מצפה אריה תנינא חלק א סג

להסתפק ואח"כ הביא מ"ש הרי"ף ז"ל בפסחים פרק א"ע דהא דע"ה מותר לנחרו ביו"כ שחל בשבת מיירי ברודף אחר נערה המאורסה וסיים דמ"מ לדעת התוס' דפירשו הא דע"ה מותר לנחרו הוא מחמת שהמה ליסטים וחשודים על הדמים והוי ענין דפקו"נ שוב אין ראי' לזה כלל וא"כ יש להסתפק איך הדין ברודף אחר נערה המאורסה בשבת אי מותר לחלל שבת ע"ש. והנה מ"ש הוא ז"ל מצד הסברא דרודף אחר חבירו להרגו פשיטא דמותר להצילו בנפשו אפילו בשבת משים פקו"נ תמוה לי טובא דהא זהו ש"ס מפורשת בסנהדרין דף ע"ב ת"ר דמים לו בין בחול בין בשבת ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מידי דהוי אהרוגי ב"ד קמ"ל ופירוש רש"י ז"ל משום פקו"נ ע"ש ומבואר בהדיא דאין חילוק בין חיל לשבת. ומה שמסתפק ברודף אחר נערה המאורסה בשבת ג"כ צ"ע כיון דמקרא מלא היא גבי רודף אחר נערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה א"כ איתקיש בהדיא לרציחה ומצד הסברא נראה דמחללין שבת: אמנם אם נימא דיש לחלק בין רודף אחר נערה המאורסה לפקו"נ גמור אין ראיה גם מדברי הרי"ף דהמעיין יראה דהנך שתי תיבות שחל בשבת ליתא כלל ברי"ף ואפשר שלהרי"ף הי' גירסא אחרת בש"ס שלפניו ולפ"ז י"ל דסבר הוא ז"ל דרק ביום הכפורים מותר להרוג את הרודף אחר נערה המאורסה אבל לא בשבת משום דאיסור נערה המאורסה חמור מיוה"כ אבל קיל משבת ולהכי דוחה יוה"כ ולא את השבת: והנה ראיתי להשעה"מ הלכות שבת סי' כ"ד שמביא ראי' מסנהדרין מהסוגיא דשם דפריך הש"ס ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותי ועל אחות אביו ואי נימא דברודף בשבת לא ניתן להצילה בנפשו אמאי לא מוקי הש"ס למתניתין דאלו נערות שיש להן קנס דמיירי בשבת. הנה לפענ"ד יש לדחות ראי' זו ולומר דמתניתין דאלו נערות לא מצי מיירי בשבת דהנה בכתובות דף ה' ע"ב איתא איבעי' להו מהו לבעול בתחילה בשבת לפתח הוא צריך או לדם הוא צריך כו' ויש שם אריכות הסוגיא ואי נימא דאסור לבעול בתחילה בשבת איכא כאן מלאכה דאורייתא כמבואר התם א"כ לפי"ז בבועל את הבתולה בשבת בלא"ה צריך להיות פטור מקנס משום דאמרינן קלב"מ באיסור סקילה דחילול שבת ואע"ג דבסוף הסוגיא שם דף ח' ע"א מסיק הש"ס והלכתא מותר לבעול בתחילה בשבת משום הא לא אידחי דהא אמרינן התם לעיל מניה וחכמים מתירין מאן חכמים ר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר וכיון דהא דמותר לבעול בתחילה בשבת הוא מטעם דבר שאין מתכוין שרי שיב אמרינן קלב"מ דהא קיימ"ל כתנא דבי חזקי' דאמר בכתובות דף ל"ה ע"א מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקת בו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין לשאין מתכוין כו' לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון כך מכה אדם לא תחלוק בו בין בשוגג בין במזיד בין מתכוין לשאין מתכוין כו' לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון ע"ש א"כ גם בבועל את הבתולה בתחילה בשבת צריך להיות פטור מקנס דאמרינן קלב"מ אע"ג דפטור משום שבת דהוי אינו מתכוון: אך לפי"ז יש להקשות על הא דתנן בכתובות דף ל"ו ע"ב ואלי שאין להן קנס וכו' הבא על בתו ועל בת בתו כו' מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן מיתת ב"ד אמאי לא קתני נמי הבא על הבתולה בתחילה בשבת דג"כ איכא מיתת ב"ד איסור סקילה של מחלל שבת ופטור מקנס אמנם לפי מה דמשני שם בסנהדרין מתניתין דפרק אלו נערות כיון דפגמה איפטר לה מקטלא קנס לא משלם עד גמר ביאה שפיר ניחא דגבי בועל את הבתולה בשבת