מצפה אריה תנינא חלק א סב

ניתן להצילו בנפשו הא זה גופא מחלל שבת בהריגתו ואיך יעלה על הדעת שזה יחלל שבת כדי להציל את חבירו מאיסור חילול שבת ותירצו דהוה אמינא דגזירת הכתוב כך הוא מג"ש דחילול ולפ"ז שפיר ניחא: עוד יש להעיר בדברי התוס' בסנהדרין שם דף ע"ג ע"א בד"ה ומה שכתבו והא פגם חמור מרוצח שזה בסקילה וזה בסייף לאו פרכא הוא דהכא לא קפיד קרא אאיסורא אלא אפגמה דהא נעבדה בה עבירה או שאין מקפדת על עצמה לא ניתן להצילה בנפשו עיי"ש ויש לתמוה הא בגמרא דיומא שהבאתי למעלה קאמר ר"י דשפיכת דמים חמור משבת אף דמחלל שבת בסקילה מטעם דשפיכת דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וחכם אחד השיב לי דגבי עריות נמי כתיב בפ' ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה וממילא י"ל נמי דגורם לשכינה שתסתלק מישראל כמו בשפיכת דמים ויפה דיבר. אך לפי"ז צ"ע דהא ע"ז נמי מטמא את הארץ כדכתיב ביחזקאל ל"ו י"ח בית ישראל יושבים. על אדמתם ויטמאו אותם וגו' ובגלוליהם טמאוה וא"כ היא חמור משבת ואיך קאמר הגמ' בעירובין דשבת כע"ז. והנה מלישנא דהש"ס דעירובין משמע דתנאי פליגי בזה כדקאמר לישנא האי תנא חמירא לי' שבת כע"ז משמע דיחידאה היא אבל אכתי צ"ע בגמרא דנדרים דף כ"ה דפריך ולישבע יתהון דמקיימין תורה כולה ומשני תורה כולה משמע ע"ז דתניא חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה ופריך תו ולישבע יתון דמקיימיתון ע"ז ותורה כולה ולכאורה קשה דאף אם יהי' כופר בע"ז הא מחלל שבת בפרהסיא חשוב מומר לכל התורה כולה וכן איתא בהדיא ברמב"ן על החומש פרשת תולדות על הפסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי שכתב ששבת שקולה כנגד כל התור' כולה שהיא מעידה על מעשה בראשית ועוד מאי פריך ולישבע ע"ז ותורה כולה הא יש לומר דתורה כולה היינו שבת: והנראה לפענ"ד דתא דאמרינן דמומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה כולה הוא רק מטעם דחילול שבת בפרהסיא הי' מלפנים אות ומופת על קבלת אמונה אחרת שבזה שהוא מחלל שבת ושובת ביום אחד בשבת אשר זהו יסוד חוקי דת אחרת הוא ראשית אמונתו והחזקתו בדת אחרת ולכך אמרינן דמומר לחלל שבת בפרהסיא חשוב מומר לכל התורה כולה ומשום המרת דת נגעו בה. ובע"ז דף ז' ראיתי ברש"י בגמ' מדפוסים ישינים שכתב שהוא צוה לעשות שבת ביום א' שלנו עיי"ש ובזה ניחא דבשבת דבעינן בפרהסיא דוקא אבל בצנעה לא חשוב מומר ובע"ז אפילו בצנעה דקבלת הדת ע"י חילול שבת הי' דוקא בפרהסיא ובזה ניחא נמי שיטת בעל העיטור הובא בב"י אה"ע סי' מ"ד והאחרונים הביאו בשם התשב"ץ דדוקא במחלל שבת בעבודת קרקע בפרהסיא חשוב מומר ונלאו האחרונים למצוא טעם נכון לזה ואנכי בעת לימודי אמרתי ליישב עפ"י מה שכתב הרמב"ן ז"ל על התורה בפרשת בהר כי איסור שמיטה חמור מאוד מחמת כי כל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית עיי"ש ובשמיטה הא לא נאסר רק עבודת קרקע מוכח דעיקר זכר למעשה בראשית הוא רק איסור עבודת קרקע וגם מצד הסברא נמי יש לומר כן דכל עיקר מעשה בראשית לא הי' רק עבודת קרקע דהבריאה הי' רק במחובר כי כל החיות והבהמות והאדם כולם נבראו מן האדמה א"כ כששבת הקב"ה ביום השבת הוא ג"כ מעבודת קרקע ומעתה כיון דהא דמחלל שבת בפרהסיא חשוב מומר הוא מחמת שכופר במעשה בראשית ומעיד עדות שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית כמ"ש רש"י ז"ל בחולין דף ה' עיי"ש בעינן דוקא עבודת קרקע אבל לפי מה שכתבתי דעיקר הא דמחלל שבת