמה דמוכח מהרמב"ם פרק ח' מהלכות אבות הטומאה דשיעור טבילה הוא פחות מפרס מדכתב בהלכה י"א שם אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט מיד אם לא שהה ביניהן והי' בין אכילה שלפני טבילה ושל אחר טבילה בכדי אכילת פרס הרי אלו מצטרפין ומדקדוק הלשון ואכל מיד כי אם שהה קצת יותר הוה פרס ובשבת דף ל"ה ע"א אמר רב נחמן שיעור ביהש"מ כדי שיהלך אדם בינוני חצי מיל שהוא ט' מנוטין ותני התם הרוצה לידע שיעור של ר' נחמיה וכו' וירד ויטבול ויעלה וכו' והא