מצפה אריה תנינא חלק א סד

שכתבו פי' בקונטרס דרבא מוקי מתניתן בדלא בעי לאפרו ופטור מאותו טעם ששוגג פטור ואין הלשון משמע כן ועוד דל"ד לשוגג שיש בו איסור מלאכה אבל כאן אין איסור מלאכה ע"ש חזינן דדעתם דהיכי דליכא איסור מלאכה כונו מלאכה שא"צ לגופה אין לפטור מתנא דבי חזקי' ובמקלקל נמי אין לפטור מתנא דבי חזקי' דליכא איסור מלאכה ותרווייהו מחד טעמא פטור משום דלא חשוב מלאכת מחשבת עי' תוס' כתובות דף ה' ד"ה את"ל דכל דבעלמא חייב רק בשבת פטור ע"כ הוא מטעם דלא חשוב מלאכת מחשבת ושאני אינו מתכוין דפטור בכל התורה כולה לר"ש א"כ י"ל דהא דסבירא לי' לר"ש דמקלקל בחבורה חייב דהיינו דוקא במתכוין אבל באין מתכוין פשיטא דפטור ממיתה דלא עדיף ממתקן וכן הוא בהדי' בסוגיא בכתובות הנ"ל דלאיכא דאמרי דחייב משום חבורה מ"מ מבעי' לי' הלכה כר"י או הלכה כר"ש בדבר שאינו מתכוין ואי הלכה כר"ש הוא פטור אפילו בחבורה דהטעם כיון דהוא מכוין למלאכה זו אחשביה למלאכה אע"פ שהוא מקלקל ומחמת דאחשביה חשיב שפיר מלאכת מחשבת אך כל זה במתכוין אבל באין מתכוין דלא אחשביה לא חשיב כלל מלאכה משום דהוי מקלקל אך כל זה הוא לר"ש דפוטר דבר שאינו מתכוין ואזלינן בתר כונה אבל אי נימא דדבר שאין מתכוין חייב ולא אזל"נן בתר כוונה אין חילוק כלל כמו דמוכח מש"ס פסחים כ"ז בסוגיא דלא אפשר וקא מכוין דאי לא אזלינן בתר כוונה אין חילוק כלל בין מתכוין לאינו מתכוין ומלבד דפטור מטעם שאין מתכוין עוד הוא פטור מטעם מקלקל דליכא איסור מלאכה כלל מחמת דהוי מקלקל ומשו"ה שפיר ניחא דמשו"ה הבועל את הבתולה בתחלה בשבת אין לפוטרו מתנא דבי חזקי' משום כיון דלא מתכוין חשיב מקלקל וליכא איסור מלאכה ול"ד לשוגג ולשאר א"מ דס"ל דפטור מתשלומין דשאני הכא דהוי מקלקל ואינו מתכוין ול"ד לשאר א"מ דעלמא או בשוגג דהאיסור נעשה בהפעולה עצמה אפילו בלי כוונה כלל אך רחמנא פטרתו מעונש משום דנעשה הפעולה בלי כונה אבל הכא דמצד המלאכה בעצמה אין כאן איסור כלל דמצד עצמה לא חשיב מלאכה רק אי מכוין לכך הכוונה עשאתו איסור מצד החשיבות דאחשבי' איהו למלאכה ולהכי כשאינו מתכוין לא נעשה בהמלאכה שים איסור מצד עצמות המלאכה ומשו"ה ליכא למיפטרי' מקנס מתנא דבי חזקי' ודו"ק כי הוא סברא נכונה מאוד לפענ"ד: והנה עוד יש לעיין לפענ"ד ע"ד הקושיא של השעה"מ דאי נימא כהאסתפקתא של המ"ל דרודף אחר נערה המאורסה בשבת לא ניתן להצילה בנפשו אמאי לא משני הש"ס מתניתין דאלו נערות שיש להן קנס דמיירי בשבת עפ"י מה שהקשיתי בספרי מצפה ארי' סי' ג' אהא דמשני רב חסדא התם כגון שבא עלי' שלא כדרכה וחזר ובא עלי' כדרכה הא רב חסדא סבר שם בסוגיא דלעיל דרודף צריך התראה אבל בלא התראה לא ניתן להצילה בנפשו א"כ עדיפא הו"ל לשנוי' דמיירי שלא התרו בו העדים וגם משכחת לה אופן שהעדים עמדו כל כך מרחוק או אחורי הנהר או אחורי הגדר שלא הי' באפשרות כלל להצילה בנפשו של רודף והעליתי דגם בכה"ג פטור מממון כיון דעכ"פ מצד הדין ניתן להצילו בנפשו וכמו דקיי"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומים מתנא דבי חזקי' כן ה"ה נמי ברודף נמי דינא הכי דכל שניתן להצילו בנפשו אפילו אי איכא מניעה מצד אחר שלא הי' אפשר להצילו בנפשו מ"מ עכ"פ פוטר מממון מעתה אמינא דה"ה ברודף אחר נערה בשבת אפילו אי נימא דלא ניתן להצילה בנפשו מחמת איסור שבת מ"מ פטור מקנס שזהו מניעה מצד אחר והוי כמו חייבי מיתות שוגגין דפוטר מקנס וה"ה בזה ול"ד להיכי שניתן להצילו באחד מאבריו דאינו