בפרהסיא חשוב כמומר לכל התורה כולה קאתינן עלה משום קבלת אמונה אחרת בלא"ה שפיר ניחא דלפי האמונה האחרת שביתתם גם ביום א' אינו רק במלאכת קרקע וזהו עיקר השביתה ואף שהמה אינם עושים נמי שאר מלאכת עבודה מ"מ דרך ארעי עושים מלאכתם כגון לתקן את כליהם בביתם אבל לעבוד את הקרקע לזריעה ולחרישה המה נזהרים מכל וכל משו"ה היכר קבלת הדת הי' נהוג ע"י עבודת קרקע ולפ"ז דוקא כששובת ביום א' הוא דחשיב כמומר אבל אם גם ביום א' עושה מלאכה ל"ח מומר ובזה עולה יפה מ"ש רש"י ז"ל בעירובין שם שכתב על הא דאמרינן מן הבהמה לרבות בני אדם הדומין לבהמה וז"ל רשעים שעשו עצמם כבהמה שאינה מכרת את בוראה. ולכאורה יש לתמוה מזה אמה שכתב רש"י בחולין דף ה' שהבאתי למעלה דמחלל שבת כופר במע"ב ומעיד שלא שבת הקב"ה במוע"ב דלפי"ז איך אפשר לומר דמרשעים שאינם מכירין את בוראם מקבלים מהם קרבנות וממחלל שבת אין מקבלין קרבנות מחמת הטעם דחשוב כאילו כופר במע"ב הא זהו תמו' מאוד לדעתי אבל לפי דברינו ניחא דמחלל שבת גרע יותר דבכפירה הלזו הוי המרת דת לאמונה אחרת לגמרי ומשו"ה חשוב מומר לכל התורה כולה ודו"ק: עוד כתב המג"א וז"ל וזהו מה שכתב הרמ"א בסי' שכ"ח שמי שרוצים לאנסו לעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו את השבת מיירי שרוצים לאנסה ואין זו עבירה כ"כ דאונס רחמנא פטריה ואין מחללין עליו עכ"ל ולי נראה דאדרבה כשאונסין אותו אומרים לאדם חטא בשבילם כמו שכתבתי לעיל בשם התוס' ולא דמי לההיא דכתובות עיי"ש והדבר ברור ע"כ לשון המג"א. והנה תמי' לי טובא דמשמע מדברי הב"ח והמג"א דאף כשיש חשש שיאנסוה לבעול אותה נמי מסתפק אם מותר לחלל שבת להצלתה אפילו אם היא אשת איש מדהביאו הוכחה מההוא דכתובות ושם היתה א"א וע"ז אנכי תמה אקרא בכה"ג וודאי מחללין שבתא דהא מתניתן מפורשת היא בסנהדרין דף ע"ג ע"א דהרודף אחר נערה המאורסה כו' ניתן להצילה בנפשו ולאו דוקא נערה המאורסה אלא אחרי כל חייבי כריתות וזהו אפילו בשבת כמו שמבואר בפסחים ברי"ף ס"פ אלו עוברים בהא דאיתא התם ע"ה מותר לנחרו ביוה"כ שחל בשבת דמיירי שרודף אחר נערה המאורסה א"כ מבואר בהדיא דמחללין את השבת בשביל הצלת בת ישראל מעבירה אפילו באונס כמו הרודף אחר חבירו להורגו ואם כה נימא צריך להיות דהיכי שהרודף אחר נערה המאורסה הוא נכרי אין להורגו בשבת דאע"ג דנכרי נמי מצווה על עריות מ"מ פשיטא דאין לנו לחלל את השבת כדי להציל אותו מעבירה אך מ"מ יהי' מוכח דבהצלת חבירו מעבירה אין חילוק כלל בין הוא עושה במזיד לבין הוא עושה בשוגג ואפילו אם הוא אנוס ע"ז כיון דאנן קיימ"ל דרודף א"צ התראה כדרב הונא דס"ל הכי בסנהדרין דף ע"ב ע"ב ובלי התראה הוא דינו כמו שוגג ומוכח מהתם דאפילו באונס ניתן להצילו בנפשו דהא הש"ס פריך התם אדרב הונא מברייתא דיצא ראשו אין נוגעין בו ואי נימא דבאונס מודה רב הונא מאי פריך הא התינוק עכ"פ לא גרע מהיכי דהוי אנוס אלא ברור דגם כשהוא אנוס ניתן להצילו בנפשו ואע"ג דהש"ס משני התם שאני התם דמשמיא קא מרדפי לי' אין הפירוש דחשיב כמו אונס אלא הכי פירושו דהוא לא עביד שום מעשה רק משמיא קא מרדפי לי' והוא כמו קרקע עולם אבל היכי דאונסין אותו להרוג את חבירו בידים מסתברא לדעתי דמצילין אותו בנפשו בכל גווני: שוב ראיתי להמ"ל הלכות שבת פרק כ"ד מסתפק בדבר זה אי רודף אחר נערה המאורסה בשבת ניתן להצילו בנפשו ולחלל שבת וכתב דרודף אחר חבירו להורגו פשיטא דאין חילוק ומחללין שבת מחמת פקו"נ אבל אחר נערה המאורסה דאינו פקו"נ רק הצלה מעבירה יש