מצפה אריה תנינא חלק א סז

מנ"ל דשרי ואולי מטעם זה נקט המחבר ויצא אפילו חוץ לג' פרסאות דאינו ברור דאסור מה"ת דאם ההצלה היא ברור' אפילו מלאכה גמורה שרי דילפינן ממילה ודברי רש"י ז"ל בשם התוספתא המה עמוד ברזל לסמוך עליהם ודו"ק: סימן לח בפסחים דף ל"ה ע"א אמר ר"ל עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת כו' מ"ט דר"ל א"ל אמר קרא לא תאכל עליו חמץ וכו' דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה חייבין על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא בה ידי חובתו במצה דהו"ל מצה עשירה אין חייבין על חימוצו כרת. והש"ס דחי טעם זה מהברייתא המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אלא היינו טעמא דר"ל דמי פירות אין מחמיצין וכתבו שם בתוס' דדוקא נקט ר"ל אין חייבין על חימוצו כרת אבל לאו אית בי' ומיירי במי פירות עם מים ע"ש. והנה לדעת הרי"ף דגם מי פירות עם מים אין מחמיצין עכצ"ל דלאו דוקא אמר ר"ל אין חייבין על חימוצו כרת אלא אפילו לאו נמי ליכא ועיין בצל"ח שכתב דאפילו למ"ש בתוס' דר"ל אמר דוקא מכרת זה אינו אלא לפי המסקנא דטעמא דר"ל הוא משום דמי פירות אין מחמיצין אבל לפי טעמא דרב פפא דמשום דאינו יוצא ידי חובתו במצה אין חייבין משום חמץ לאו דוקא אמר ר"ל כרת אלא לאו נמי ליכא ע"ש: ולדעתי יש נמי להביא ראי' לזה שהרי בפרק אלו עוברין דף מ"ג אמרינן דכי כל אוכל מחמצת ונכרתה אתי לרבות נשים סד"א לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנייהו בקום אכול מצה דהו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ליתנייהו נמי בבל תאכל עליו חמץ ע"ש. הרי נראה מזה דמחמת האי היקשא פטור נמי מלאו וא"כ ה"ה לר"ל ועוד דהאי קרא דלא תאכל עליו חמץ כתיב בפרשת ראה ושם לא נאמר כרת כלל ומהיכי תיתי לומר דהקישא בא למעט מכרת אלא ע"כ דלאו נמי ליכא. וקשה דלפ"ז איך יפרנס ר"ל מתניתין דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט בפרק אלו עוברין דף מ"ו הא פשיטא דבחלה טמאה אין אדם יוצא ידי חובתו במצה דהא אסור באכילה והוי כמו חלה טהורה לזר דתנן בהדיא שם בפסחים דף כ"ה דאין יוצאין בהם משום דאיכא איסור אכילה א"כ ה"ה חלה טמאה לכהנים וכלל גדול כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מה' חמץ ומצה הל' ז' אין אדם יוצא ידי חובתו באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזלה זה הכלל כל שמברכין עליו ברכת המזון יוצא בו ידי חובתו וכל שאין מברכין עליו ברכת המזון אינו יוצא בו י"ח ע"ש א"כ לר"ל דמשום הקישא דמצה ליכא בחלה טמאה איסור חמץ ופשיטא דלרב פפא אליבא דר"ל כל דאין חייבין משום כרת דאכילת חמץ אינו עובר עליו בב"י וב"י דלא אפשר לומר שיהי' מותר באכילה ויהא עובר עליו בב"י וב"י דאפילו בחמץ נוקשה דעת הר"ת בריש פרק אלו עוברין דכיון דליכא כרת אינו עובר בב"י וב"י וכ"ש בחמץ כזה דלרב פפא אינו עובר עליו אפילו בלאו כשאוכל אותו דליכא בזה איסור דב"י וב"י דהא בהדיא איתא בפסחים דף ה' ע"א דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ומבואר א"כ דכל עיקר איסור דב"י הוא משום איסור כרת דאכילת חמץ ולפ"ז כ"ש היכא דאין בו איסור דאכילת חמץ איך יתכן שיהי' בו לאו דב"י וב"י: הן אמת שאני נבוך מאוד לפי מה דאיתא בפסחים שם ל"ה ע"ב דלר"ש דלית לי' איסור חל על איסור לא חל איסור חמץ על איסור טבל דלפ"ז צריך להיות דאין בחמץ של טבל איסור דב"י וב"י כיון דאינו חייב על אכילתו משום איסור חמץ ומבואר