פטור מקנס דהתם גברא לאו בר קטלא הוא אבל הכא מצדו היא בר קטלא רק המניעה הוא מצד אחר הוא פטור מקנס: ודרך אגב הנני לכתוב כאן מה שאמרתי בישוב דברי רש"י ז"ל כתיבת דף ל"ה ע"ב בהא דפריך הש"ס התם ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס דאע"ג דמיקטל משלם מתניתין במאי ומוקי לה כו' הניחא אי סבר כר' יוחנן מתרץ לה כר"י אלא אי סבר לה כר"ל היכי מתרץ לה וכתב רש"י ז"ל דכעולא לא מצי סבר כיון דאפילו חייבי מיתות שוגגין פטורין והקשו ע"ז בתוס' דלמא דוקא בממון אחר סבר כר"ל אבל באותו ממון לא ואמרתי ליישב דרש"י ז"ל ס"ל דהא דסבר עולא דכל היכי דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי הוא ע"כ סבר כר"י דאפילו בממון אחר דקיימ"ל מלקות פטורין מתשלומין היינו דוקא בהתרו בו אבל בלא התרו בו חייבים בתשלומין לא חשוב שתי רשעיות רק היכי דעבדינן לתרוייהו אבל בלא התרו בו דלא עבדינן חומרא דמלקות אינו פוטר מתשלומין דאעפ"י שעבר על איסור מלקות מ"מ כיון דלא לקי לא חשוב שתי רשעיות ולפי"ז באותו ממון נמי לא מיחשב שתי רשעיות מה שמחייבין אותו ממון אעפ"י שיש בו איסור מלקות כיון דממונא משלם מילקי לא לקי אבל לר"ל דסבר דחייבי מלקות שלא התרו בו גם בממון אחר פוטרין מתשלומין דמה שעבר על איסור מלקות חשיב רשעה אעפ"י דלא עבדינן החומרא ולא לקי א"כ גם באותו ממון א"א לומר כלל דממונא משלם מילקי לא לקי דלדידי' אכתי מיחשב שתי רשעיות מה דמשלם ממון וגם כן עבר על איסור מלקות ומה לי אם אינו לוקה משום דלא התרו בו ומה לי דאינו לוקה משום דמשלם ממון סוף סוף עבר על איסור מלקות ומשו"ה שפיר כתב רש"י דעולא ע"כ סבר כר' יוחנן ודו"ק: ועתה נחזור לראש דברינו מ"ש המ"ל בשם הרי"ף בפסחים דהא דע"ה מותר לנחרו ביו"כ שחל בשבת מיירי ברודף אחר נערה המאורסה ויש לחקור לדעתו ז"ל אם זהו מטעם הצלת האשה דהוי כמו פקו"נ דניתן לדחות או הוא מטעם כדי להציל את הרודף מעבירה שבת לחלל שבת ונ"מ היכי דהרודף אינו בר עונשין כגון שהוא קטן או נכרי דאי מטעם הצלת האשה אין חילוק כלל ומחללין שבת אבל אי מטעם הצלת הרודף מעבירה זה לא שייך אלא באדם מישראל והוא גדול אבל לא בקטן וכ"ש בנכרי ואף דזהו גמרא מפורשת בסנהדרין דף ע"ב ע"ב דקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו מ"מ היינו רק בחול אבל לא בשבת. והנה רש"י ז"ל כתב במתניתין דקתני אלו ניתן להצילן בנפשן שפירושו הוא שמצילין את הרודפין מעבירה ומשמע דזהו עיקר הטעם ולא מחמת פקו"נ של הנערה המאורסה: אבל אי קשיא הא קשיא לי בסוגיא דיומא דף פ"ה ע"א שהבאתי למעלה מנין לפקו"נ שדוחה את השבת נענה ר' ישמעאל ואמר אם במחתרת ימצא הגנב ומה שפיכת דמים שמטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל פקו"נ דוחה אותה ק"ו לפקו"נ שדוחה את השבת ע"ש וקשה למה לי האי ק"ו תיפוק ליי הא גבי מחתרת גופא מצינו דדוחה את השבת כשבא במחתרת בשבת מצוה להצילו בנפשו כדאיתא בהדי' בברייתא בסנהדרין דף ע"ב ע"ב אין לו דמים בין בחול בין בשבת וקאמר בגמרא איצטריך מהו דתימא מידי דהוי אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן לי' קמ"ל ע"ש אלמא בהדיא דשבת נדחה במחתרת. אך רש"י ז"ל כתב שם וז"ל קמ"ל דקטלינן משום פקו"נ ולפי"ז יש לומר דזהו רק לפי האמת דידעינן דפקו"נ דוחה את השבת אבל אי לא הוי ילפינן דפקו"נ דוחה את השבת לא הוה אמרינן דאין לו דמים בין בחול בין בשבת אבל זה דוחק דמלשון הברייתא משמע דמקרא קא דריש דמחתרת