נמי איכא למימר הכי דתיכף בתחילת ביאה נעשה הפתח וכבר עבר על חילול שבת והקנס משלם על גמר ביאה לכן אין החיוב מיתה של שבת פוטרו מהקנס. ואין להקשות לפי"ז הבא על בתו ועל בת בתו כו' דקתני במתניתין דפטור מקנס משום דמיתתן מיתת ב"ד נימא ג"כ דתיכף משעת העראה איחייב מיתה וקנס לא משלם עד גמר ביאה דז"א דהתם החיוב מיתה של בתו נמשך ג"כ בתר הכי על כל הביאה אלא דנתחייב משעת העראה ודמי למדליק את הגדיש בשבת דפטור מכל הגדיש וכבר הביאו האחרונים מה דאיתא בירושלמי דקאמר בשעת חסימה חייב מלקות והתשלומין הוא על כל דישה ודישה ושוב מקשינן והרי מדליק את הגדיש ומשני על כל שבולת ושבולת חייב מיתה. ועיין בספרי מצפה ארי' סי' ג' מה שכתבתי בזה א"כ ה"נ החיוב מיתה נמשך על כל הביאה אבל בבועל את הבתולה דהחילול שבת על ידי עשיית הפתח כבר נגמר המלאכ' בתחילת ביאה ושוב ליכא חילול שבת כלל ע"כ אין לפוטרו מקנס משום קלב"מ מחמת שבת. אמנם כ"ז לפי מה דמשני הגמרא הך מתניתין דאלו נערות שי להן קנס אבל לפי הס"ד דפריך ורמינהו ולא ס"ל האי סברא לא מצי לאוקמי מתניתין דאלו נערות שיש בהן קנס בשבת דא"כ צריך להיות פטור מקנס משום קלב"מ דאיסור סקילה דחילול שבת א"כ שפיר מיושב קושית השעה"מ ודו"ק: אמנם עדיין קשה הא התם פריך הש"ס הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר מבואר א"כ דדוקא אי מיפטר מקטלא בשעת נשיקה הוא דמחייבינן בקנס אבל אי בשעת תחילת הביאה דהיינו בשעת הכנסת עטרה עדיין איכא חיוב מיתה אמרינן קלב"מ ולא מחייבינן אותו בקנס אגמר ביאה א"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא מוקי דמיירי בשבת דלא מתחייב בנפשו וכמו שהקשה השעה"מ דתו ליכא להתירוץ שכתבתי דבלא"ה פטור משום חילול שבת דבועל את הבתולה דהא על כרחך א"א למימר הכי דא"כ יקשה למה לא נקט במתניתין דאלו נערות שאין להן קנס הבא על בתו ועל בת בתו כו' הבא על נערה דעלמא שאינה אסורה לו בשבת דג"כ פטיר משום דמתחייב בנפשו באיסור שבת שג"כ מיתתו מיתת ב"ד וגם דבר זה לא שמענו מעולם ולא נמצא לאחד מהקדמונים שיאמרו כזאת אלא ע"כ דזה ליתא אך הדבר צריך ביאור למה באמת לא פטרינן לי' בשבת מקנס מחמת האי טעמא כנ"ל: והי' בדעתי לומר לפי מה דבעי' הש"ס בכתובות דאי לפתח הוא צריך אסור א"כ האיסור הוא מחמת עשיית הפתח שמתקן הוא אצל הפתח שפיר י"ל דדוקא אצל הבעל חשיב מתקן כיון שהיא אשתו ומתקן שיוכל לבוא עלי' כדרך איש ואשתו וגם אי נימא דמקלקל בחבורה פטור ורק הוא מתקן אצל הדם שצריך לידע אם היא בתולה וכמ"ש התוס' שם עיין שם בסוגיא ג"כ לא שייך זה אלא להבעל אבל לא לזה שבא על נערה דעלמא רק למלאות תאותו בשעת מעשה מסתברא דחשיב מקלקל לא פטרינן לי' מטעם קלב"מ דבזה לא אמר תנא דבי חזקי' דלא חלקת בין מתקן למקלקל כמ"ש התוס' בהדיא בב"ק דף ל"ה ע"א ד"ה מתניתין שכתבו דל"ד לשוגג שיש בו איסור מלאכה אבל כאן אין איסור מלאכה ע"ש ובזה שפיר ניחא אבל מ"מ אכתי לא נחה דעתי בזה לפי האמת דקיימ"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב וע"כ מה דמותר לבעול בתחלה בשבת הוא מחמת דקיימ"ל דבר שאינו מתכווין מותר וכן הוא מסקנת הש"ס התם בהדיא הלכתא מותר לבעול בתחלה בשבת דקיימ"ל ר"ש דבר שאינו מתכוין מותר א"כ נימא דלא חלקת בין מתכוין לאינו מכוין ופטור מקנס ולומר דבאמת פטור ג"כ קשה לחדש דבר זה שלא נמצא כלל לא בש"ס ולא בקדמונים והיא מבוכה רבה בעיני והדבר צריך תלמוד: וכאשר התבוננתי ראיתי שיש לומר בישוב הדבר וכאשר עפ"י מ"ש התוס' בב"ק ל"ה ע"א ד"ה מתניתן שכתבו