בחולין דף ק"א ע"א בסוגיא דטמא שאכל את הקודש דלמ"ד דאיסור כרת אינו חל על איסור לאו אם עבר ועשה במזיד אינו חייב כרת ובשוגג ליכא חטאת ע"ש בתוס' ד"ה איסור כולל ובמהרש"א שם א"כ צריך להיות לר"ש דבחמץ של טבל ליכא כרת ובשוגג פטור מחטאת וא"כ למה יהי' עובר בב"י וב"י ובאמת קשה מאוד לומר דלדידי' אינו עובר בחמץ של טבל על ב"י וב"י כי לא שמענו כזאת וגם איך יפרנס ר' שמעון מתניתין דכיצד מפרישין חלה בטומאה דפליגי בזה ר' אליעזר ור' יהושע רבותיו ובודאי לא יפלוג עליהם ואם באנו לומר דבחלה טמאה ס"ל לר' אליעזר דאמרינן הואיל אי בעי מתשל עלה ויהי' חל איסור חמץ השתא נמי עובר על ב"י וב"י והא דאמר ר' יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י מפרש ר' שמעון משום דלא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל עלה וכיון דלא אמרינן הואיל ליכא השתא איסור דב"י וב"י משום דאיסור חמץ אינו חל על כלל על חלה טמאה וכנ"ל אך גם זה ליתא דהא אי ישאל עלה החלה הדרא לטיבלה וג"כ לא יהי' איסור חמץ חל דהא טבל לחלה הוא במיתה כמו לתרומה כמבואר במס' חלה וברמב"ם ולר"ש אין איסור חמץ חל על טבל. ועכצ"ל לר' אליעזר דאמרינן נמי הואיל אי בעי מפריש עלה ממקום אחר ולר"ש סבירא לי' דאמרינן נמי תרי הואיל דר' אליעזר וגם לר' יהושע נמי הא דעובר על ב"י וב"י בטבל הוא משום אי בעי מפריש עלה ממקום אחר ובחלה טמאה דלא אמרינן הואיל אי בעי מיתשל עלה הוא משום דהוי תרי הואיל וכ"ז דוחק ולא באתי אלא לעורר וצע"ג: אמנם מאי דאקשינין לעיל לרב פפא אליבא דר"ל האיך עובר בב"י וב"י בחלה טמאה כיון דאינו יכול לצאת בה ידי מצה. ונראה דגם ריש לקיש לא אמר רק דוקא עיסה שנילושה ביין שמן ודבש שאינו יוצא בה ידי מצה מחמת דלא הוי לחם עוני והחסרון הוא מצד עצם העיסה אבל חלה טמאה וכה"ג אע"פ שאינו יוצא בו ידי מצה משום שאסור באכילה כיון דאין הפסול בגופו של העיסה רק מצד האיסור שבה מודה ר"ל דיש בו כרת אם הוא חמץ. תדע דכן הוא דאלת"ה קשה הא דתניא לעיל דף י"ד אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה ופריך הש"ס פשיטא ע"ש. והאיך פשיטא כל כך הא לר"ל לפי טעמא דר"פ אין בחמץ של תודה איסור חמץ כלל דהא אין יוצאין ידי מצה בחלת תודה ורקיקי נזיר כדתנן בהדיא להלן דף ל"ה ובגמרא דף ל"ה ואע"ג דאיפריך רב פפא מהברייתא דהמחהו וגמעו כו' מ"מ מסתברא דליכא למיפרך פשיטא היכא דאיכא בזה שקלא וטריא של הגמרא אי יש בכה"ג איסור חמץ ובודאי איצטריך התנא לאשמועינן דאין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה אלא מוכח דגם ר"ל לא קאמר אלא עיסה שנילושה ביין שמן ודבש שאין יוצאין בה מחמת דלא הוי לחם עוני אבל לא בכה"ג שאין יוצאין בה מחמת שאינה משתמרת לשם מצה או טעמים אחרים דאיתא בגמרא מודה ר"ל דאין למעט מהך הקישא וזהו שדקדק ר"ל ואמר דברים שאדם יוצא בו ידי חובתו במצה ולא אמר כל שיוצא בו ידי חובתו במצה חייבין על חימוצו כרת אלא באמת חייבין כרת אע"פ שדבר זה אלו הי' מצה לא הי' יוצא בה מחמת איסור אכילה שבו או חלת תודה מחמת שא"א לעשות לשם שימור וכדומה אלא דוקא דברים שהחסרון הוא בעצם הדבר דלא הוי לחם עוני ודו"ק. והנה הש"ס פריך התם מהברייתא דהמחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אינו יוצא בו ידי חובתו וכתב רש"י אהא דאינו יוצא בו ידי חובתו דלאו דרך אכילה קאכיל לי' ולפי הנ"ל יש להקשות דאיך קא מדמה הש"ס להדדי ומצאתי בספר ראש יוסף על פסחים שעמד על הגמרא הא י"ל דשאני התם דלא חשיב אכילה: